אהבה אסורה! (פרק 2)…

"נקודת מבט של מעיין"
צעקתי כמו מטורפת התחלתי לרוץ,הייתי קרובה כל כך לידית של הדלת, עד שהוא תפס אותי ביד סתם לי את הפה הוא היה מכוסה בכובע גרב שחור שרק את עיניו ראיתי הן היו ירוקות וגדולות כאלה, צעקתי תעזוב אותי בבקשה תוך כדאי שהוא סותם לי את הפה,
לפתע באמת חשבתי שאני חולמת הרגשתי את עצמי באוויר. אמרתי לעצמי פה באמת אני מדמיינת זהו השתגעתי סופית,חשבתי שאני בחלום התחלתי לבעוט בו והוא לא יצא מימני תוך כדאי שאנחנו באוויר.
הגענו למקום חשוך ישר אנשים כיסו לי את העיניים ניסיתי לצאת מהם בכל כוחי ללא הצלחה,
ישבתי באיזה כיסא שכולי מכוסה בעיניים ורק שמעתי לחשושים ממש פחדתי.
מידי פעם אמרתי בבקשה תשחררו אותי אני לא יספר לאף אחד,רציתי פשוט לקבור את עצמי איפה שהוא כל מה שחשבתי לעצמי שלמה יצאתי מהדלת מה חשבתי לעצמי,
הרגשתי שמישהו לוקח אותי ועוד פעם אני באוויר ועוד פעם אותן מחשבות,הגענו לקרקע הוא הסיר את הסרט ראיתי שהגענו לבית שלי,הוא הוציא את הכובע גרב שלו, כל כך פחדתי רעדתי כולי,הוא פתאום התקרב אלי משך אותי אליו והסתכל לי בעין ואמר "את תשכחי את כל מה שקרה הלילה את ירדת למטה לקחת מיץ ועלית לחדר שלך " לפתע הוא נעלם לא יודעת איך הוא פשוט נעלם מה זה היה עכשיו חשבתי לעצמי. מי הוא מה רצו מימני,פשוט לא הבנתי למה הוא עשה את הקטע של העין מה הוא שולט באנשים ואיך זה שאני לא שכחתי,עליתי מהר למיטה שלי וכל מה שהיה לי בראש זה שאלות כמו "הוא עף? "הוא גורם לאנשים לשכוח דברים?!!
ואני לא שכחתי כלום כל הלילה חשבתי רק על מה רצו מימני ומי הוא.
עד שנעצמו עייני לאט לאט ונרדמתי .
בוקר —
"בוקר טוב" סיגל אמרה
אתן מתרגשות לחזור לפנימייה לא הייתן חודשים שם כל החופש הגדול.
"אמא הכי לא, באלי כבר עכשיו לחזור לארגנטינה"חן אמרה
מישל אמרה " מעיין הכל בסדר?!
"למה שלא יהיה בסדר"? מעיין אמרה
לא יודעת העיינים שלך ממש אדומות".
מעיין אמרה "אין לי מושג בטח בגלל שבקושי ישנתי בלילה ".
נקודת מבט של מישל …
סוף סוף הגענו לפנימייה אמרתי לחן ומעיין.
לבשתי חצאית מיני קצרה ונעלי עור שחורות וחולצה שחורה אני חולה על הלבוש הזה!,
אני לא כל כך שואלת את המורים שלי מה ללבוש זה לא מעניין לעומת מעיין וחן שהן פוחדות.
נכנסנו לפנימייה ראינו את כולם היה דווקא סבבה אמרתי ביי לחן ומעיין והלכתי לדרכי במסדרון ראיתי את חברות שלי חיבקתי את דניאלה היא אמרה לי "אמאא איך התגעגעתי אליך כל כך הרבה זמן עבר חודשים,מיליון הודועות שלחתי לך רציתי שנילך ביחד לפנימייה."
אני ודניאלה שכנות היא חברה ממש טובה שלי אין עליה, גם מור חיבקה אותי הרגשתי קרירות מימנה בדוק היא כועסת עלי,ביום שבוא הייתי אמורה לטוס היינו אמורות להיפגש וקצת בטעות הברזתי לה!, הלכנו לחדר שלנו ואווי ממש שיפצו אותו לכל אחת הייתה מיטה זוגית משלה, חדר ממש גדול זה הדבר היחיד שטוב בפנימייה הזאת.
שמנו את הדברים שלנו והלכנו לספרייה אמרו לנו להיפגש שם אם המנהל עוד פעם הוא והחפירות שלו בכל שנה, אני חושבת שהצעד הכי טוב שעשיתי זה להתחנן לאמא שלי להיות בפנימייה זה כיף לישון כל השבוע בפנימייה להיות עם חברות שלי.
"נקודת מבט של מעיין"…
נכנסתי במסדרון וכל מה שחשבתי עליו זה על אתמול,כל כך פחדתי שהוא יופיע שוב!
ראיתי את מורן חיבקתי אותה היא הBFF שלי אני מתה עלייה, היא ממש דומה לי באופי בגלל זה גם התחברנו מהר ואני לא מתחברת מהר לכל אחת.
נכנסו לספרייה ראיתי את מישל וחן והלכתי אליהן המנהל התחיל לדבר שהוא מברך אותנו על השנה החדשה וכל החיפרות האלה כמו תמיד, עד שהוא אמר קדימה להיכנס לכיתות ולהתחיל ללמוד!,חן אמרה" מה ללמוד תמיד כל שנה יש לנו זמן חופשי מה זה השטויות האלה ,
המנהל "ציחקק ואמר אוקי אז השנה לא ולא להתחצף!",
אמרתי לחן שלא תענה לו ותסתום זה סתם להמשיך לדבר איתו הוא לא ישנה את דעתו זה מנהל עקשן!
זה היה כל כך מעצבן ואני עוד בכיתה יא הכיתה הכי קשה אם מלא בגרויות,אין לי כוח לזה.
נכנסתי לכיתה התיישבתי ליד מור כמו תמיד אבל התבאסתי ממש שמישל לא איתי באותה כיתה העבירו אותה ליא2 ואני באחד.
המורה נכנסה ואמרה לעשות שחרית,שחרית זה מעגל שמדברים על כל מיני דברים או שהמורה פשוט נותנת נושא על משהו, המורה התחילה לדבר ואמרה שהיא רוצה להכיר לנו תלמיד חדש שילמד איתנו שהוא עבר לפה מארצות הברית קוראים לו ג'ייקוב.
הוא נכנס לכיתה לא ראו את הפנים שלו הוא היה עם הגב אלינו הוא שם צאקט שחור כזה
מעור ואמרתי כזה לעצמי בדוק הוא חתיך הורס הוא הסתובב אלינו והייתי פעורת פה!
זה ההוא מאתמול אני בשוק! התחלתי לחשוב לעצמי ששוב אני בחלום ואני הוזה אפילו צבטתי את עצמי.
התחלתי לרעוד וכל מה שחשבתי לעצמי זה מה הוא עושה פה כל כך פחדתי,הרבה שאלות שוב היו במוחי,פתאום פחדתי שבכלל אולי הוא קורא מחשבות אי אפשר לדעת מה הוא ואולי הוא גילה שאני יודעת על אתמול ושהוא לא הצליח למחוק לי את הזיכרון הזה,
הוא הסתכל עלי בצורה ממש מוזרה,
המורה אמרה לו"תיכנס אתה יכול לשבת הוא התיישב בצד של המעגל, וכל מה שאמרתי לעצמי בראש זה לא להסתכל עליו!!!
מורן אמרה לי" הוא לא נראה בן 17 אבל מה שכן חתיך, הייתי עושה לו איזה טובה"
איכ מורן מה יש לך זה דוחה מספיק
כל מה שחשבתי עליו זה שרק יהיה כבר צלצול, חיכיתי וחכיתי עד שהפעמון צילצל רצתי לחדרי במהירות אפילו רצתי,ורק חשבתי לעצמי זה שאולי אני יתעמת איתו נכון שאני מפחדת אבל הסקרנות הורגת אותי,אני רוצה לדעת מה הוא רצה מימני או מי הוא ומי היו האנשים אתמול
למה דווקא אני!,
לא יצאתי מהחדר חיכתי שיגע הלילה ורק להתעמת איתו על אתמול.
"נקודת מבט של מישל"…
נכנסתי לשיעור מתמטיקה התיישבתי ליד מור ובאמת הייתי חייבת להבהיר את המצב בנינו,
אמרתי לה שאני מצטערת שהברזתי לה ושאני מקווה שנחזור לדבר כמו פעם כי כל החודשיים האלה לא דיברת איתי או ענית לשיחות שלי. מור אמרה שהיא מוכנה לסלוח לי בתנאי שבחיים יותר זה לא יקרה ואני לא אעשה לה את זה יותר והבטחתי לה והתחבקנו.
כולם פתאום התחילו ללחוש לא הבנתי למה שאלתי את מור "מה יש לכולם?!
מור אמרה לי שמגיע מורה חדש בן 22 קולטת? ואמרו שהוא חתיך רצח!
אמרתי לה איך בכלל נותנים לדבר כזה לקראות הוא בן 22 מה ניסגר איתם, מור אמרה למי זה מפריע תראי איך כל הבנות מזילות ריר ומחכות שיגיע וציחקקה.
איזה מסכנות אמרתי לה
לפתע המורה נכנס והאמת שהוא סבבה, סתם על מי אני עובדת! הוא הורס!
הוא הציג את עצמו שקוראים לו ג'יק ושהוא בא מחול מארצות אברית והוא מקווה שנסתדר כולם ביחד, והוא אמר שיש לו אח שקוראים לו ג'ייקוב שלומד איתנו ורק חשבתי לעצמי שכיאלו זה באמת מעניין אותי.
היה לו פתאום שיחת טלפון והוא פשוט הלך באמצע שהוא דיבר,הוא יצא לבחוץ ואמרתי למור תראי איזה חצוף רואה זה לא מורה. מורה אמיתי היה עוזב את השיחת טלפון ומקשיב לנו.
מור אמרה" מישל את יכולה להירגע זה כולה שיחת טלפון אולי זה שיחה חשובה"
קטעתי אותה באמצע והלכתי אליו פתחתי את הדלת שלפתע שמעתי אותו אומר למישהו בטלפון "או שאתה הורג אותה או שתבין למה לא הצלחת לגרום לה לשכוח ותפתור את זה
מהר נכנסתי לכיתה הייתי מפוחדתת ישר הוא נכנס אחרי כנראה הוא ראה אותי,
פתאום הוא קרא בשימי ״מישל את יכולה לבוא רגע?״ איך הוא בכלל יודע את שימי נלחצתי..