אהבה אכזרית- פרק 4- בבקשה תקראו!

"אורי!?" התפלאתי "מה אתה עושה כאן בכלל?"
"לימור? אני חבר של נד! מה את עושה כאן? לא היית אמורה להיפגש עם רובי עכשיו?"
"אהה.. כן, זה.." ניסיתי להסביר. לומר את האמת? לא ידעתי איך להסביר את זה..
"לימור, לימור.." אמר נד "לימור שכחה את הספר שלה כאן!"
"באמת? למה היא בכלל הייתה אצלך?" שאל אורי
"היא, היא, היא.." אמר נד
"הוא ביקש ממני לעזור לו להתכונן למבחן בחשבון!" אמרתי
"כן!" אמר נד "וכשהיא באה אליי ועזרה לי להתכונן למבחן בחשבון, אז היא.. שכחה.. שכחה את הספר שלה! כן!"
"איזה ספר?" שאל אורי
"ספר.." ניסה נד למצוא שקר מתאים אך לא מצא.
"ספר חשבון! הבאתי אליו אותו כדי לעזור לו להתכונן למבחן בחשבון ו.. שכחתי אותו פה!" אמרתי
"ספר בחשבון, מה? לימור, לא ידעתי שיש לך ספר בחשבון? כל פעם שנועה הייתה באה לבית שלך וגם אני הייתי בא לא הייתי רואה שום ספר בחשבון"
"מכיוון שהספר הזה הוא של.. של אימא שלי! היא השאילה לי אותו.." שיקרתי
"למה שאימא שלך תחזיק ספר בחשבון לכיתה ח'?" שאל אורי.
נד קטע אותו.
"בואו נלך לחדר שלי ונחפש את הספר!" אמר ודחף את אורי לחדר שלו כשאני הולכת אחריו לחדר.
נד נכנס עם אורי לחדר כשאורי מחפש את הספר ונד מחפש את הספר בכאילו כי הוא ידע שאין לי ספר כזה ושבכלל לא שכחתי אותו אצלו!
בינתיים כשאורי חיפש את הספר ונד חיפש אותו בכאילו אני חיטטתי קצת על שולחן העבודה המבולגן של נד.
העברתי את כל הניירות המבולגנים שהיו על השולחן לצדדים והסתכלתי על דברים מעניינים אחרים שיש על השולחן.
ראיתי לפתע את הטלפון של נד.
הטלפון היה פתוח על התכתבות בוואטסאפ של נד.
הסתכלתי עם מי הוא התכתב.
היה כתוב: אנונימי. הוא לא רוצה לגלות עם מי הוא מתכתב. חשוד..
הסתכלתי מה נד כתב לאנונימי הזה:

"מביא את הקורבן לבית שלי. כפי שחשבנו. הקורבן הבריזה לפגישה עם רובי. תבוא בשעה שש בדיוק".
לא האמנתי למראה עיניי. שמתי את הדפים שהזזתי אותם על הטלפון של נד, שלא יראה שראיתי את מה שכתב בוואטסאפ, ושתקתי.
השעה חמש וחצי.
יש לי עוד חצי שעה להבין מה קורה פה..