אדם ומפר, התחלה סופנית -פרק 3

כבר התחלתי לתכנן איך אני מותח ביקורת על דבריו של גוסטבו כשקול עדין לידי אמר "פצצות לגבות? באמת? זה כאילו הוא בכוונה ניסה לצאת סבא מתלהב.." הפניתי את מבטי לכיוון הקול היפה וגיליתי שזאת היה הנערה בעלת העיניים כחולות שלידי.
"כן. הוא בטח פגש פסיכולוגית בגרוש שאמורה לדעת איך הנוער מדבר בימינו.." אמרתי מהר לפני שההזדמנות תחלוף.
היא הפנתה את מבטה אלי ואמרה "על מה מתערבים שזה נכון?"
צחקתי.
"אני מירנדה מריאל" אמרה בחיוך והושיטה את ידה.
"אני אדמונד ומפר. מעדיף מאדם" חייכתי גם אני ולחצתי את ידה.
"אז, מירנדה, באת לפה לבד?" שאלתי.
"כן. אין לי חברים קוסמים.. אתה באת עם מישהו?"
"כן… עם בת הדודה שלי. אלה."
"הא כן? ואיפה היא?"
"איפה שהוא פה"
"איפה?" שאלה בחשדנות.
אוי. מה אני אומר לה? 'חמקתי ממנה כי רציתי לדבר איתך לבד?'
"אדם!" הו תודה לאל! חשבתי והסתובבתי לנופף לאלה.
היא התקרבה אלינו בדילוגים, גוררת את המזוודה שלה אחריה.
"איפה היית?" שאלה אותי אלה ונעמדה לידי "הסתובבתי לרגע ופתאום נעלמת!".
"בהמון הזה קשה שלא ללכת לאיבוד." שיקרתי במצח נחושה "אני עדיין לא מבין איך מצאת אותי.."
"כחלק מהיותי ערפדה יש לי ראייה מעולה! לא שלפני השינוי לא הייתה לי.. אבל עכשיו היא לא תוכל להתקלקל לעולם!" אמרה אלה במהירות ובחיוך אופייניים לה.
"וואו! את ערפדה? איזה אדיר!" קראה מירנדה.
"כן! גם אדם-" הסתובבתי לאלה וקראתי 'לא!' ללא קול.
"- חושב שזה מגניב" המשיכה. תודה לאל שהיא קלטה! אם יש משהו שאלה לא טובה בו, זה קריאת שפתיים.
"טוב זה באמת אדיר!" אמרה מירנדה.
"אני מחבבת אותך" אמרה אלה בחיוך ללא היסוס.
כן.. לאלה אין כל כך טאקט.. אבל היא פשוט כל כך חמודה שסולחים לה על זה. אבל זה לא מונע ממני לרצות להטביע את עצמי באגם…
"גם את חמודה" אומרת מירנדה ואני נאנח בהקלה בלבי.
"תלמידים!" נשמעה צעקה ואני הודתי בלבי למושיע שלי. אלא שאז הבטתי בבמה וראיתי מי הוא.