אהבה אפשרית זה שקר פרק2

-יוני-
"יאו, איזה יום מתיש"אמרתי בייאוש.
מחייך רועי ואומר"אשכרה, חשבתי שהיום הזה לא יגמר בחיים"אמר רועי בציניות.
"איזה יום איטי ומשעמם"אמר יוני בייאוש.
"כן, הרגשתי את הזמן עובר כאילו כל דקה זה שעה" אמר רועי בקול עייף.
"כן טוב עיקר שהיום הזה נגמר כבר"פיהקתי ואמרתי בקול עייף.
"בדיוק"אמר רועי בחיוך.
"אחי, יצא סרט פעולה חדש, אחד החזקים, רוצה היום בערב ללכת לראות"אמרתי בהתלהבות.
"לא רוצה לבאס אותך אחי, אבל אני גמור מעייפות"אמר בקול מבואס.
"שיט איזה באסה"אמרתי בקול מבואס."והיום הקרנת הבכורה."אמרתי בחיוך.
"טוב נו לא נורא אחי, נלך ביום אחר."
"נו תישן שעתיים אפילו שלוש שעות ונילך"אמרתי בשמחה.
"לא עזוב אחי אני עייף"אמר רועי בקול עייף.
"טוב לא משנה, אם אתה כל כך עייף אז לא היום"אמרתי בטון שקט.
"טוב יאללה נדבר"אמר רועי נתן לי כיף ומחייך.
ועלה במדרגות לביתו ואני המשכתי לביתי.
איזה באסה רציתי ללכת לסרט הזה היום חשבתי לעצמי בבאסה.

-דנית-
"מה קורה?"שאלתי את מלי ונישקתי את לחייה.
נישקה אותי חזרה ואמרה לי"בסדר, מה סיימת ללמוד רק עכשיו?"
"כן, איזה יום ארוך ומעצבן זה היה."אמרתי תוך כדי שאני מורחת אודם."למה מתי אתם סיימתם?"
"סיימנו בערך לפני שעתיים"אמרה מלי בחיוך מרגיז.
חייכתי ואמרתי"איזה רעה את"ובודקת במראה איך אני נראית עם האודם."איך יפה לי האודם הזה?"
"כן יפה לך ככה"אמרה מלי בחיוך.
"יפה זהו?!"שאלתי בהפתעה.
חייכה מלי ואמרה"נו מה אני יעשה לא יפה לך אדום."
"טוב מה אני יעשה שמצאת את האודם הזה בזבל"אמרתי בהתנשאות.
"אאוץ, זה כאב."
"זאת האמת."אמרתי שוב בהתנשאות.
"קיצר אדום לא מתאים לך, תנסי ורוד"אמרה מלי בקול עצבני.
"טוב תביאי מגבון שאני יורד את האודם"אמרתי בחיוך.
"קחי"אמרה מלי והביא לי מגבון.
הורדתי את האודם, ושמתי את הוורוד"נו איך אני עכשיו שאלתי?
"עכשיו את פצצה"אמרה מלי בחיוך.
"פצצה, זה לא מילה מספיק טובה בשבילי, המילה הנכונה היא מושלמת"אמרתי בחיוך ובהשווצה.
חייכה מלי ואמרה"קיבלת, מושלמת."
"או עכשיו זה בסדר"אמרתי בחיוך.
"לכבוד כל מה ההתיפייפות הזאת?"שאלה מלי בסקרנות.
"סתם, אני רוצה לראות מה הכי מתאים לי"אמרתי בקול מסקרן.
"מתאים לך, למה זה מתאים לך, יש מישהו חדש שאת מנסה להשיג?"שאלה מלי בסקרנות.
"את כבר מכירה אותי יותר טוב ממני"אמרתי בציניות.
"נו, אז את מי הפעם הולך להיות מסכן"אמרה מלי בשביל לעצבן.
"אח, למה ככה?"שאלתי בחיוך.
"נו אז מי "המאושר" הפעם"שאלה מלי בהתנשאות.
"רועי"אמרתי בחיוך.
"איזה רועי, רועי של נורית?"
"עכשיו של נורית, עוד מעט של דנית"אמרתי בחיוך ממזרי.
"אבל יש לו חברה, הוא חבר של נורית"אמרה מלי בעצבים.
"המשפט יש לו חברה, אף פעם לא עצר אותי"אמרתי בחיוך."ואת יודעת את זה."המשכתי לחייך וגלגלתי עיינים.
"תעזבי אותו, לכי על מישהו בלי חברה"אמרה מלי בהתנשאות.
"שאני חושבת על זה, אנחנו מתאימים הרבבה זמן, היופי שלו ושלי תאמיני לי זה השילוב המושלם"אמרתי בשמחה.
"למה את עושה את זה?"שאלה מלי ברצינות.
"עושה מה?"שאלתי בחוסר הבנה.
"הרי את עוד חודש תזרקי אותו, אז למה שתהרסי להם חברות של שנה שלמה."אמרה ברצינות.
"חשבתי כבר שהסברתי לך את זה"אמרתי בהתנשאות ובחיוך.
"הסברת לי מה?"שאלה בסקרנות.
"זה כמו מסטיק בהתחלה הוא טעים ואחרי זה.."
"עובר לו הטעם"השלימה מלי."אם זה משהו שמבחינתך לא רציני, אז תעזבי את זה, אל תעשי טנלובלה בלי אהבה אמיתית, כי זה לא שווה"אמרה ברצינות.
ואו היא נשמעת ממש חכמה ורצינית פתאום חשבתי לעצמי.
"אני באמת אוהב אותו, כבר די הרבה זמן, בדקתי את זה כדי להיות בטוחה"אמרתי בביטחון.
"איך את יכולה להיות בטוחה?"שאלה מלי בעצבים.
"כי שהוא עובר לידי אני מרגיש כאילו העולם עוצר ורק הוא הולך, אני מרגישה כאילו הלב שלי הולך להתפוצץ, אני מרגישה שאני לא יכולה לנשום"אמרתי ברצינו וזלגה דמעה מעיני.
"אם זה ככה, אז אני יעזור לך להשיג את רועי."אמרה מלי בחיוך.
חייכתי אליה חזרה וניגבתי את הדמעה שלי.

-רועי-
פתחתי את הדלת ואמרתי"אה אמא מה קורה?"שאלתי בחיוך.
"בסדר, אתה רעב?"
"כן מאוד"אמרתי ישר, וחייכתי, והתיישבתי סביב השולחן.
"שב אני יגיש לך"אמרה אמא בעצבים.
"את שאלת עם אני רעב"אמרתי בייאוש.
"בסדר שניצל רוצה?"
"רוצה."
"פירה רוצה?"
"רוצה"אמרתי בחיוך.
נשמע צלצול טלפון, הסתכלתי ועל הצג היה רשום נורית ישר עלה חיוך על פניי.
"הלו נורית, מה קורה?"
"בסדר."עניתי בחיוך.
"אתה רוצה לבוא איתי לסרט חדש שיצא בערב?"
אוי לא, חשבתי לעצמי איך אני יכול לסרב לה הרי לפני שבועיים אמרתי לה שהרבה זמן לא יצאנו ולא משנה כמה עייף אני יהיה, מתי שתהיה הזדמנות אנחנו ניצא, איזה עצבים חשבתי לעצמי.
-פלשבק-
"אבל הלימודים ארוכים, אנחנו נהיה עייפים"אמרה נורית בעצב.
"לא משנה כמה עייף אני יהיה, אנחנו ניצא לבד שהיה הזדמנות"אמרתי שאני אפילו לא בטוח.
"כן, בסדר מה שתגיד"אמרה נורית בזלזול.
"יודעת מה, אני נשבע, בסדר,נשבע שמתי שתהיה הזדמנות לצאת לבד ניצא לא משנה כמה עייף אני יהיה"אמרתי בלחץ ובחיוך.
"מבטיח?"שאלת נורית בקול נעים.
"מבטיח"עניתי בחיוך.
"הלו, רועי אתה שם?"
"כן אני פה"אמרתי בלחץ.
"נו אז מה אתה אומר, רוצה?יצא סרט חדש שמעתי שהוא פצצה"אמרה נורית בהתלהבות.
"טוב אני יבוא"אמרתי בחוסר ברירה.
"יופי"נשמעה נורית שמחה."תהיה בעשר בקולנוע."
"סבבה."
שיט איזה עצבים, אני יותר לא מבטיח כלום, חשבתי לעצמי.
ונשמע קולה של אמא שאומרת"שמתי לך לאכול בוא."

-יוני-
"טוב אמא אני הולך לסרט"אמרתי בחיוך.
"אבל אמרת שרועי לא יכול לבוא בסוף"אמרה אמא בדאגה.
"אה שחכתי להגיד לך, אני הולך בסוף עם משה."
"איזה משה, אה משה, שחכתי לרגע."
מתי הספקת לקבוע אם משה.
-פלשבק-
נשמע צלצול טלפון, מסתכל על הצג ורואה על הצג הדוד האהוב.
"הלו משה, מה קורה?"שאלתי בחיוך.
"בסדר, תקשיב יצא סרט.."
"אני יודע, סרט פעולה חדש, אתה הולך לראות?"שאלתי בלי לתת לו לסיים את המשפט, ובחיוך.
"נו נראה לך שאני יפספס סרט כזה, אז הולכים?"שאל משה למרות שידע את התשובה.
"ברור שהולכים, תהיה בעשרה לעשר כי הסרט מתחיל בעשר וחצי"אמרתי בשמחה.
"סבבה מתאים, יאללה ביי נתראה."
"ביי."
איזה מזל שיש לי בן דוד כמו משה, הוא הדוד הכי מגניב וכיפי למרות שהוא התחיל תצבא לא מזמן עדיין יש לו זמן להיות איתי, בגלל זה הוא הדוד שאני הכי קשור אליו.
-סוף פלשבק-
"טוב, ביי תהנה"אמרה אמא בפרגון.
"ביי"אמרתי בחיוך.
איזה כיף חשבתי לעצמי אפילו אמא מפרגנת לי, איזה יום טוב למרות שהלימודים היו מבאסים, מקווה שהיום הזה ימשיך טוב, חשבתי לעצמי והועלה חיוך על פני.

-נורית-
"איזה כיף שיוצא לנו להיות סוף סוך לבד"אמרתי בחיוך.
"כן כיף"אמר רועי בעייפות.
"טוב בוא נעלה לסרט שלא נאחר"אמרתי עם חיוך.
"בואי נעלה"אמר רועי באדישות.
עלינו על המדרגות ועמדתי מאחורי עמוס.

-יוני-
נתנתי כיף למשה וחיבקתי אותו, קנינו כרטיסים לסרט, עלינו למעלה לקנות פופקורן, ישבנו רחוק מהאולמות עד שיתחיל הסרט כדי לזרוק פופקורן על האנשים שלמטה מלעמלה ולהתחבאות.
הבטתי לעבר המדרגות, וראיתי את רועי ישר באתי להגיד שלום מהאינסטינקט, אבל הוא אמר לי שהוא עייף בכל זאת החלטתי להגיד שלום, לפני שהספקתי להוציא מילה ראיתי את נורית איתו והשתתקתי.
כל החיוך והשמחה ירד לי מהפנים, הוא אמר שהוא עייף, ולנורית יש לו כוח, בוא נראה מה הוא יגיד שהוא יראה אותי.