אהבה אחרת|פרק ה'- ואז הם התנשקו…

הנער נראה לי מוכר, הוא היה דומה לאדם.
שיער שטני, גוף שזוף, כתפיים רחבות, ללא ספק היה מדובר באדם שהתנשק עם נערה כמה שעות לאחר שהודה בפני שיש לו רגשות כלפיי.
הבטתי בנערה, גם היא נראתה לי מוכרת, היא הייתה דומה לטיפאני.
ללא ספק אלה היו אדם וטיפאני שהתנשקו בהתלהבות כה גדולה.
החלטתי לשבור שתיקה ולגשת אליהם.
"היי אדם, היי טיפאני!" קראתי לעברם.
השתיים הפסיקו להתנשק והביטו בי בהפתעה.
אדם נראה נבוך משהו וטיפאני השפילה את מבטה לרצפה.
"אני יכול להסביר, אני רק…" אמר אדם.
"אתה לא חייב לי הסברים," קטעתי אותו.
"תעשה מה שבא לך רק אל תשגע אותי!" כעסתי אליו.
"אני לא מבינה למה את כועסת," התערבה טיפאני בשיחה.
"את לא אוהבת אותו, אז תסלקי מכאן ולכי למייקל שלך!!!" היא צרחה עליי.
נעלבתי, עיניי התמלאו בדמעות ורצתי הביתה.
רק כשהגעתי הביתה סוף סוף נפל לי האסימון- טיפאני קינאה, כל התקופה הזו היא קינאה בי, היא קינאה בקשר שלי ושל מייקל. רתחתי מזעם ודמעות של עלבון ירדו מעיניי, בכיתי כל הלילה, לא יכולתי להירגע.
למחרת לא הופעתי לבית הספר, שידוליה והפצרותיה של אמא לא הועילו.
אחר הצהריים מייקל התקשר אליי, סיננתי אותו, לא התחשק לי לשמוע אותו.
חלון תוכנת המסרים הבהב במחשב, נגשתי לבדוק במי מדובר, גיליתי הודעה ממייקל.
"מה קרה? למה את מסננת אותי?!"
הרגשתי לא טוב עם עצמי, מיהרתי לענות לו.
"אני חולה. לא ראיתי שהתקשרת…"
התשובה לא איחרה להגיע:
"תרגישי טוב, היית חסרה לי היום בבית הספר…"
רציתי לגמור את השיחה אז הקלדתי במהירות:
"טוב אני עייפה, אני הולכת לנוח, ביי." ניתקתי את השיחה.

למחרת בבוקר אימא הפצירה בי ללכת לבית הספר, לא נאבקתי בה, הלכתי.
נכנסתי בשקט דרך השער ועליתי במהרה לכיתה, פחדתי להיתקל באדם או בטיפאני.
את ההפסקות ביליתי לבדי, נשענתי על חומת האבן ושיחקתי בנייד. צליל מוכר בקע מהפלאפון שלי, הודעה חדשה…