אהבה אסורה- חלק שני
***תזכורת קצרצרה של סוף החלק הראשון***
"נו, אז במי אתה מאוהב?? אסף??"
"באף אחת!" עכשיו היה תורו להאדים.
"שקרן!"
"טוב, הלאה!" קראתי הפעם אני וסובבתי את הבקבוק.
"אבל הוא אפילו לא אמר את מי הוא אוהב!" עינב קראה בעלבון.
"נו, זה כבר לא משנה עכשיו!" אביה וליאל התחילו להגיד ביחד בחוסר סבלנות, בדיוק כשהבקבוק נעצר. כשראיתי על מי הוא נעצר, הלב שלי עשה סלטה של התרגשות…
*
כל כך קיוויתי שהוא לא ייעצר עליה.. על כל אחד, רק לא על דריה.. לא על דריה שמופיעה בחלומות הכי ורודים שלי, דריה שיכולה לאהוב אותי כמו שאני אוהבת אותה רק בחלומות… דריה המדהימה, היפיפייה, המושלמת… כזאת שקטה, כזאת עדינה ומתוקה, כזאת…. מהממת.
כל לילה הפנים שלה צצות לי במחשבות: פנים עדינים ובהירים, עיניים גדולות, חומות ועמוקות, שיער חום בהיר שופע ומדורג עד האמצע של הגב עם כמה קווצות שתמיד נופלות לה על המצח כשהיא אוספת אותו, אף סולד עם כמה נמשים חמודים עליו ועל הלחיים, סומק ורדרד ומקסים… והשפתיים שלה, כל כך יפות ומזמינות, אדומות כמו דובדבנים…
כליל השלמות… אבל אני חייבת להפסיק לחשוב עליה!
היא הסתכלה עליי עכשיו כמו כולם, והרגשתי איך העיניים היפות שלה סחררו אותי על המקום…
"…שירן?" מישהו או מישהי שלפו אותי באכזריות מההרהורים שלי.
"מה? אוה, כן, סליחה.. אממ.. אמת או חובה?" הרגשתי שאם אני אמשיך להסתכל עליה, אני לא אצליח לדבר יותר לעולם, אז הסתכלתי על הבקבוק.
"חובה," הקול היפה והעדין שלה עם רמז קטן של מבטא אירופי הסעיר את הפרפרים בבטני, ואני ידעתי בדיוק איזו חובה אני רוצה לתת לה… אבל ידעתי שאסור לי לבקש ממנה דבר כזה. רק בחלומות הוורודים שלי אני יכולה לדמיין את זה..
כמה שרציתי להגיד לה באותו הרגע 'חובה עלייך לנשק אותי', אבל לא רציתי להסגיר לאף אחד מהחבורה את העובדה הזאת. את העובדה הזאת שרק השנה, אחרי שהכרתי את דריה לראשונה, התבררה לי שהיא אכן עובדה ולא רק בתחושות הפנימיות שלי. רק אחרי שהכרתי את דריה יכולתי להיות בטוחה בה לחלוטין…
"אממ.. חובה עלייך להחליף נעליים עם מי שיושב לידך עד סוף המשחק," אמרתי לבסוף, עדיין מסתכלת על הבקבוק.
דריה החמיצה לרגע את פרצופה, אבל היא הורידה את הסנדלים הסגולות שלה בזהירות ונתנה אותן למעין שישבה לידה. ציפורני הרגליים היפות והמטופחות שלה היו צבועות בסגול עדין.
"אין מצב שזה יעלה עליי," מעין נאנקה אחרי שהיא הביאה לדריה את הסנדלים השחורות שלה, "לדריה יש רגליים של פיה!"
כולם צחקו ודריה הסמיקה. "בטח שזה יעלה עלייך," היא אמרה למעין בקול שקט ורך שהעביר בבטני עוד גל אדיר של פרפרים, "אני מידה 38"
"אוי, דריוש, תעשי לי טובה.. אני לפחות איזה 100 מידות מעלייך.."
אחרי שהן הסתדרו, מעין סובבה את הבקבוק והוא נעצר עליי.
"אמת או חובה?" היא שאלה אותי.
"אמת," עניתי.
"את אוהבת כאן מישהו?"
היססתי לרגע, ועניתי "כן".
העיניים שלה התרחבו. "את מי??"
"הי, זאת לא הייתה השאלה!" אמרתי.
"אוף.." מעין נאנחה באכזבה אחרי שעמית סובבה את הבקבוק והוא יצא על ליאל.
"אמת או חובה?"
למזלי, עד סוף המשחק הבקבוק לא נעצר עליי בכלל…
~עד לפעם הבאה~
תגובות (3)
ממש נחמד… לא קראתי את החלק הראשון ובהתחלה לא הבנתי כלכך מי הדמות הראשית. כאילו בן או בת חחח
את ממשיכה את זה ?
תודה (: והדמות הראשית היא בת (תקראי את התקציר), ואני אכן ממשיכה אותו (: זה סיפור קצר יחסית שאני מחלקת לכמה חלקים [יותר נוח לקרוא ככה לדעתי (:]
מקווה שתקראי ותאהבי את ההמשך שלו שאפרסם בקרוב(:
זה מהמם, הכתיבה ממש טובה ומעניינת.
מחכה להמשך :)
אשמח אם תקראי גם את הסיפור החדש שלי "החיים יפים כשאת חלק מהם"
ותגיבי בפרק השישי שיצא לפני כמה ימים ( הוא הכי חדש שיצא, אני כרגע די במחסום )