אהבה אפשרית זה שקר פרק1

-רועי-
קמתי בבוקר מהשינה הסתכלתי בשעון המעורר וראיתי שהשעה כבר 7:50 בבוקר מיהרתי לצחצח שיניים ותוך כדי שאני רץ אני אומר"אמא תכיני ל בבקשה קפה."בלחץ.הלכתי לארון לבחור גינס יפה, לכבוד נורית, תמיד זה לכבוד נורית, ראיתי שהשעה כבר 8:00 ומהירתי לרוץ לבית הספר ואיך שאני פותח את הדלת אמי אומרת לי"רגע, הכנתי לך קפה."
שיט חושב לעצמו רועי בראש"טוב אני יקח את זה לדרך, תעבירי לי אל זה לכוס פלסטיק, אני פשוט ממהר."
" אם בפעם הבאה תילך לישון יותר מוקדם"אמרה בקול מעצבן." אז לא תצטרך לעשות הכל ברגע האחרון."
מתנשף רועי ומגלגל עיינים ואומר"לא ישנתי אתמול כל כך מאוחר"אומר רועי בשקר.
"מתי הלכת לישון?"
אומר רועי באיטיות ובלחש"לא מאוחר."
"נו מתי?"שואל בעצבים.
אומר רועי בלחש"שתיים וחצי בלילה."
"מה אמרת?"
"שתיים וחצי בלילה בסדר"עונה בקול עצבני.
מרימה ידיים ואומרת"אה לא, זה בכלל לא מאוחר"אומרת בהתנשאות.
"יופי מצחיקה, אפשר את הקפה כבר"אומר בלחץ.
"כן קח"אומרת תוך כדי שהיא מביאה לו את הקפה.
"תודה באמת"אומר בהתנשאות ומחייך.
אמו של רועי מחייכת חזרה.
אני יוצא מהדלת ובדרכי לבית הספר אני מחייג לנורית.

-נורית-
"מה השעה שאלתי את אחד התלמידים לכיתה שלי"בחיוך.
"8:00"ענה בחיוך.
"תודה."
חושבת לעצמה נורית תמיד הוא חייב להגיע מאוחר פעם אחת הוא לא יכול להגיע מוקדם, קבעתי איתו בשמונה שיגיע בשמונה "איזהעצבים איתו לפעמים" מלמלה לעצמה נורית.
מי זה, זה יוני שמה חושבת לעצמה נורית, לא זה לא יכול הוא אף אף פעם לא מגיע כזה מוקדם, בעצם זה כן הוא.
"יוני"קראתי לו תוך כדי שאני מנופפת לו לשלום.
"אני באה"אמר לי בחיוך.
נתנתי לו נשיקה בלחי, בתור ידידים כמובן"מה שלומך?"שאלתי עם חיוך.
"אני בסדר, מה יכול להשתנות כבר"אמר בחיוך.
"צודק"אמרת עם חיוך.
"מה רועי עוד לא הגיע?"
"אתה רואה שאנחנו ביחד, לא, נכון? אז סימן שלא"עניתי בלי לתת לו להשחיל מילה.
"בסדר"אמר בקול מוזר." כולה שאלתי מה את קופצת."
"סתם, הוא עושה לי עצבים."אמרתי בעצבים.
"למה?"
"כי איתו לקבוע שעה, זה כמו להגיד שהמורה חדווה יפה"אמרתי בהתנשאות.
צחק יוני ואמר"כן את די צודקת."
"טוב אני יתקשר לראות אם הוא בדרך."
"כן תקשרי אליו."

-דנית-
"נו קומי כבר"אמרה אמי בעצבים."את תאחרי לבית הספר."
"בסדר אמא, חמש דקות"אמרתי לאט ובעייפות.
"שום חמש דקות, קומי"אמרה בעצבים ולקחה ממני את השמיכה.
"אוף, אין לי כוח ללימודים"אמרתי לעצמי בעיפות וביאוש.
"בסדר זה שנה אחרונה בתיכון, שתסיימי את התיכון, תישני כמה שאת רוצה."
"אבל אני יעשה צבא"אמרתי בחוכמה.
"קומי"אמרה בעצבים.
"קמה, קמה"אמרתי שוב בעייפות.
ראיתי שהשעה 8:10, זה תמיד השעות שאני קמה חשבתי לעצמי.
הלכתי לארון בגדים שמתי את הגינס החדש שקניתי אתמול, וחשבתי לעצמי, מלי "תמות"שהיא תראה את הגינס ותשמע את המחיר היא בטוח תקנא.
יהיה כיף לגרום לה לקנאות.

-רועי-
נשמע צלצול טלפון.
הוצאתי אותו מהתיק וראיתי על הצג את השם נורית ואמרתי"הלו רונית"עניתי בטון מפחד.
"נו איפה אתה?אמרה נורית בעצבים."אני מחכה פה כבר שעה, מה נסגר לא תגיד לי!!!"אמרה בעצבים.
עניתי בטון לוחש"בסדר תירגעי דקה אני מגיע."
נשמה נורית מייאוש ואמרה"אין לי כוח לאיחורים שלך כבר."
"בסדר דקה אני מגיע."
"כבר מלפני עשר דקות אמרת שאתה מגיע"אמרה בעצבים.
"אני לא זוכר שאמרתי דבר כזה"עניתי בשקר.
-פלשבק-
נשמע צלצול טלפון.
"נו איפה אתה?"שאלה נורית.
"אני דקה מגיע."עניתי בשקר.
"טוב ביי."
"ביי."
-סוף פלשבק-
"לפחות אל תשקר"אמרה בעצבים.
"טוב, דקה אני מגיעה."
ניתקה לי את הטלפון בעצבים.

-דנית-
נתנתי לה נשיקה לצד הלחי ואמרתי"נו, מה את אומרת על המכנס?"שאלתי בהתלהבות.
"ואי, מכנס פצצה מאיפה?"שאלה מלי בהתלהבות.
"מזארה"עניתי בחיוך.
"פשש, פצצה, כמה עלה"שאלה שוב בסקרנות.
"זול, 1500 שקל"עניתי בחיוך.
"זהו?בואנה מחיר פצצה, במחיר הזה אני קונה שתי גינסים אם קרעים וחולצה נופלת ב1000 שקל."
"טוב כל דבר וכמה שהוא שווה"אמרתי בקול מעורר קנאה.
ידעתי שהיא "תמות" מקנאה.

-רועי-
"או סוף סוף הגעת"אמרה נורית במבט כועס.
"כן כמה זמן לוקח לך להגיע"אמר יוני בשביל לחמם את האווירה.
"יוני תפסיק לחמם."אמרתי בקול עצבני.
"אל תנסה להתחמק"אמר יוני שוב בשביל לחמם בשביל הצחוקים.
"די יוני נו"אמרתי בייאוש תוך כדי שאני מגלגל עיינים.
"בסדר, צוחקים איזה כבדים אתם"אמר בחיוך.
נשמע צלצול שמסמן להיכנס לכיתות.
"טוב נו יאללה יש צלצול בואו ניכנס לכיתה"אמרתי וחשבתי לעצמי בראש הצלצול הציל אותי ממריבה עם נורית.
"מה יש עכשיו?"שאל יוני בסקרנות.
"חשבון"ענתה נורית וחייכה.
"יאו, איזה באסה."אמר יוני ועשה פרצוף מיואש.
ונכנסו לכיתה לשיעור חשבון.