אהבה ; לא מגיע בטוב….

שלג,

שפתיי ,
קרות כקרח,
כמו קרח שלעולם נמס,

לחיי,
סגלגלות,
סגלגלות מקור,
מהקור העז ששרר בחוץ,

עיניי,
אדומות בלהבת אש נוצצת,
אך אלימה למדיי,
עם זאת כלהבה חמה שקורעת
כל חלקיק קטן בתוכך,
עדיין תחושת קור לא ברורה,

דמעה יצאה מעיניי האדומה,
וירדה במורד לחיי,
והתקדמה במורד צווארי,
תחושת חניקה מילאה אותי,

אני, השלג, ההקור העז,

"מי אמר שאהבה תמיד טובה!!"
צעקתי לאבר שמיי הקרח הארורים
שמילאו אותי תחושה עזה,

תחושה עזה שקוראת לי למות,

"מי אמר שאהבה תמיד טובה!!"
צעקתי שוב כאשר עיניי נמלאו בדמעות,
הסכר נפרץ,
הדמעות זלגו,

"אהבה זה חניקה!!"
הפעם לא צעקתי,
צרחתי,
צרחתי לשמיים האפורים המילאו את כל החלל בתוכי,

אני, השלג, הקור העז,

נפלתי על השלג,
לא הזיז לי הקור,
הקור כבר שרר בתוכי,

איש לבוש שחור ניצב מולי,
הגיע משום מקום,
קרא לי לבוא איתו,
לקום אליו,

מתחושה שאינה ברורה לי,
רציתי להיענות לקריאה,
רציתי לקום, ללכת, להרגיש חופשיה,
אבל משהו בתוכי עצר את עצמי,

האיש,
לא סתם בא,
הוא בא לקחת אותי,
לגאול אותי מייסורי,
לא עמדתי בזה,

שלחתי לעברו יד,
הוא תפס אותי,
פעם ראשונה שהרגשתי חמימות,

חמימות שבאמת רציתי,
חמימות שידעתי שתספק אותי מכול כיווניי,
חמימות שאני יודעת שאני אהנה ממנה!

אחרי שתפס אותי,
ראיתי הבזק אור קטן,
הבזק שפעם ראשונה בחיי,
עיניי נשאבו לתוך המראה,

הוא הוביל אותי אט אט לתוך ההבזק,
שגדל ככול שהתקרבנו אליו,
שניות ספורות לפניי שנכנסתי אליו,
שמעתי קול,

"חכיי!!"
הסתובבתי,
ועיניי נקרעו לרווחה,
זה ששבר את ליבי,
עמד מאחוריי,

"בבקשה, אל תלכי!"
אבל היה מאוחר מדיי,
נכנסתי לתוך ההבזק הלבן שכבר היה ענק,
והרגשתי את תחושת החמימות,
איך כל האנשים מרגישים!,
פעם ראשונה בחיי!,
ונהניתי מכול רגע!,

מתתי…..