אגדת הפיות והמלאכים-פרק 2

בעוד אפריל נחה במיטה המוזהבת אצל המלאכים,חיפשה המכשפה הרעה תחבולות ודרכים בכדי לאתר אותה ולהרוג אותה,על מנת לקחת ממנה את כוחותיה.
מספר ימים לאחר מיכן,כשאפריל כבר התאוששה ויצאה מהחדר אל הגן היפייפה בחוץ.
יום שטוף שמש.
רובין,ערך לה סיור בכל הגן הגדול הזה,ששיך למשפחתו.
היא קטפה ורד.
"איי!"קראה,נדקרת באצבעה.כשהם מתיישבים על ספסל.
"מה קרה?"שאל רובין.
"נידקרתי.."היא אמרה,כשהוא מבחין בטיפת הדם שניגרה מאצבעה.
הוא הניח את הורד בצד.
"תני לי את אצבעך,"הוא אמר.
"מה?"היא שאלה.
"סימכי עליי.."הוא חייך,מבקש ממנה את אצבעה הפצועה.
ללא מילים הניח אצבעו על הפצע הקטן המדמם.אור יקרות הופיע לפתע.כשהסיר מישם את אצבעו,לא נותר אפילו זכר לפצע.
"אייך..אייך עשית את זה?" היא שאלה,דורשת לדעת.
"..ובכן..אני מלאך. יש לי כוחות ריפוי.."הוא חייך אליה חיוך מקסים.
"..רוצה לראות משהו מגניב?"היא שאלה,אוחזת בורד,שהיה מעט סגור עדיין.
"כן.."חייך,"עכשיו תורך.תראי לי."
"אוקיי.."אמרה,לוקחת את הורד,מסתירה את ראש ורד בכף ידה,כשהוא אט אט נפתח,ואור מנצנץ מקיף אותו.
"וואו!!!"קרא רובין,"איזה יופי!"
"נראה לי שלא יהיה לנו רגע משעמם ביחד.."היא גיחכה,מביטה בו.
החיוך שלה מצא חן בעיניו.
כששערה האדמוני הארוך מתבדר ברוח.
"למה היא רוצה להרוג אותך?"..הוא שינה נושא,נהיה לפתע רציני.
"..היא רוצה מה שכל מכשפה רוצה.כוח. היא רוצה את הכוחות שלי.."היא ענתה לו.
"אבל,למה להרוג אותך?"הוא שוב שאל…"את יצור קסום."
"…לא יודעת.."היא ענתה,כשידו,בדרך קסם,נאחזת בידה.
"..כל עוד את כאן,איש לא יעז לפגוע בך..אני לא ארשה לאיש להתקרב אלייך.אני מבטיח לך.אני אשמור עלייך." הבטיח לה רובין.

כשהיא,מבחינה בכתר המוזהב על ראשו.
"..אתה נסיך?"היא שאלה אותו.
"כן,"הוא ענה,"אני נסיך המלאכים."
"..למה לא סיפרת לי?"היא שאלה אותו.
"..זה לא דבר שאני נוהג לספר.."חייך אלייה.
"צנוע.."היא חייכה בחזרה,מבחינה באור המדהים שבעיניו.
היה נדמה לה שהיא רואה את הנשמה שלו,דרכן.
"מה הורג מלאכים?"היא שאלה לפתע..
"..לב שבור."הוא ענה,מביט בה.."הם נעשים חולים ומתים."
"אז תשמור עליו.על הלב שלך."היא חייכה בפניו.
"אוקיי,אני אשתדל שלא להתאהב בך.."הוא גיחך,כשהם משתובבים בניהם.