אהבה אפשרית זה שקר פרק4

-יוני-
ראיתי את רועי מתקרב לעברי הרגשתי לחוץ.
"מה קורה?" רועי לחש בשקט.
"בסדר" צייצתי בשקט.
"אני חושב שאני חייב לך הסבר" אמר רועי בלחש.
"אתה לא חייב."
"בכל זאת חשוב לי שתדע."
"דבר" לחשתי בשקט.
"אני באמת הייתי עייף אתמול" הביט רועי ל'פני ברצינות."אני פשוט הבטחתי לנורית שמתי שיהיה לנו זמן להיות לבד, לא משנה מה יקרה אנחנו נהיה לבד.."
"הבנתי אותך" הסתכלתי אליו בחיוך.
התיישב רועי על הספסל ואמר"היחסים בינינו לא טובים בזמן האחרון" לחש רועי בייאוש.
"אז תמצאו לכם זמן אחד לשני" דיברתי בקול.
"לא, זה לא זה" לחש רועי בעצבות.
"אז אני לא מבין מה הבעיה" דיברתי ברצינות.
"אני פשוט חושב ש.."
"שמה?" שאלתי בסקרנות.
"שזה, שזה לא עובד יותר" אמר רועי והוריד את ראשה מטה.
"מה?" שאלתי בקול מופתע."מאיפה זה בא?"
"אני מרגיש את זה כבר די הרבה זמן, פשוט התעלמתי מזה, אתה מבין?" אמר רועי בעצב.
"דבר אחד אני לא מבין.." אמרתי בעצבים.
"מה אתה לא מבין?"
"איך לא סיפרת לי את זה?" שאלתי בכעס.
"כי אני בעצמי לא הייתי בטוח בזה עדיין" לחש רועי.
"אולי זה פשוט כי התרחקתם אחד מהשנייה אז אתם לא זוכרים מה אהבתם אחד בשנייה" דיברתי בביטחון.
"גם אני חשבתי ככה, אבל שהיינו אתמול בסרט לא הרגשתי כלום, הרגשתי כאילו קפוא, הלב שלי פעם רגיל אתה מבין."
"אני מבין שאתה לא צריך לראות רופא" אמרתי בהתנשאות.
"אני רציני, שאני לידה, משהו בי מרגיש מנותק אני מרגיש שאני יכול לעשות הכל בשבילה, ואתמול, אתמול כבר לא הרגשתי ככה, לא הרגשתי ככה כבר הרבה זמן" אמר בעצב.
הייתה שתיקה מביכה לכמה שניות.
"אז מה תעשה עכשיו?" שאלתי ברצינות.
"פחדתי שתשאל את זה."
"למה?" שאלתי בסקרנות.
"כי איך אני יגיד לה שאני נפרד ממנה?"
"פחדתי שתשאל את זה" אמרתי בציניות.
"נו.."
"תמצא דרך לדבר איתה על זה."
הנהנן אם ראשה כן סימן שהוא יודע שאני צודק.

-נורית-
נכנסתי לכיתה וראיתי את רועי, ניגשתי אליו ונישקתי אותו והוא אותי כמו תמיד ויוני היה לידו כמו תמיד, והסתכל עלי במבט קריר עזבתי את שפתיו של רועי ויוני אפילו לא אמר לי שלום התרחק ממני זה היה מוזר אפילו בשביל יוני.

הרגשתי את הטלפון רוטט, הוצאתי והסתכלתי ראיתי הודעה מרועי, ישר חשבתי זה בטח עוד הודעה על כמה שאני יפה או מצחיקה, הסתכלתי מבלי שהמורה תבחין וראיתי בהודעה שכתוב אני צריך לדבר איתך על משהו, הסתכלתי אל רועי, הוא הסתכל אל הלוח, בכוונה לא הסתכל לכיווני, חשבתי לעצמי משהו מוזר פה היום, גם יוני וגם רועי מתנהגים מוזר, מה קורה פה חשבתי לעצמי בעצבים.
נשמע צלצול להפסקה.

-רועי-
ראיתי את נורית ניגשת אלי בעצבים ותקפה ישר ואמרה"על מה רצית לדבר איתי?"
"לא פה, בואי נלך לספסלים האחורים" לחשתי בפחד.
"מה זה משנה?" שאלתה תוך כדי הליכה.
"סתם, יותר בלי פשוט לדבר שם" אמרתי תוך כדי הליכה, וחשבתי לעמי בראש האמת זר כדי להרוויח זמן.
כשהגענו התיישבנו וישר נורית שאלה"אז, על מה אתה רוצה לדבר איתי?"
"רצית להגיד לך קודם כל, שאתמול היה לי מאוד כיף איתך.." דיברתי בחוסר ביטחון, שמעורר חשד.
"זהו, זה מה שרצית להגיד" שאלה נורית בלחש.
"ורציתי להגיד לך גם ש.." דיברתי בלחץ, והתחלתי להזיע.
"שמה?"
"שאני אוהב אותך" אמרתי מלחץ.
נרגעה נורית ואמרה"גם אני אוהבת אותך מאוד" והתנפלה עלי בנשיקות.
חשבתי לעצמי תוך כדי שאנחנו עדיין מתנשקים, מה עשיתי?, למה לא אמרתי לה את זה?, אבל שאתה מגיע למצב כזה ובסוף לא אומר כלום, זה טוב או רע?

-דנית-
"נו אז מה בסוף נסגר עם התוכנית שלנו" שאלה מלי בחיוך ערמומי.
"תשכחי מזה זה לא יעבוד" צייצתי בעצב.
"מה, איך את בטוחה כל כך?" שאלה מלי בקול עצבני.
"עקבתי אחריהם כמו שאמרת.."
"נו?"
"וראיתי אותם מתנשקים, בוא נגיד ככה אין מצב שהם ייפרדו" דיברתי בביטחון.
"אל תתייאשי כל כך מהר על מישהו שאת אוהבת."
"אז מה לעשות?" שאלתי בייאוש.
"תגרמי להם להיפרד."
"מה זאת אומרת לגרום להם להיפרד?"
"כמו שעשית כל החיים" אמרה מלי בהתנשאות.
"אבל איך אני יגרום להם להיפרד?"
"תהיי יצירתית, תחשבי איך תוכלי לעשות את זה, הרי את ורועי ידידים טובים אתם קרובים אחד לשני, בזמן שאת איתו, במקום להשוויץ כמה את יפה, תראי לו כמה את מיוחדת."
חייכתי ואמרתי"את תותחית."
"אני יודע" אמרה מלי בקול משוויץ, וחייכה.

-יוני-
ישבתי על הספה זרקתי כדור ותפסתי תוך כדי חשבתי לעצמי, אולי עכשיו אני יוכל לעשות צעד אל נורית, אחרי שהם יפרדו הרי אני גם אהבתי אותה והתחרקתי ממנה רק בגלל שהיא ורועי נהיו חברים, אבל אז רועי יחשוב שכל הזמן הזה כן אהבתי אותה, "איזה עצבים" מלמלתי, וזרתי את כדור הטניס.
נשמע דפיקות בדלת.
קמתי לפתוח את הדלת, פתחתי וראיתי את נורית חשבתי לעצמי יכול להיות שאני הוזה, היה נדמה לי שנורית עצובה אמרתי לה"תיכנסי."
"תודה" אמרה בחמיצות.
"את רוצה לשתות משהו?" שאלתי בלחץ.
"לא תודה אני, רוצה לדבר איתך משהו?"
על מה?" שאלתי בחיוך, וניסיתי שלא להילחץ, וידעתי לעצמי בראש שזה בגלל שהם נפרדו.
"יש משהו שאתה רוצה לספר לי?" שאלה בעצבים.
ידעתי הם נפרדו חשבתי לעצמי בראש.
"אז בגלל זה לא דיברת איתי, יש לך חלק בזה, כדי שאני יהיה בטוחה."
"איזה חלק?" שאלתי בלחץ.
"החלק שלך במה שדיברנו היום."
"זה לא עופר שתאשימי אותי, אני לא אשם שרועי נפרד ממך" אמרתי בלחץ.