אהבה אסורה למימוש! פרק 25-חרדה

היי
אני יודעת שנעלמתי קצת הרבה מאוד מפה אבל אני לומדת ויש לי מלאה על הראש אני כל כך מצטערת שלא יצא לי לפרסם פרק ליפני ומקווה שתיסלחו לי
כל מי שאני קוראת את הסיפור שלה ולא הגבתי אני מצטערת אני יגיב על הכל לאט לאט
עוד משהו עם משהי רוצה שאני יקרא את הסיפור שלה שתירשום לי בתגובות אני יקרא בשימחה רבה!
אוהבת המון המון!
הפרק מוקדש לכולם!

פניתי ימינה ונכנסתי לכביש האיילון אותו הכביש המוכר שאני נוסעת בו כל יום.
הכביש היה עמוס מאוד,והפקק היה נוראי.
הבחנתי במכונית של אליאב נוסעת מקדימה.
שוב הוא נסע מהר והקדים אותי.
עמדתי בפקק הוצאתי את הדיסק שהיה בתוך מערכת המוזיקה של האוטו והדלקתי את הרדיו.
״הפיגוע בתל אביב היה לא צפוי, עד עכשיו היה שקט.
אנחנו מנסים לברר מי אחראי לפיגוע ומה קרה שם״ השדרן אמר וקפצתי, הידיים שלי חיזקו את האחיזה בהגה, חזר עד כדאי כך שהם התחילו להלבין.
חלקים אחרים בגוף שלי לא זזו, קפאו.
לא יכולתי לנשום, האוויר ברושים נכנס לי לריאות .
אני מפחדת מזה מאוד.
ניסיתי לנשום מהפה ולא הצלחתי, התקף החרדה תקף אותי.
ניסיתי להירגע וזה לא עזר לי.
אני צריכה את אליאב, כל התקף חרדה שהיה לי הוא היחיד שהצליח להרגיע אותי והוא היחיד שיודע על התקפי החרדה שלי.
ניסיתי לנשום עמוק כמו שאליאב לימד אותי.
הכנסתי אוויר מהאף והוצאתי מהפה, הכנסתי מהאף הוצאתי מהפה.
חזרתי על זה כמה פעמים ניסיתי להסדיר את קצב הנשימה שלי.
האחיזה השתחררה בעדינות מההגהות שפתי אוויר לבחוץ הוצאתי את כל הלחץ הפחד החרדה והבהלה שמילא אותי.
במלחמה האחרונה היו לי שתיי התקפי חרדה.
הפעם הראשונה בחיים שלי הייתה כשאני ואליאב היינו לבד בבית ואזעקה נשמעה פתאום בלי שום סיבה.
האזעקה עלתה וירדה ואני פשוט קפאתי לא יכולתי לזוז.
אליאב לא פוחד מזה אבל הוא יודע שאני כן.
באותו הרגע הוא פשוט הרים אותי ולקח אותי לממ״ד, הוא הושיב אותי על המיטה התיישב ליידי וניסה לעזור לי להסדיר את הנשימה.
***********************************************
״ קורל מה יש לך תסתכלי עליי״הוא אמר והרים את הפנים שלי והסתכל לי בעיניים, העיניים שלו היו מפוחדות הוא עדיין לא הבין שיש לי התקף חרדה.
לאט לאט לא יכולתי לנשום והוא הבחין בזה.
״קורל תסתכלי עליי, תיראי את בממ״ד אל תפחדי אני איתך״ הוא אמר מלטף לי את הפנים ליטוף מנחם, הלחץ ירד אבל הפחד נשאר ועדיין לא יכולתי לנשום.
״תנשמי איתי״ הוא אמר לי והכניס אוויר מהאף הכנסתי גם אני בקושי הוא הוציא מהפה וכך גם אני.
הוא החזיק לי את הידיים מעודד אותי
״כל הכבוד תמשיכי״ הוא הכניס אוויר מהאף ושיחרר מהפה, המשכנו ככה עוד כמה פעמים עד שאני נירגעתי סופית
השתחררתי מהאחיזה של הידיים של אליאב והסתכלתי עליו
״מה קרה לך״ הוא הסתכל עליי מפחד, כמו כל הזמן הזה מאז שהאזעקה נשמעה.
הרגשתי מחנק בגרון, הרגשתי שאני צריכה לבכות.
העיניים שלי התמלאו בדמעות.
שחררתי הכל. בכיתי. קברתי את הראש שלי בחזה שלו והוא פשוט ליטף לי את הראש,
מאמץ אותי אליו ותומך כמו שאח צריך לעשות.
״סליחה אני לא יודעת מה קרה לי זה פעם ראשונה שזה קורה״ אמרתי לו בקושי בזמן שבכיתי
״אני חושב שאני יודע מה קרה לך״ הוא אמר מרים את הראש שלי מנגב לי את הדמעות ומסתכל עליי.
הסתכלתי עליו בפנים שאומרות תמשיך.
״הייה לך התקף חרדה״ הוא אמר לי מהסס
לא ידעתי מה להגיד
״אל תספר לאמא ואבא״ אמרתי לו מגמגמת בגלל שבכיתי, לא רציתי שהם יידאגו לי בגלל זה
״אבל צריך לטפל בזה״ הוא אמר לי מתעקש וכועס
״ לא עכשיו אני יטפל בזה אבל לא עכשיו״אמרתי לו עדיין לא מעקלת שהיה לי התקף חרדה עכשיו.
************************************************
הסתכלתי קדימה וראיתי שיש לי מלא מקום פנוי לנסוע ושמעתי את המכוניות צופרות לי, אחזתי את ההגה לחצתי על הגז בעדינות ונסעתי
הצפירות הפסיקו ושמעתי את המכוניות נוסעות.
ניסיתי לעקל ששוב היה לי התקף חרדה.
שוב נתתי להם לנצח ולגרום לי לפחד.
המשכתי ישר ונצמדתי לנתיוו השמאלי והמשכתי ישר.
ראיתי את בית הספר מרחוק ושמחתי כל כך שהנסיעה המעיקה הזאת תכף תיגמר
חניתי בחניון של בית הספר השתחררתי מהחגורה הוצאתי את המפתח של המכונית מהמנעול לקחתי את התיק מהכיסא ויצאתי מהמכונית.
ראיתי את אליאב נשען על המכונית שלו בזמן שהידיים שלו בכיסים של הג'ינס.
הוא היה ניראה דואג , טעון לצעוק על מישהו ולהתפרץ עליו.
ראיתי שהוא מחכה למישהו או מישהי אז העדפתי לא להפריע לו.
עברתי קרוב אליו לכיוון היציאה. לא רציתי שיבחין בי.
״קורל״ הוא קרה בשמי, עצמתי את עיני חזק מבינה שהוא חיכה לי, הוא דואג לי, והוא טעון לצעוק עליי.
פקחתי את עיניי והסתובבתי אליו חייכתי רואה שהוא רץ לעברי הפנים שלו הישתנו הוא ניראה מהוסס ולא בטוח .
״מתי תפסיק לנסוע מהר ולעקוף אותי״ שאלתי מצחקקת מנסה לא להראות עד כמה אני חלשה ופחדנית, שנתתי להם שוב לנצח, להפחיד אותי שוב.
״למה הפסקת לנסוע באמצע״הוא תקף אותי בשאלה שלא הייתי מוכנה לענות עלייה בשאלה שלא רציתי לענות עלייה כי לא ידעתי מה לענות לו.
״לא הרגשתי טוב פתאום התחיל לכאוב לי הראש ממש חזק״ אמרתי לו והחזקתי את השיער שנפל לצד הראש שלי מנסה להדגיש עד כמה הוא כואב ו״ממשיך״ לכאוב.
״ולמה אתה מסתכל אחריה בזמן הנסיעה זה אסור״ הטעתי את השיער לצד והורדתי את היד מהשיער במהירות.
״על הזין שלי את אחותי הקטנה ואני מכיר אותך יותר טוב מכולם אני זה שהיה איתך בהתקף החרדה הראשון שלך, ואת לא יכולה לשקר לי ככה״ הוא אמר ואת המשפט האחרון הוא כמעט וצעק, כל מי שהיה בחניון הפנה את מבטו אליינו.
״מה אתם מסתכלים סובבו ת׳פרצוף שלכם״ הוא צעק עלייהם וכולם סובבו את הפנים מייד
אני יודעת שהוא צודק ושאני לא יכולה לשקר לו ככה אבל אני לא מוכנה להודות בזה שהיה לי התקף חרדה.שוב.
״הקשבת לחדשות״ הוא שאל אותי נאנח.
הסתכלתי עליו חסרת מילים, הוא באמת מכיר אותי יותר טוב מכולם.
הנהנתי באיטיות והוא פשוט משך אותי לחיבוק, חיבוק חם ומנחם חיבוק שרק מימנו אני אכל או יכולה איי פעם לקבל.
״ואם היית עכשיו באמצע הנסיעה וזה היה קורה לך והיית מעבדת שליטה על ההגה והיית עוברת תאונה מה הייתי עושה בלעדייך אז״הוא שאל והרגשתי שאת המילים האחרונות הוא מתקשה להגיד
״הולכת לעבור טיפול וכמה שיותר מהר״הוא אמר לי מתנתק מהחיבוק, הבנתי שאין לי לאן לברוח או איזה תרוץ להמציא לו בשביל לא לעבור את הטיפול .
משום מה תמיד יוצא שהוא צודק, אולי זה בגלל שהוא הגדול מבינינו?
הנהנתי והסתובבתי.
״חכי אני בא איתך״ הוא אמר לי רץ למכונית הוציא את התיק שלו הניח על הכתף סגר את המכונית ורץ בחזה אליי.
״אל תספר לאף אחד גם רותם ואבישג לא יודעות״אמרתי לו והוא הינהן.
ניכנסנו בשער והתקדמנו לעבר המחששה, הייתה לי הרגשה שכולם שם ושהיום רותם ואבישג החליטו להיצטרף לבנים.
ראיתי שם את כולם, אבישג דיברה עם עוז ורותם עם נהוראי, מבטי נתקע בנהוראי, הוא צחק, הצחוק שלו כל כך יפה אבל קינאתי שהוא צוחק לא בגללי.
הוא הסתובב לכיווננו ומבטו הישתנה.
הלב שלי כמעט יצא מהמקום היום יום ההולדת שלו, ואני עדיין לא איחלתי לו מזל טוב.
הגענו לספסלים שהם ישבו עלייהם ונהוראי קם.
״אחי מזל טוב״ אליאב אמר , הם נתנו כיף גברי כזה והתנגשו בכתף.
״תודה״ הוא אמר לו חיבקתי את אבישג ורותם
״בוקר טוב לאן נעלמת, למה לא ניכנסת לקבוצה שלנו״ רותם שאלה אותי ולא הבנתי על מה היא מדברת והפנים שלי הישתנו לחסרי הבנה.
״רציתי שניהיה לבד בספסלים שלנו״ היא אמרה הרימה כתפיים כמו ילדה קטנה והתיישבה
״לא נורא״ אמרתי לה וצחקקתי הסתובבתי ובדיוק נהוראי עמד מאחורי וכמעט נפלתי, הוא החזיק אותי ביד ובלם את הנפילה .
הסמקתי מהסיטואציה, אליאב הסתכל עליי ו ונהוראי שיחרר לי את היד.
״לא שכחת חיבוק יום הולדת״ הוא שאל ופרש את זרועותיו לצדדים נכנסתי לתוך החיבוק והוא התכופף והכניס את ראשו בשקע צווארי
״קלמזית שלי״ הוא לחש לי וצחקקתי
״תודה ומזל טוב״ אמרתי והתנתקתי מהחיבוק כמה שיותר מהר שאליאב לא יתחיל לחשוד
״מזל טוב ״ אמרתי לו והתיישבתי מול אבישג ורותם.
הנחתי את התיק על ליידי והתיישבתי על השולחן ״השיעור מתחיל״ עוז אמר לי כשהתיישבתי הסתובבתי לעברו ועשיתי לו פרצוף עצבני והבנים רק ניקרעת מצחוק
״מה מצחיק בדיוק מטומטמים״ כעסתי לא רציתי לשמוע את החפירות כמו למה איחרת ואת הילידה שציפיתי שתאחר ציפיתי מימך לדוגמא של זואי המחנכת
״אתם באים איתנו״ הצבתי להם עובדה והם השתתקו בשנייה.
לא יכולתי להתאפק הם היו כל כך מופתעים ממה שאמרתי הפנים שלהם היו מוזרות ומצחיקות ופשוט התפרצתי בצחוק ארוך ומתגלגל.
הם באמת לא אוהבים לילמוד, זה לא בסדר.
״מה בלעתם את הלשון״ רותם אמרה
״יאללה קומו לכיתה״ המשיכה הם הסתכלו אחד על השני, כאילו הם מתייעצים
״תלכו תלכו אנחנו נבוא״ נהוראי אמר הניף את היד שלו וגירש אותנו
״מה אתה אומר״ אבישג אמרה בקול ממזרי קמה מהספסל והיתקרבה אליו בסוג של איום
רעיון עלה בראשי, משכתי את אבישג שעוד לא התקדמה כל כך רחוק בחזרה אליי ורותם הבינה שהיא צריכה להיצטרף.
הצתמצמנו ודיברנו בלחש
״בואו ננסה לדחוף אותם ולמשוך לכיתה ככה לא יהיה להם בררה והם פשוט יצטרכו לבוא איתנו״ לחשתי את זה
״כן אבל איך אתן עם הגוף הקטן שלכן תצליחו להזיז סוסים כמונו״ אליאב אמר בזמן שראיתי ששלושתם עומדים מאחורינו
״מה אתם מצוטטים לנו״ אבישג כעסה עלייהם
״חצופים עכשיו באמת הסתבכתם איתנו ואתם עומדים״ אמרתי להם עם מבט שאומר הכל
״הלך עלייכם וזואי תהרוג אותנו בגללכם״
אמרתי בקול ילדותי ומיואש
״אתן מאחרות באמת כבר שלושים וחמש״ עוז אמר ועשינו פרצוף חמוץ
קמתי דחפתי את אליאב ואבישג הצטרפה ודחפה את נהוראי ורותם עזרה ודחפה את עוז לכיוון הכיתה
״נו״ רותם אמרה מיואשת מזה שבקושי הצלחנו להזיז אותם העיפה את הידיים לצדדים כאות כניעה ונעצרה
״יש לנו שחרית תתחילו לזוז״ אבישג אמרה והסתכלה עלייהם, למה כל כך קשה לקחת את הרגליים שלהם ולהתחיל לזוז?
״אה אז למה לא אמרתן כלום לפני״ אליאב זרק את הסיגריה לקח את התיק וקם.
עוז ונהוראי היו מופתעים
״מה אחי גם חצי סיגריה זרקת וגם אתה הולך לשיעור״ עוז אמר לו לא מבין למה הוא קם
״כן וככה אתה לא תחגוג איתי את יום ההולדת״ נהוראי אמר בקול נשי וילדותי, מנסה לחקות אותי. ראיתי שהוא מסתכל עלי מנסה להבין מתי אני יקלוט, שהוא מחקה אותי.
״נו ניצא מקסימום גם ככה משעמם פה אתה רואה מישהי באזור ״ אליאב אמר לנהוראי מנסה לגרום לו לבוא
״תגיד ומה אנחנו ״ רותם אמרה ופרשה ידיים לצדדים בשביל להראות את זה שאנחנו פה
״עז״ היא שאלה מגחחת ושילבה ידיים על החזה
״לא אתם עמוד יאללה זוזו לכיתה״אליאב אמר
התקדמתי ונתתי לו מכה על העורף והמשכתי
״אוחחח״ אליאב אמר והעביר את היד שלו על העורף
הסתובבתי וראיתי שעוז נכנע זרק את הבדיל ולקח את התיק ואחריו נהוראי
״יופי ילדים טובים״ אמרתי מצחקקת
אבישג ורותם התקדמו לעברי והבנים מאחוריהם
״ילדים טובים״ נהוראי אמר הנהנתי והוא התקדם לעברי בריצה קלה ניסיתי לרוץ אבל הוא השיג אותי
״מה את אומרת ״ הוא אמר
״אהההה״ צווחני כשהרגשתי שהוא הרים אותי
הוא הרים אותי מהמותניים ושם אותי על הכתף שלו
״תוריד אותי״ צעקתי עליו והזזתי את הרגליים
״בחיים לא ״ הוא אמר מצחקק אותי זה לא הצחיק ביכלל
״נו תוריד״ אמרתי מתנגדת
״אליאבבבב״ צעקתי והרמתי את הראש
״מה ילדה יפה״אליאב ענה לי מתגרה בי
״נו זה לא מצחיק תגיד לו שיוריד אותי״ אמרתי לו עצבנית חצי שיער היה על הפנים שלי ולא ראיתי כימעט כלום
״ילדה קרצייה ״ נהוראי אמר והוריד אותי
בעדינות סידרתי את השיער ונהוראי הסתכל עליי
״אני אוהב אותך״ הוא לחש לי ובדיוק הם היתקרבו אליינו כל כך רציתי לענות לו אבל לא יכולתי. התקדמנו אליאב ועוז מקדימה רותם ואבישג באמצע ואני ונהוראי מאחורה
״אני מת לנשק אותך כבר״ נהוראי לחש לי באוזן רציתי לצחוק, הוא לא זהיר ביכלל, אבל אני גם רציתי.
״רצון זה דבר טוב״ אמרתי לו והתקדמתי לרותם ואבישג, משאירה אותו עם הרצונות שלו.
״אני רוצה לספר לעוז מה אני מרגישה״ אבישג אמרה אבישג אמרה לרותם ושמעתי אותה הנחתי את שתיי כפות הידים שלי על הכתפיים שלחנו והן קפצו מבהלה.
״תיהיה יותר בשקט נהוראי מאחורה ועוז מקדימה״ אמרתי לה והיא ביס כלה עליי בפרצוף של לא איכפת לי כבר מכלום
״אז שיתחיל להיות איכפת לך״ אמרתי לה צוחקת והיא צחקקה.
״אני ידבר עם נהוראי ואנסה לרמוז לו הוא יבין גם הוא נימצא במצב כזה ״ אמרתי לה והפנים שלה נהפכו לחיוורות, ניהיה לה איכפת.
״אולי תדחי את זה עד שהיא תספר״ רותם אמרה אבל אני יודעת מה אני עושה, אני רוצה שהם יהיו ביחד לפני שאני יעזוב אותם לפני שאני יפרד מהם .
״אל תידאגי אני יודעת מה אני עושה״ אמרתי לה ותפחתי להן על הכתפיים