אהבה אסורה למימוש!!!פרק19+20-דור!

מנקודת המבט של קורל-
נכנסתי מתנשפת לכיתה המורה הסתכלהעליי במבט לא מבין וכועס, ת'אמת יש לה על מה לכעוס כי פספסתי שעה וחצי של השיעור ואני לא מאלה שמפספסים שיעור.
"כן גברת למה את מאחרת בשעה וחצי לשיעור" היא שאלה אותי בקול מתנשא ומגעיל
"אני מצטערת לא הרגשתי טוב אז הייתי בחוץ ונשמתי אוויר" אמרתי לה בקול מצטער וחמוד כזה
"יש לך חיסור על השעתיים האלה אבל את יכולה להיכנס" היא אמרה לי והצביע על מקומות הישיבהעד עכשיו לא הסתכלתי אפילו על מקומות הישיבה שלנו, כשהסתכלתי ראיתי את אבישג רותם יושבות בייחד ומצחקקות עליי על זה שאני איחרתי, אליאב הסתכל עליי מופתע שאני נכנסתי אחריו הוא ישב עם עוז וככה כל התלמידים הם ישבו בזוגות זוגות.
התיישבתי בשולחן ריק בקצה הכיתה. שנייה לפני ששמתי את התיק על הכיסא הפנוי שהיה לידי הטלפון רטט מאחד הכיסים של התיק שלי.
הוצאתי את הטבלאט מחברת וקלמר ולבסוף את הטלפון קיבלתי את ההודעה מנהוראי.
פתחתי את הטלפון ונכנסתי לוואטסאפ.
'חיימשלי הגעת כבר לכיתה נכון?(אני דואג לך חחח…)מה רחל אמרה לך?' הוא שלח לי
רחל זאת המחנכת שלנו.
אוי איזה חמוד אם הוא היה פה עכשיו איתי הייתי תוקפת אותו בנשיקותאני מתה עליו. לרגע נזכרתי במה שקרה לפני שעה.
כשראיתי את לורן הדוחה המגעילה הזאת יושבת על האהוב שלי ומנשקת אותו.
המחשבות שלי נקטעו כשהדלת של הכיתה נפתחה.
המנהלת של בית הספר עמדה שם עם תלמיד חדש כניראה.
הוא גבוה, ושרירי יש לו שער חום פרוע הוא שחום וצבע העיניים שלו ירוק.
כולנו קמנו בשביל המנהלת ואני שמתי את הטלפון על הכיסא כדאי שהמורה לא תראה ותשם לי גם הפרעה.
"שלום תמלידים זה דור הוא תלמיד חדש בבית הספר והוא ילמד איתכם"המנהלת הציגה אותו ויצאה משאירה אותו עומד בפתח הכיתה
—דמות חדשה—
היי קוראים לי דור משיח אני בן 17, 1.73 יש לי שער חום פרוע אני שרירי ויש לי עיינים ירוקות
עברתי מפתח- תקווה לבת-ים כי אבא שלי צריך לחקור בים פה משהו שבכלל לא מעניין אותי
בבית הספר שעבר שלי הייתי בין כל ה-"מקובלים" וכולם קראו לי "אהוב הבנות"שם דבילי..
כל הבנות הפרחות היו נדבקות אליי וכול פעם מחדש הייתי נגעל

"שלום דור בוא אתה תישב ליד קורל" היא אמרה לו והצביע עליי, הנשימות שלי התגברו אם נהוראי ייכנס לפה וייראה את דור יושב הוא ממש ייתעצבן.
התיישבנו כולנו ודור התקדם לשבת ליידי
"היי"הוא אמר כשבתיישב
"שלום"אמרתי לו בנימוס עם חיוך קטן.
הוא הוציא את הטבלאט המחברת והקלמר
"אז אתה כן לומד"שאלתי אותו בלחש, הוא נירא אחד כזה שלא לומד אלה ערס סטוציונר שמחליף כל שנייה בת אחרת
"ת'אמת לומד אבל רק כשבאלי וכשיש יפות כמוך בכיתה"הוא אמר לי עם חיוך וקרץ לי.
התחלתי להסמיק.. רגע הוא אמר לי הרגע שאני יפה?הוא החמיא לי?
עכשיו אני בטוחה שאם נהוראי היה שומע את זה הוא היה רותח וקנא ברמות
לפתע היה לי רטט ברגליים אוי שיט ! שחכתי לענות לנהוראי הוצאתי את הטלפון מבין רגליי ופתחתי את ההודעה 'יפה שלי נו למה את לא עונה לי אאני דואג' הוא רשם לי וקראתי את זה וחיוך עלה על שפתיי
'בוא לכיתה ותראה' רשמתי לו עם חיוך
"החבר שלח לך הודעה"דור שאלאותי בפרצוף חמוץ ואני ישר סגרתי את הטלפון והחיוך נמחק מפניי הייתי כל כך מובכת שהוא סוג של גילה
"מ..ה ללא אני אין לי חבר" אמרתי לו מביכה את עצמי ומשפילה את המבט
אחרי שתיי דקות הדלת נפתחה ומי אם לא נהוראי עמד שם
"שלוווום"הוא נכנס בשמחה לכיתה ואני התחלתי לצחוק בשקט
"שלום גם לך אדון נהוראי" היא אמרה לו מתחכמת
נהוראי הסתכל על כל הכיתה ועיניו נעצרו עליי ועל דור
"שלום גברת רחל אז מה תלמיד חדשבכיתה" הוא שאל ורחל הנהנה
"נהוראי או שתתישב או שתצא מהכיתה" רחל אמרה לו
"ואם אני לא רוצה לשבת או לצאת מהכיתה" הוא שאל אותה עצבני, הבנתי שהוא לא עצבני מזה שיש תלמיד חדש בכיתה אלה מזה שהוא יושב ליידי.
הפנים שלו התקשחו והלסת שלו התעדקה
"כן נהוראי קוראים לו דור"אמרתי ברוגע כדאי שיירגע וזה באמת קרה הוא נרגע.
"נעים מאוד"הוא אמר רגוע יותר ופניו התרקחו, הוא התקדם אל עבר מקום הישיבה שהיה פנוי ליד ילדה מהכיתה
השיעור עבר מהר, אספתי את הדברים שלי בזמן שכולם ייצאו כבר ונשארתי לבד.
סיימתי לאסוף את הדברים והתקדמתי לעבר הדלת של הכיתה.
נהוריא נכנס לכיתה ועצר אותי מלצאת, הוא סגר את הגלת והכניס אותי לפנים הכיתה. הנחתי את התיק על אחד השולחנות בזמן שהוא מתקדם אליי.
"למה הוא ישב דווקא ליידך"הוא שאל טיפה עצבני.
התקרבתי אליו ונישקתי אותו, הוא לא התנגד ההפך הוא לא רצה להתנתק בכלל.
התנתקתי מימנו "אני אוהבת כשאתה מקנא אתה יותר יפה ככה"אמרת לו עכשיו היה תורו לנשק אותי, הוא ליטף לי את הפנים עם כפות ידיו הגדולות,
זה היה כל כך נעים ומרגיע אני יכולה להישאר ככה שעות
"את לא מבינה עד כמה אני אוהב אותך נכון" הוא שאל אותי בקול המחוספס והעדין שלו.
"ת'אמת אני לא חושבת שאתה אוהב אותי בכלל" אמרתי לו מצחקקת, הפנים שלו התעוותו בצורה מצחיק וגל צוחק נוסף פרץ מתוחי.
"אה עכשיו אני לא אוהב אותך" הוא שאל בקול נעלב ופגוע, המשכתי לצחקק הוא התקרב עליי ונישק אותי
"אחחח כמה שאני לא סובל אותך חיים שלי"הוא אמר לי אחרי שהתנתקנו וניקה אותי נשיקה חטופה.
"גם אני אוהבת"אמרתי לו בין נשיקה לנשיקה, הוא התנתק אבל היה קרוב לפנים שלי
"את מי"הוא שאל מגחח, רציתי לעקוץ אותו ולראות איך הוא יגיב.
"מה זה" הוא שאל מופתע ובקול לא מאמין
התקרבתי אליו ונישקתי אותו, כל פעם שאנחנו תחושת חמימות, ביטחון, הגנה ואהבה עוברים לי בחזה והלב שלי מקפץ ולא מוצא את מקומו.
"דביל אני מתה עלייך, מה נירא לך שסתם אנחנו עכשיו ביחד" שאלתי אותו
"אם לא הייתי אוהבת אותך אז לא היינו עכשיו יחד"המשכתי ואמרתי לו ונישקתי אותו נשיקה חטופה לקחתי את התיק והתקדמתי על עבר הדלת.
"אל תטוסי" הוא אמר לי שנייה לפני שפתחתי את הדלת, קפאתי קפאתי כי נזכרתי שכשאני יטוס אנחנו ניפרד. כאב חד קר ועמק עבר לי בחזה
"בבקשה חיים שלי אל תטוסי" הוא ייבב, הבנתי שהוא בוכה דמעות גדולות עלו בעיניי.
הסתובבתי וראיתי אותו יושב על הריצפה נשען עם הגב לשולחן, כשהרגליים שלו מקופלות לבטן, המרפקים שלו על הרגליים והידיים הגדולות שלו תופסות את הראש שלו.
"אני לא יודע מה אני יעשה בלעדייך אני חושבת שאני ימות אני לא יכול בלעדייך הוא אמר לי בוכה,הדמעות לא איחרו לנזול לי על הלחיים בשבילים שקופים ועבים.
לא ידעתי מה לעשות לא תכננתי לדבר איתו על זה ככה כשהו בוכה ופתאום מזכיר את זה.
"למה את לא אומרת כלום "הוא ייבב לי, התקדמתי אליו זרקתי את התיק על איזה שולחן, התכופפתי לעברו וחיבקתי אותו חיבוק חזק חם ואוהב כשהוא מרטיב לי את החולצה בדמעות ואני לו