אהבה (אפשר גם: אם אי פעם..)

את יודעת שאם אי פעם אהיה סופר , אני לא אהיה אחד כזה, יומרני, שהרוג את כולם בסוף למען רעיון פילוסופי. לא.
אצלי כולם יקבלו סוף טוב! סוף מושלם! אני אבנה להם קשתות בענן, אהבת אמת ואספקת פיצה נצחית.
וגם, אם אי פעם אהיה צייר. אני לא אצייר שקיעות או זריחות בזהב וורוד, או עלמות ענוגות עם פרצופים נוגים ושפתיים אדומות כמו שושן. וזוגות דקיקים מחובקים: עיר מואורת וירח ברקע. לא.
אני אצייר בפחם, אנשים שמנים ערומים, כפות ידיים מקומטות. אני אצייר את אבא מחטט באף, את אור עם פנים נפוחות משינה, אותנו בולסים וצורחים בליל שבת ( יש כתם גדול באמצע המפה כי יותם שפך קולה והשפריץ קטשופ, אימא כבר עברה לספה ושי עומד בפרצוף מכווץ ופה פעור, מביט באבא, הם מתווכחים על משהו: ציונות? הדמוקטריה כדת של המאה העשרים? מי הוריד את הזבל?)
ואם אי פעם אהיה פרופסור, מרצה באוניברסיטה (פיזיקה אולי, זאולוגיה?), אני אבוא לכיתה ואתיישב ברגליים מסוכלות על השולחן, אני אספר בדיחות ואלמד בתשוקה שתחרפן את כל הסטודנטים שלי ותגרום להם לומר: 'איזה יופי! איזה יופי! איזה יופי!'
כי ככה זה יהיה באמת,
ואם אי פעם אהיה אבא (וואו. אבא. אבא!) – זה יהיה כי אאמץ ילדים, כאלו ללא בתים, כאלו שכבר כאן וקשה להם כאן. אני אקח כמה שאוכל, ואני אוהב אותם בלהט וחיבוקים ובארוחות חמות ובאהבה אהבתית.
אני אומר להם שהם הכי נפלאים ומדהימים בעולם גם אם זה שקר, הם עוד יהיו קטנים: הם עוד יאמינו לי, וזה חשוב: כי את שטיפת המוח הזאת של אהבה עצמית אי אפשר לעשות אח"כ. וזה חשוב. חשוב. חשוב.
באמת, ולכן אם אי פעם ישאלו אותי, לא משנה מה אהיה: נפח, מלצר, נהג אוטובוס, רופא – מה ניסיתי להראות, להשיג, לתת, ליצור, אני אומר:
אהבה אהבה אהבה אהבתית
כי בחייאת, אני אהיה כבר זקן וקלישאתי ופסקאות מפוצצת רק יעצבנו אותי
ואהבה. חרא. מה כבר את צריכה יותר?