אגדת הפיות והמלאכים-פרק14

בביתן של אפריל ולטיסיה,ישבה אפריל ובכתה.
היא הזילה דמעות עבור אחותה המתה ורובין,החולה מאוד.
מחפשת מענה על מנת להשיב את אחותה לחיים ומנוע את מותו של רובין.
עליה להתייצב אל מול המכשפה.
רופאים נכנסו ויצאו מחדרו של רובין כשזוג הוריו חסרי אונים.
"תאמר לי,האם יש משהו שניתן לעשות??"שאלה אימו המודאגת של רובין.
"כרגע..אין לי מה לומר."אמר הרופא.."הלב שלו חלש. חלש ופצוע.אנושות.מרוב אהבה."
"..ואם נגרום לו להפסיק להרגיש?..יש סיכוי להציל אותו?"שאלה האם.
"זה עשוי להצליח ולהציל את חייו."אמר הרופא.."אבל,עשוי להפוך אותו לקר,מנוכר וחסר רגשות לחלוטין."
"כל דבר..רק תציל אותו!"קראה האם.
"עלייך לגשת אל המכשפה טובת הלב,ולבקש ממנה את שיקוי הלב הקר."אמר הרופא.
"אני אגש אלייה.."אמרה האם,מוחה את הדמעות,"העיקר שבני יחיה."
כאשר היא אינה יודעת כי בנה מתכוון לשלוח ידה בנפשו. הוא חשב להתאבד.
הוא שמר במגירתו בקבוקון של רעל חזק.
הוא מפסיק את פעולת הלב במיידי.
אהבתו ללטיסיה,הורגת אותו.
כשמאוחר יותר,ניגשה למכשפה.
"את בטוחה שזה מה שאת רוצה?" שאלה איזבלה,המכשפה הצעירה.
"כן."ענתה האם,בדמעות.
"קחי בחשבון שהוא יהיה חסר רגשות. השיקוי,אינו מבטל את הלב.הוא רק גורם לו להיות קר וחסר רגשות. זיכרי.רק אהבה תגרום לביטול הכישוף."
אימו של רובין נגשה אליו.
הוא ישב אל מול החלון,כשלפתע קם ממנו והתמוטט בזרועותיה באפיסת כוחות.
הלב שלו חלש מאוד.אין לו כוח לתמוך ולהזרים דם לכל הגוף.
אימו השכיבה אותו במיטה,מכסה אותו בשמיכה.
היא פתחה את פיו בכוח.
"אימא,מה את עושה?"שאל..בלא כוח. בנשימות כבדות כל כך.
"זו תרופה.."אמרה אימו.
"אין תרופה לכאב שלי.."הוא אמר בחולשה.."אין תרופה ללב שבור."
"זה משכך כאבים.."אמרה אימו,"זה ישכיח לך את כל הכאב שאתה חש."
רובין פקח את פיו ונתן לאימו להשקותו מין השיקוי המר שהיה בבקבוקון.
היה לזה טעם מר.של רעל.
שכן,הוא החזיק במגירתו בקבוקון רעל שאותו חשק לשתות,על מנת למות.
אימו הניחה כף ידה על החזה שלו,מעל הלב.
היא חשה בהלמות ליבו המהירות שהלכו ונעשו רגועות יותר.
הדם זרם בייתר קלות,בעורקים.
רובין חש כאילו שקע בתרדמת.
ראשו היה מעט סחרחר,אך מהר מאוד הוא הלך והרגיש חזק יותר.
"אימא,"הוא אמר,כששאריות של רגש עדיין נותרו בו.
"רובין,יקר שלי.."אמרה,מביטה בו.
"אימא,"הוא אמר,"אני מרגיש מוזר…"
"מוזר?"היא שאלה בתמיהה.
"אני לא..מרגיש."הוא אמר.."אפילו אלייך..אני לא מרגיש כלום."
כשברגע לאחר מיכן,הוא קר כהרף עיין מהמיטה,לוקח איתו את הנשק שלו ונעלם.
על השולחן מצאה אימו מכתב שכתב לפני שהשקתה אותו בשיקוי ההרסני הזה.
"אימא ואבא יקרים,"פתח את המכתב,
"צר לי שעליי לעזוב אתכם.אך, אנא הבינו אותי.
לפני זמן לא רב כל כך,פגשתי עלמה מקסימה.
באותו רגע חשתי בחץ ננעץ חזק בליבי.
נכבשתי בקסמיה.התאהבתי בה,נואשות.
הרגשות בנינו היו הדדיים.
כשיום אחד איבדתי אותה.היא מתה בזרועותיי.
באותו רגע,חרב עליי עולמי.המוות לקח אותה ממני.
רציתי למות באותו רגע.
תבינו אותי,אני לא מסוגל לחיות בלעדייה.
אני כותב לכם את המכתב הזה בלב כואב.מדמם.
מקווה שתבינו,מדוע עשיתי את זה.
היו שלום..
אוהב אתכם.בנכם,רובין."
"אוי לי.."אמרה בדמעות,"זה מכתב התאבדות!..הוא זמם ליטול את חייו.."