אהבה בקול רם – פרק 8

אהבה אסורה
פרק 8 – יום עצבני

"אוי – נו תעשי לי טובה" אמרתי לי זואי כשלא הפסיקה לבהות באחד מהבנים.
"תראי איזה חתיך הורס הוא" אמרה ונשכה את שפתה התחתונה מה שגרם לי לצחוק.
"את כל כך נואשת לפעמים" אמרתי לה והנדתי את ראשי מצד לצד.
"נואשת לחבר.." אמרה וחייכתי.
"דיי!" אמרתי לה והערתי אותה מהחלומות שלה.
"מה את רוצה?! תני לחלום" אמרה וצחקנו.
"היי בנות" אמרה אמילי והצטרפה לשיחתנו.
"מה נשמע?" שאלתי את אמילי והיא חייכה.
"הכל מצוין לא יודעת מה איתכן" אמרה ואני חייכתי.
"ספרי, ילדה" אמרה זואי לאמילי כשראתה שקרה משהו.
"שום דבר חוץ מזה שהייתי עכשיו עם אוסטין" אמרה והסמיקה בצורה כל כך חזקה.
"אווו ספרי פרטים!" אמרה זואי ואני נתתי לה מכה עם מרפקי.
"אווץ" צווחה זואי מה שגרם לי לפתוח אליה את עיניי.
"מה קרה?!" שאלה אמילי בשוק מהצעקה של זואי.
"כלום – עקץ אותי יתוש" אמרה ואני הנחתי את ידי על מצחי. איזו מפגרת!
"אוקיי…." אמרה אמילי בבילבול.
"קיצור לא היה כלום. הכל כרגיל" אמרה ואני נשמתי עמוק.
צלצול קטע את השיחה ונכנסנו לכיתה.

***

"אני לא מוכנה אומרים לך" אמרתי בעצבים לזואי שנכנסה לחדרי כשאני רק עם חזיה ותחתון.
"אוי – אני מצטערת!" אמרה בעיניים גדולות כשראתה אותי לא לבושה וצחקה בחוזקה.
"כנסי כבר" אמרתי וגלגלתי עיניים.
זואי צחקה בחוזקה כשנכנסה וראתה אותי מתאבקת עם השמלה הארורה.
לבסוף כשהצלחתי לשים עליי את השמלה האדומה בעזרת זואי הפאלפון שלי צלצל.
"מי זה?!" צעקתי בפלאפון מרוב עצבים.
"מה יש לך?!" שאלה אמילי בצעקה.
"אני לא מוכנה!" צעקתי חזרה ושמתי את הפלאפון ברמקול.
"למה?!" שאלה ואני התעצבנתי עוד יותר.
"כי השמלה לא יושבת עליי טוב!!" צעקתי בעצבים ולפתע שמעתי צחוק של נער. והצחוק הזה מוכר מאוד.
"אז תנסי שמלה אחרת" צעק אוסטין וליבי נפל לתחתונים. הבטתי בזואי שפתחה לעברי עיניים.
"אל תעצבן!!" צרחתי וזואי התפרצה מצחוק.
"את כבר מעוצבנת!!" השיב ואני גלגלתי עיניים.
"אתה לא יודע מתי אני באמת מעוצבנת!" צעקתי חזרה וניתקתי את השיחה בעצבים.
"אוווווווווווווו" צעקתי וזואי רק ניסתה לעזור לי לסדר את השמלה.

***

"היי" אמרתי לאמילי ואוסטין שחיכו לי ולזואי במועדון.
"זאת השמלה?!" שאלה אמילי ואני הנדתי את ראשי לשלילה.
"את השמלה המחורבנת הזאת זרקתי" אמרתי וכולם צחקו.
"את יפה ככה" אמרה זואי ואני חייכתי.
"תודה" מלמלתי כשקלטתי את מבטו של אוסטין נח עליי.
לבשתי שמלה קצרה שחורה עם הרבה כפלים ועקבים שחורים. סלסלתי את שיערי הבלונדיני והתאפרתי קלות.
"באים לרקוד?" שאלה אמילי כשהיא מושכת אחריה את אוסטין.
"את באה?" שאלה זואי והסכמתי.
רקדנו בערך חצי שעה. רגליי התחילו לכאוב אז התיישבתי על אחד הכיסאות הפנויים והבטתי על אמילי ואוסטין רוקדים ביחד. חיוך קטן עלה על פניי כשראיתי את אוסטין מחזיק במותניה של אמילי ומצחו על מצחה. קצת כואב לי אבל זה גורם לי להיות מאושרת בשביל אמילי.
"על מה מסתכלים?" שאלה זואי ושתתה מהכוס.
"על כולם" השבתי ונאנחתי.
לרגע נשמע שיר רגוע מה שמעיד לסלואו. אני זוכרת איך תמיד הייתי רוקדת עם מישהו אבל עכשיו פשוט אין לי כוח לזה. ישבתי ונשענתי עם ראשי על ידי ושתיתי מהכוס כאילו אני איזו הומלסית שיכורה למרות ששתיתי אך ורק מיץ ענבים כמו ילדה קטנה.
"תראי את אוסטין ואמילי, הם נראים כל כך מאושרים" אמרה זואי ושוב התחילה עם החלומות שלה.
"זואי תרגעי" אמרתי בקול מזהיר. אין לי כוח לזה. באמת שזה היום הכי מגעיל והעצבני שהיה לי.
"מה יש לך? כולה אמרתי -"
"לא אמרת כלום, את ממשיכה לחלום" קטעתי אותה והיא גלגלה את עיניה.
"זה לא היום שלך אה?!" אמרה ואני הנדתי את ראשי.
"טוב אני הולכת.." אמרתי באי רצון ועזבתי את המקום.
לא – יודעת – מה – עובר – עליי – בזמן – האחרון.
למזלי, המועדון לא רחוק מביתי מה שגרם לי ללכת ברגל.
לרגע הרגשתי דמעות עולות בעיניי.
"אוף" אמרתי בעצבים וניגבתי את פניי וראיתי שחור בידיי.
יופי, עכשיו כל האיפור נמרח לי. יש את היום הזה ביותר מעצבן?!
התיישבתי על אחד מהספסלים כדי להירגע קצת.
"למה תמיד כשאני רואה אותך, או שאת עצבנית או שאת בוכה??" שאל אוסטין והתיישב לידי.
"האמת שאתה פשוט לא מתזמן" השבתי ונשמתי עמוק.
"סתם יום חרא" מלמלתי.