הרבה זמן לא המשכתי את הסיפור הזה, מקווה שמישהו זוכר אותו ;)

אהבה אחרת|פרק 8- המשפחה…

01/11/2011 951 צפיות 3 תגובות
הרבה זמן לא המשכתי את הסיפור הזה, מקווה שמישהו זוכר אותו ;)

חזרתי הביתה רטובה ודומעת.
"מה את עושה בבית שלי נבלה קטנה?!" צרחה עליי אמא.
"זכותי לצאת עם המורה שלי להיסטוריה!!!" צרחתי.
"כל עוד את חייה כאן, את תחת אחריותי ולכן אני אוסרת עלייך להיפגש עם המורה שלך!" היא ניסתה להירגע.
"אני אוהבת אותו!" ניסיתי לשכנע אותה.
"זאת אהבה חולפת כמו כל אהבת נעורים אחרת," היא הסבירה לי בעדינות כאילו שאני ילדה קטנה וטיפשה.
"אנחנו לא עושים שום דבר טיפשי או מסוכן," פרצתי בבכי מר.
"אני יודעת שאת ילדה בוגרת וחכמה," אמרה לי אמא בעדינות וברכות.
"אבל מייקל הוא איש מבוגר והוא יכול להכריח אותך לעשות דברים שמאוחר יותר תתחרטי עליהם."
היא אמרה וליטפה אותי.
שנאתי את הגישה הטיפשית שלה, היא חשבה שאני בת חמש.
"אני דואגת לשלומך ולכן אני אוסרת עלייך לצאת עם גבר מבוגר שהוא המורה שלך." היא הסבירה שוב.
"אבל אני יודעת שלא יקרה כלום, מייקל הוא לא כזה!" אמרתי בביטחון.
"לי יש קצת יותר ניסיון בחיים האלה, אני יודעת מה יכול לקרות במערכת יחסים עם גבר מבוגר," היא נאנחה.
"מה קרה לך?" פערתי את פי.
"הייתי בת שמונה עשרה, בדיוק בגיל שלך," היא נאנחה
" יצאתי עם גבר שהיה מבוגר ממני בעשר שנים, קראו לו צ'ארלי והייתי משוכנעת בכך שהוא אהבת חיי,"
"אבל?" שאלתי בסקרנות,
"טעיתי, ואחרי כמה מעשים שאני מתחרטת עליהם עד היום וביניהם גם ההפלה שעשיתי." היא הודתה.
לא ציפיתי לכך.
"הוא ניצל את התמימות שלי." היא אמרה בלחש.
הייתה אמורה להיות לי אחות גדולה!
"את היית בהריון בגיל שמונה עשרה?" שאלתי אותה.
"כן, ובחודש החמישי החלטתי לעבור הפלה ועד היום אני מתחרטת על זה!" היא החלה לבכות.
"אמא, אל תבכי, זה קרה מזמן…" חיבקתי אותה.
"זאת הפעם הראשונה שזה קרה לי, אותו סיפור היה לי עם אביך,"
"ספרי לי מה קרה איתו," התחננתי.
זאת לא הפעם הראשונה שביקשתי מאמא לספר לי, בכל הפעמים אמא אמרה שכאשר אגדל היא תספר לי הכל.
"כשהייתי בת עשרים הכרתי את אביך, הוא היה מקסים ואהבנו מאוד זה את זו,"
"אני שמחה שזה התחיל טוב," חייכתי אליה.
"כעבור כמה חודשים גיליתי שאני בהריון ו…" היא התחילה למרר בבכי.
"מה קרה?" נבהלתי.
"זה היה מאוחר מידי, עשר דקות אחרי שגיליתי את זה התקשרו אליי ואמרו לי שהוא משפחתו נרצחו!" היא המשיכה לבכות בקול רם.
הייתי בהלם, לא האמנתי שזה מה שקרה לאבי ולמשפחתו.
"את הדבר היחיד שנשאר מהמשפחה הקטנה שלו." היא אמרה והמשיכה ליילל.
הפלאפון שרטט בכיסי קטע את שיחתנו ונכנסתי לחדר כדי לענות לשיחה…


תגובות (3)

כן אני זוחרת ואת חיבת לאמשיך חיבת אל תשאירי אותי בלחץ אוקי פליז תמשיכי ואפם שלא איקך לך ארבה זמן זה אמאת שאני יחולה לאגיד בדרך קלל אים איתי ארנית איתי חופרת אז פשות…..תמשיכי

01/11/2011 12:10

מיכלי היי פשוט מהמם ממש אהבתי תמשיכי מהר בקי ♥♥

01/11/2011 14:26

ממשיכה היום :)

02/11/2011 07:00
4 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך