אהבה אפשרית זה שקר פרק9

-פלשבק-
"התנשקתי איתה" לחש רועי בלחץ.
"אתה מה?" עשיתי את עצמי כאילו אני לא שומע, ונשענתי על הקיר.
"אתה יכול לחזור על זה שוב פעם?" אמרתי כאילו לא הבנתי.
הוצאתי את הטלפון מהכיס מבלי שרועי ישים לב והקלטתי אותו.
"התנשקתי איתה" הוריד רועי את ראשו מעט.
"שאני יבין, אתה התנשקת עם דנה זאת שהרסה לך את החיים, ואני מדגיש את החיים" התעצבנתי.
הפסקתי את ההקלטה.
"בטעות."
-סוף פלשבק-
חשבתי לעצמי בעצב, זה הקלף שיש לי ביד, ושאני יראה בך שוב סיכון רועי, אני יצטרך לפעול,למרות כמה שאתה חבר טוב שלי ושאני באמת אוהב אותך בתור חבר, אני הפעם לא יכול לקחת ממני את נורית, ולא בגלל שאני כל כך אוהב אותה אלא בגלל שאתה לא ראוי לה, התנשקת אם דנה שלא עבר יום שנפרדתם, אתה אומר שאתה לא יכול לשכוח אותה, זה לא יהיה פייר שנורית תאהב מישהו שלא שם אותה בעדיפות ראשונה, חשבתי תוך כדי שאני מסתובב בבית.

-דנית-
"את לא רצינית שזה התוכנית שלך" אמרה מלי במביט לא מאמין.
"אין לי ברירה זה יכול להיות הסיכוי היחידי שלי" נשמע דפיקות בדלת.אמרתי בלחץ"טוב מהר תתחבאי רועי הגיע שלא יחשוב שקבעתי איתך."
"טוב" אמרה מלי בלחץ."רגע אבל אם הוא יעצור אותך?" שאלה בלחץ.
"אז תילחצי על סטופ."
"על סטופ, אוקי."
"ותירגעי קצת בסדר" התנשאתי.

ניגשתי לדלת התסכלתי במראה שליד הדלת סידרתי את שערי, פתחתי את הדלת וראיתי את רועי, ושאלת בקול עדין" מה שלומך?"
"בסדר" ענה רועי בתמימות ונישק אותי בצד הלחי.
חייכתי אליו ואמרתי"נחמד בחדר הזה."
"ואי כמה חדרים יש פה?" שאל רועי בהתלהבות.
"הפסקתי לספור בעשרים" צחקתי בקול משוויץ.
"ואי, מה זה, זה נראה כאילו זה לא יכול להיגמר" אמר רועי בחיוך נלהב.
"לא יודע אני לא מכירה את כל הבית" השווצתי."טוב פה זה החדר שלי פה נלמד" חייכתי.
"פשש, חדר לפנים, בגודל שתי בתים" חייך רועי.
צחקתי ואמרתי" טוב נתחיל ללמוד?"
"נתחיל" חייך רועי.

רגע, אז בעצם מעבירים את זה לפה מוסיפים את הנעלם והתשובה 37" חייכתי.
"טוב" פרגן רועי."את דווקא שולטת בחומר, את בטוחה שאני לא צריך עזרה ממך?" שאל בציניות.
"די, די תמשיך" צחקתי.
קירבתי את שפתי אליו, והתחלתי לנשק אותו בלי הפסקה, הוא הזיז את ראשו ממני, ניגב את הפה מהנשיקה הרטובה ושאל בעצבים"מה נראה לך שאת עושה?"
"מנשקת אותך" אמרתי בהתנשאות.
"ולמה בדיוק את עושה את זה?" שאל בעצבים.
"אני עושה את מה שאתה רוצה."
"וזה נראה לך מה שאני רוצה?" התנשא רועי.את יודע אני ונורית ביחד.
"אוי אל תשחק אותה, כולם יודעים שאתם לא ביחד" פלטתי מהפה בלי כוונה.
חשבתי לעצמי בראש שיט, איזה טעות.
"מה, מאיפה את יודע שנפרדנו?" שאל רועי במבט עצבני.
"זה בית ספר גדול, אנשים שמים לב, ומדברים" אלתרתי בהתנשאות.
"אז החלטת בגלל זה לנשק אותי?" שאל בעצבים.
"ניסיתי להיות "נחמדה" אליך" שיקרתי.
מבטו של רועי היה עצבני הסתובב התחיל ללכת, חייכתי חיוך מרושע ואז עצר הסתובב וצעק"שקרנית.
נבהלתי ולחשתי"שקרנית?"
"כן, את שקרנית" דיבר בקול גבוה.
"למה בדיוק?" נלחצתי.
"את הבנת איכשהו אם השיטות שלך שנפרדנו, והחלטת לעשות צעד, זה כזה ברור, איזה דפוק אני, איך לא שמתי לב?הרי זאת את דנית, הייתי צריך לדעת, הסתובב רועי והפעם לא עצר.
ובכל זאת המשכתי לחייך, ואמרתי"מלי את יכולה לצאת."
"את בטוחה?" לחשה מלי.
"בטוחה, צאי כבר" אמרתי בחוסר סבלנות, וגלגלתי עיינים.
"את בטוחה שעכשיו שהוא גילה את התוכנית שלך, זה יעזור?" שאלה מלי בסקרנות.
"הצלחת ללחוץ על סטופ בזמן כמו שביקשתי ממך?" נלחצתי.
"איך שהתחלתם להתנשק צילמתי אותכם, ואיך שראיתי שהוא עוצר אותך לחצתי סטופ, בדיוק כמו שאמרת לי, אחלה מצלמה דרך אגב" חייכה מלי.
"התוכנית שלי עבדה טוב" חייכתי חיוך של הצלחה.
"ומה נעשה עכשיו?" הסתקרנה מלי.
"בוא נגיד ככה, בעזרת מה שצילמת, אני אתן לנורית סיבה לא רק לא לדבר אם רועי, אלא גם לשנוא אותו" חייכתי חיוך ממזרי.

-רועי-
נשמע דפיקות בדלת פתחתי ואמרתי לדנה"סוף סוף הגעת, כמה זמן?"
"התעכבתי, על מה רצית לדבר איתי? שאלה דנה והתקרה לנשק אותי הזזתי את הראש הצידה.
התסכלה עלי דנה בעצבים והתקדמה לעבר הספה שלי, והתיישבה עליה.
"את יודעת פעם שהשיער שלך היה בלונדיני היה יותר יפה לך ככה, חום פחות מתאים לך" חייכתי, ניסיתי לרכך את המתח.
"לא באתה לדבר איתי על השיער אני בטוחה" התנשאה דנה.
צייצתי"כן את צודקת, לא על זה אני רוצה לדבר איתך."
"אוקי" פרצופה של דנה נהיה חמוץ."אז על מה רצית לדבר איתי."
"תראה אני לא ישקר לך, אני אוהב אותך" קולי נחלש. הכי הרבה שתוכלי לדמיין, אולי את האהבה הכי גדולה שתהיה לי כל החיים" חייכה נורית והרגשתי שאני מרכך לה את הלב, ושהלב שלי נמס."אבל האהבה שלנו לא אפשרית, אנחנו נשקר לעצמנו אם נאמין בזה" ליטפתי את פניה."את יודעת את זה" הורידה את ידי ממנה בעדינות, ושאלה"זה באמת מה שאתה מרגיש אלי?" נראתה דנה עצובה.
"כן, זה באמת מה שאני מרגיש אליך" לחשתי בחיוך.
"אני גם אוהבת אותך, אפילו יותר חזק ממה שאמרת, אז איך זה יכול להיות שהאהבה שלנו לא אפשרית" שמה בעדינות את ידה על כתפי.
"כי לפני שהאהבה שלנו תהיה אפשרית, העולם יהפוך לטוב" לחשתי ברוגע שדמעה זולגת מעיני.
זלגו מעינה של דנה שתי דמעות היא הניחה את ידה על פני ואמרה"מה אתה רוצה שאני יעשה עכשיו."
"אני צריך שתבטיחי לי, שתעזרי לי לא להיות איתך בקשר תבטיחי לי את זה
ואני מבטיח שאני עדיין לא ישכח אותך בחיים." התאפקתי לא להמשיך לבכות.
"איך אתה יכול לבקש ממני דבר כזה, אני אוהבת אותך" בכתה דנה.
"בגלל זה את צריכה לשחרר אותי" לא יכולתי להתאפק וזלגו ממני שתי דמעות נוספות.
"אם זה מה שאתה רוצה, אני לא יטריד אותך יותר" ליטפה דנה את פני, פתחה את הדלת של ביתי וסגרה אותה בעדינות ששניה לפני שהיא סוגרת את הדלת, אני רוצה להגיד לה, אל תלכי.
נשכבתי על הספה והתחלתי לבכות, כבר שנה שלא בכיתי, איך אני יכול לוותר על כזאת האהבה?

ניגשתי אל נורית בלי לחשוש אני חושב בדרך אל נורית, מה עוד יש לי להפסיד?הפסדתי את דנה, למרות שלא הייתה ברירה כי אני מעדיף אהבה אפשרית, אבל בכל זאת הפסדתי אהבה הכי חזקה שיש אהבה ממבט ראשון, אבל עדיף ללכת על האהבה ממבט שני אהבה שגודלים אליה, והפעם אני לא מתכוון לפספס עוד האהבה.
הגעתי אליה וצעקתי בקול ממש חזק, מול כל בית הספר"אני אוהב אותך, אוהב אותך בצורה שאני לא יכול לדמיין" היא הסתכל אלי בחיוך התקרבה אלי במהירות והתנשקנו, כל בית הספר מחא לי כפיים, אני מנשק אותה אבל לא מרגיש את הלב שלי דופק, איך אפשר לאהוב מישהו ועוד להתנשק איתו, בלי שהלב שלך ידפוק למה שהתנשקתי אם דנה הלב שלי לא הפסיק לפעום גם אחרי שהיא הלכה, והצמרמורת בגוף לא הפסיקה לי.

-דנית-
אז יודעת מה אנחנו צריכים לעשות? שאלתי בחיוך ערמומי.
"לשלוח את הדיסק לנורית." חייכה מלי.
"בדיוק" חייכתי חיוך מרושע.