אגדת הפיות והמלאכים-פרק 6

"עזוב אותה בשקט!"ניגש רובין לדוכס.
"ומי אתה?"שאל אותו הדוכס בזלזול.
"זה לא משנה.אם לא תפסיק להטריד את הגברת יהיה לך עסק איתי. ברור לך!?"נעמד מולו רובין.
"רובין,דיי.."ביקשה ממנו לטיסיה,"אל תפתח חזית."
"החמור הזה הטריד אותך.אני לא מוכן לזה!"קרא רובין.
"לא קרה כלום.."אמר הדוכס,מעט נרתע מרובין שהצליח להרתיע אותו.
כעבור מספר רגעים לקח רובין את לטיסיה הצידה בכדי להרגיע את העניינים.
"מה קורה לך?"היא שאלה אותו.
"דאגתי לך.זה הכל.."אמר רובין,כשידו נאחזת בידה של לטיסיה.
כשברגעים לאחר מיכן הם מצאו עצמם חולקים ריקוד על רחבת הריקודים.
רובין הביט בה,מתרגש כל כולו.
הלב שלו הגביר את הקצב.עוד ועוד.
לא מודע לעובדה כי הלב הזה,עלול לכאוב.
שניהם לא דיברו, מביטים זה בזו.
כשכמעט..כמעט…
כמעט,הייתה בניהם נשיקה באותם רגעים.
"מה?"שאלה לטיסיה כשהוא נועץ בה מבט.
"את..יפייפיה.."הוא אמר כשנשימתו נעתקת.
היא הביטה בו נבוכה כשאחותה,אפריל מביטה בהם בדאגה,מעט מקנאה.
כן,היא ראתה אותו ראשונה.אך עם זאת אחותה,תופסת את כל תשומת ליבו.
"רובין…"היא אמרה..כשהוא שותק מעט.וליבו הולם בחוזקה.בקצב מהיר כל כך,כמעט מכאיב לו בחזה.
עיניו ברקו באור חזק ומסנוור.
כן,הכל נעלם מסביב כשהוא מביט בה והיא בו.כאילו שום דבר אחר אינו חשוב.
"לטיסיה..אני.."הוא החל לומר,עוצר את עצמו.