אהבה אסורה

המון זמן אהבתי אותך.
המון זמן.
אתה היית האהבה הראשונה שלי.
האהבה הראשונה.
ולפני שהופעת בחיים שלי,
אני חשבתי שאני חזקה.
שגברים לעולם לא מהווים לי חולשה.

אבל אז גיליתי שאני לא כזו חזקה.
כי אתה היית החולשה שלי.
היית האהבה בונה אהבה הורסת שלי.
אתה היית החלום שלי.
החלום בלילות, והחלום גם בימים.
החלום בשנתי והחלום בערנותי.
היית החלום שלעולם לא יתגשם.
החלום שלי בהקיץ.
אתה היית הפנטזיה שלי.
הפנטזיה שלא תתממש אף פעם.
המציאה שלא תחזור שוב לעולם.
ההתרגשות שלא תיחווה עם אחרים.
היית האגדה שלי. היית השלווה.
והיית אוחז בידי כשהיה לי עצוב.
היית לוקח את ידי ומנשק אותה כשרבנו.
היית מחייך אליי את החיוך השליו שלך כשהייתי דואגת.
כן נו, החיוך הזה… שבכל מצב רוח היה גורם לי לחייך.

המתח היה באוויר תמיד.
אף פעם לא סיפרת לי את מה שאתה מרגיש אליי.
גם אני לא סיפרתי לך שום דבר.
זה היה פסול. זו הייתה אהבה אסורה.
זו הייתה האהבה האסורה שלנו.
אז שמרנו אותה בפנים.
אני חיכיתי לך. היית בשבילי הכל.
נתתי הכל, רציתי יותר.
אבל לך הייתה מחויבות שונה.
היא. זו שבסופו של יום ישנה לצידך במיטה.
זו שנישקה אותך כשהיה קשה.
זו שידעה עלייך הכל.

במקום מסויים הפסדנו משהו גדול.
ואולי אני אוהבת אותך קצת יותר.
קצת יותר משאתה אוהב אותי.
וקצת יותר מיום ליום.
בכל יום אוהבת אותך עוד קצת.
ובכל יום נמחקת מראשך ומליבך עוד קצת.
לאט לאט.
אני יודעת, זו אהבה אסורה.
ואתה תמשיך לישון לצד זו.
זו שישנה לצידך.
זו שמנשקת אותך כשקשה.
זו שיודעת עלייך הכל.

ומה איתי אתה שואל?
אני אמשיך ללכת הלאה, בדרכי שלי.
אני אמצא מישהו.
אני אזכה במישהו.
והוא יהיה טוב אליי.
והוא יהיה נחמד מאוד.
והוא ישמור עליי.
ומעל הכל, הוא יאהב אותי.
הוא יאהב אותי המון.
אני אוהב אותו גם.
אני אוהב אותו מאוד,
כי הוא יהיה טוב בשבילי.
אבל דבר אחד הוא לא יהיה…

הוא לא יהיה אתה.