אהבה אחרת|פרק ו'- הסתבכות ואיום.

הודעה חדשה התקבלה, נשמתי עמוק ופתחתי אותה.
"אני יכול להסביר…" כתב לי אדם.
"אני לא רוצה שתסביר, תעזוב אותי!" עניתי לו.
"נפרדתי מטיפאני, יש לי רגשות כלפייך!!!" הוא ענה במהירות.
"אתה לא מבין שמעולם לא אהבתי אותך?!" התחלתי לכעוס.
הוא לא החזיר לי תשובה.
נשמתי לרווחה, זה נגמר.
יצאתי להפסקה לבדי וחיפשתי את מייקל.
חיפשתי אותו במקום שבו הוא נמצא תמיד- מאחורי הבניין המרכזי.
הוא לא היה שם.
לא התייאשתי והמשכתי לחפש ובאמת בסופו של דבר מצאתי אותו ליד הצריף הישן ששימש כמחסן בעבר.
הוא עמד על יד הצריף ועישן סיגריה, ברגע שהתקרבתי אליו הוא חייך אליי ונישק אותי.
"התגעגעתי אלייך," הוא לחש לי.
"גם אני אלייך." אמרתי וחיבקתי אותו.
"את מרגישה יותר טוב?" הוא התעניין בשלומי.
"כן…"
"יופי,"
התנשקנו, הנשיקה הייתה טובה כמו בפעם הראשונה.
"אני אוהב אותך," הוא לחש באוזני.
"גם אני אותך." מיהרתי לומר.
הלוואי הרגע הזה היה נמשך לנצח…
הצלצול נשמע ברחבי בית הספר ומיהרנו להיכנס אל תוך המבנה.
בדקתי את הפלאפון וגיליתי שטיפאני שלחה לי הודעה.
"את יודעת שאת מגעילה?!"
"זה שאת לא יודעת איך להתנהג עם החברה הכי טובה שלך זה לא אומר שמותר לך לקרוא לה מגעילה!" הקלדתי את התשובה בכעס.
"את הרסת את הקשר שלי עם אדם!" היא האשימה אותי.
"לא הרסתי, אשמתי שיש לו רגשות כלפיי?!" כתבתי והרגשתי שבעוד רגע אשבור את הפלאפון מרוב כעס.
"יש לך חבר, את לא צריכה עוד אחד!" התשובה ממנה לא איחרה להגיע.
"זה שאדם אוהב אותי לא אומר שאני אוהבת אותו!" עניתי וסגרתי את הפלאפון.
המשך היום עבר במהירות, לא שמתי לב איך שהזמן טס לו.
חזרתי הביתה במהירות ונכנסתי לחדרי.
שמעתי הטלפון מלצלצל ואמא עונה.
"ג'יין, זו טיפאני!" שמעתי את אמא צועקת.
"ג'יין, זו טיפאני," שמעתי אותה אומר בקול כועס.
"אני מודיעה לך ברגע זה שאם לא תשכנעי את אדם לחזור אליי כל העולם ידע על הרומן שלך עם מייקל!"
החוורתי, לא ידעתי מה לעשות…