אדם עושה כמיטב יכולתו עד שהגורל פוגש אותו- פרק 2

אביטל שכבה על מיטתה במשך שעות ארוכות. היא לא הבינה איך כל השנים האלה דודתה מיכל לא סיפרה כלום.
למה היא ידעה על זה רק עכשיו? כל הזמן היא גדלה בתחושה שהם עדיין חיים.
היא חשבה שהם גרים רחוק ובגלל זה הם כמעט לא ראו אותה מאז שהייתה קטנה.
העצב, הבלבול, הכעס הציפו אותה והיא לא יכלה להמשיך להסתיר את אותן רגשות יותר. היא חשבה שזה בלתי נסלח מצדה של דודתה ככה להסתיר את הסוד הזה הרבה שנים. בתוך תוכה, היא לא הבינה למה אף פעם היא לא סיפרה לה את האמת. דודתה מיכל חולה וימיה היו ספורים.
היא זכרה שלמרות הכעס שלה , היא צריכה לדאוג לכך שהדודה שלה לא תהיה לבד. דודתה מיכל נכנסה לחדר והתיישבה על הכיסא. אביטל לא יכלה להישיר מבט אליה משום שכעסה כלפיה גבר.
" אביטלי, אני יודעת שעכשיו את כועסת ופגועה, ואולי לא מבינה למה אני לא סיפרתי לך את האמת. אבל הכול היה לטובתך , לא רציתי שתיקחי את זה קשה. תראי, אביטל יש לי משהו שהיה שייך לאימך , ועכשיו הגיע הזמן שאני אתן אותו לך." קראה דודה מיכל במסתוריות.
על ידה היה התליון בצורת לב שהיה שייך לאימה. אביטל לא אמרה שום דבר. דודתה ענדה את תליון בצורת לב סביב צווארה. אביטל הביטה בתליון במשך דקות ארוכות.