אהבה אכזרית- פרק 2- אני מבקשת מכם, פליז, תקראו!

כשעמדתי ליפול על הרצפה, הרגשתי שלא נפלתי.
פקחתי את עיניי וראיתי את נד מחזיק אותי.
"את בסדר?" שאל
"כן.." גמגמתי.
הוא הוריד אותי על הרצפה.
"אתם.. בסדר שם?" שאלה הספרנית.
"אהה. כן! הכול בסדר!" שיקרתי.
"תודה" אמרתי לנד והחזקתי את ידו בביישנות "הצלת את חיי".
על פיו של נד עלה חיוך.
"באיזו כיתה את לומדת?" שאל
"ח' 12" אמרתי
"באמת!? אני לומד ב- 11! אומרים שלשניהם יש את אותם המורים! נכון גברת ווטש נורא מעצבנת?" שאל נד
"כן! תמיד כשאני לא יודעת את התשובה היא קוראת לי ללוח!" התלוננתי.
הרגשנו כמו נפשות תאומות.
"טוב," אמרתי והסתכלתי על השעון בביישנות "אני.. אהה.. צריכה ללכת. אז.."
"אולי ניפגש?" שאל נד
"אהה..". בלאק- אאוט. שוב פעם.
"יש לי בעיה בהתכוננות למבחן בשפה. את יכולה לבוא לבית שלי מחר ולעזור לי להתכונן?" שאל נד
"אהה.. אין בעיה".
"מה כבר יכול לקרות?" חשבתי בליבי "סך הכול פגישה אחת. הלא הוא באמת נחמד".

למחרת, בשעה שלוש בצהריים בערך, הסתכלתי שוב פעם על הכתובת של הבית של נד, התכוננתי והתלבשתי, לקחתי כמה ניירות שיעזרו לי לעזור לנד להתכונן למבחן בשפה, ויצאתי.
בדרך לבית של נד שמעתי את הצלצול של הוואטסאפ שלי בטלפון.
הסתכלתי בטלפון וראיתי הודעה מרובי:
"איפה את? קבענו לאחרי בית ספר, נכון?"
"אבא'לה!" חשבתי לעצמי "הסתבכתי!".