אבק כוכבים, פרק 1 .

פקחתי את עיניי ואלומת אור שנפגשה בתקרה הלבנה סנוורה אותי .
מצמצתי כמה פעמים מנסה להעלים את הריבוע הצהוב שמפריע לסדה הראייה שלי .
הסתכלתי סביב, החדר היה קטן וממש לא מוכר, היה בו שידה לבנה מיטה שהייתי עליה, ומכשירים רבים שהיו מונחים ליד המיטה , לחלקם הייתי מחובר ולחלקם לא .
צפצוף קצוב ומעצבן נשמע בחלל החדר , הצפצוף שמסמן על זה שאני חייה, הסתכלתי על אמת ידי וכמו שחשבתי מחובר אליה צינור שקוף ובתוכו מים שקופים .
התרוממתי לישיבה בוחנת את עצמי מכף רגל עד ראש.
הרגלים שלי חבושות אבל הם לא שבורות , כנראה שנפצעתי מהרסיסים , הידיים שלי גם היו חבושות אבל השמאלית כאבה כשניסיתי להזיז אותה . הרמתי את יד ימין כדי לבחון את מצב הראש ,עיניים יש, אף בסדר גמור , הפה קצת פצוע לא נורא, אבל אז הרמתי את היד לשיער , וחצי ממנו לא היה , היה במקומו תחבושת .
מששתי בבהלה את הראש שלי לא יודעת כמה הורידו לי מהשיער, התרוממתי מהר , אולי מהר מידי כי נהייתה לי סחרחורת קלה , הלכתי לפינת החדר נעמדת מול המראה שנמצאת שם .
הרמתי את עיניי בהיסוס לא יודעת מה אני הולכת לראות נשימתי נעתקה כשראיתי חלק מגולח מעל אוזן ימין .
השיער השטני שתמיד היה מונח על כתפי ברפיון, נראיתי נורא ושנאתי את זה .
דמעות התחילו לזלוג מעיני השחורות שהיו פקוחות לרווחה עדיין המומות מהמצב שנקלעתי אליו .
אני כבר לא יודעת מה יותר טוב , אני חצי קרחת אחרי הפיצוץ או אני חסרת הישע לפניו .
התיישבתי במיטה מחבקת את רגלי בזהירות אל חזי , וחושבת כמה חיי הולכים להתהפך עכשיו .
הדלת מולי נפתחה ובה עמד רופא די צעיר בחלוק לבן .
" אילך את מרגישה ?" שאל בחיוך מעושה .
" כאילו עפתי באוויר שלוש מטר ונחבטתי באדמה " התחכמתי .
" חוש הומור, זה טוב " ציין , " עכשיו ברצינות את צריכה משהוא , אין משהוא שאת מרגישה מוזר , אני צריך לדעת על כול דבר ודבר שכואב לך עכשיו כדי שזה לא יגרור משהוא אחר " אמר ברצינות .
" אני רוצה לדעת דבר אחד קודם " אמרתי מחכה שהוא יסמן לי להמשיך .
הוא המתין בשקט ולקחתי את זה כאישור שאני יכולה להמשיך , " אני רוצה לדעת כמה הורדתם לי מהשיער , ואם האורים שלי באמת מתו כמו שראיתי " אמרתי בנשימה אחת ובלי למצמץ אפילו לא פעם אחת , עיניו נפקחו לרווחה הוא היה בשוק.
" אני לא מבין איך את יכולה לשאול את שני הדברים האלה בנשימה אחת , איך את משווה אותם בכלל" אמר לאחר מחשבה קצרה .
הסתכלתי עליו לא יודעת מה להגיד לו , אם להגיד לא את האמת או לשקר, אם לספר לו שלא מעניין אותי אם הם מתים או לא , או לשקר.
" אני רוצה לדעת אם ההורים שלי מתו או לא " הלכתי על הבטוח לבסוף .
" כן " הוא אמר מהסס , " אבל העובדת הסוציאלית הייתה אמורה להגיד לך את זה לא אני " הצטער.
" זה בסדר זה לא באמת חשוב ממי אני שומעת את זה " אמרתי בשקט כדי להרגיע אותו .
" אה" הוא הנהן , בדק את המכשיר המצפצף חייך אלי אחל לי בהצלחה והלך.
איך שהוא יצא נכנסה אלי משהיא בעלת שיער חלק וקצר , היא חייכה חיוך מנחם והתיישבה לידי .
" שלום , אני רינת ואני העובדת הסוציאלית שהביאו לך אבל אני אוהבת יותר לחשוב שאני כמו החברה שלך " היא אמרה בזיוף מוחלט .
" אוקי " אמרתי ," הדבר היחיד שאני רוצה ממך זה שתיצרי קשר עם אחי ותגידי לו שהוא צריך לבוא לפה " אמרתי בארסיות, לא רציתי שהיא תתחיל לזבל לי את השכל על כול מיני שטויות , הדבר היחיד שיגרום לי להרגיש טוב זה אחי התאום.
" אוקי " היא בלעה את הלשון ויצאה מהחדר .
הנחתי את ראשי אחורה תוהה באיזה בית חולים אני נמצאת וכמה זמן ייקח לו להגיע אלי.
נתתי לעיניים שלי להירגע ולבסוף נרדמתי שוב.

כמו בכול יום , פתחתי את היום בכינרת נרגע לכמה דקות ורק אז מתחיל עם הלחץ של היום .
יש כאילו שיומרו שאני משוגע ושאני מכביד על עצמי יותר מידי אבל אני ממש לא חושב ככה , אני נהנה מזה שיש לי מה לעשות בכול שנייה , זה נותן לי מטרה לחיים , אני חושב שאם לא היה לי את העבודה שממלא לי את הצהרים ולפעמים הערב אני לא הייתי מי שאני , עובדה לפני שהתחלתי לעבוד שם עשיתי לאמא שלי טרור , לא הייתי לומד לא היה מעניין אותי כלום רק כול הזמן לשחק ולבלות להיות עם חברים לעשן ,הכול וגם ללכת מכות עם כול דבר שזז, אמא שלי הייתה באה קבוע כול שני וחמישי לבית ספר , הייתי מושעה מלא ומסתבך ביותר מידי דברים .
עד שהתחלף לנו מנהל בבית ספר , והוא הבין אותי הוא היה כמוני הוא קלט שאני פשוט צריך שיהיה לי תעסוקה, אני צריך להרגיש שיש לי בשביל מה לקום בבוקר.
הוא עזר לי להבין איך להתחיל לחיות כמו בנאדם ולא כמו פרא אדם .
הוא לא עזב אותי, כמה שהתחצפתי הוא לא הניח לי , הוא עודד אותי להתחיל לעבוד ולהשלים את כול החומר הנדרש בבית ספר, הוא היה יושב איתי לבד כול יום על השיעורים לא היה מניח לי עד שאני מסיים אותם, לפעמים נשארנו עד השעות הקטנות של הלילה .
הוא היחיד שמבין אותי , הוא ה-מנטור שלי ואני לא יודעה מה היה יוצא ממני בלעדיו .
הוא מצא לי את העבודה שאני עובד בה, בהתחלה התחלתי בטור מלצר והייתי מידי פעם נכנס לעזור לטבח כשהיה לו לחץ , אז הוא לימד אותי את הכול .
כשהייה צריך להחליף משהוא שעזב הוא המליץ עלי ואמר שאני כבר יודע הכול , אז עזבתי את המלצרות והתחלתי בטור הטבח .
כיף לי מאוד , ואני יודע שאמא שלי מאושרת מזה שאני עובד ככה , גם בגלל שאנחנו צריכים את הכסף הזה , וגם בגלל שסוף סוף אני לא מסתבך בצרות .
"ליאור" המורה קראה מנתקת אותי מהמחשבות שרצות לי בראש .
" מה ?" שאלתי לא יודע מה היא רוצה ממני .
היא גלגלה עיניים, " אני רוצה שתבוא ללוח ותפטור את התרגיל שעכשיו לימדתי" . כול הכיתה השמיע " אווו" , מחכים לראות אם אני יעשה לעצמי פדיחות או שאני אצליח לפתור את התרגיל .
נגשתי אל הלוח ופתרתי את התרגיל בקלות , זה היה פשוט כול כך , אבי , המנהל שלי חושב שאני לא מתאים להקבצה שאני נמצא בה , הוא טוען שיש לי ראש מתמטי ואני יכול להיות גם בהקבצה שישית , אבל כולם סתומים בבית ספר שלנו ובגלל זה אין לנו הקבצה שישית , וזה המילים שלו .
" טוב לפחות אתה מציל את הכיתה " המורה אמרה , מתעקשת שהיא תגיד את המילה האחרונה .
הצלצול נשמע וכולם וצאו מהכיתה , אספתי את הדברים שלי מהר ויצאי עם כולם ממהר להחליף בגדים עולה על האופנוע שלי ונוסע למסעדה .
החניתי בזהירות את האופנוע בחניה מאחורה ונכנסתי מהכניסה האחורית ישר למטבח .
" היי " גבי אמר וטפח לי על הגב , " סוף סוף הגעתה , כבר חשבתי שאני הולך לאבד את השפיות " הוא אמר בעודו יושב רגל על רגל בכיסה שהוא כנראה הכניס, " כן אני רואה כמה אתה מפוצץ בבונים " עקצתי והתחלתי לסדר את המשטח עבודה שלי , וטוב נו קצת את שלו .
מהר מאוד התחילו הבונים לתקתק ולא היה מקום לדיבורים , אני גבי עבדנו בשקט ומהר, אני אוהב את המשמרות שלי איתו , הוא מבין אותי ואני אותו , שנינו עובדים מהר ומסודר .
סידרנו לנו את העבודה ככה שתמיד שי לשנינו מה לעשות ואם נגמר זה בגלל שצריך להתחיל לעזור לשני.
אני וגבי הסתכלנו אחד על השני ,גבי הושיט את היד לרדיו שהיה מונח גבוה על מדף והגביר את המוזיקה , חייכנו אחד לשני נהנים לעבוד , ככה כול המשמרת הייתה שנינו עובדים בשקט לפעמים מחלקים הוראות אחד לשני ונהנים מהמוזיקה .
בסוף היום ממש לפני שהתחלנו לנקות את כול המטבח גבי ניגש אלי וכמעט בעט אותי החוצה בטענה שמחר יש לי בית ספר ואני צריך להיות גם עם אחי הקטן ולא רק לעבוד , הודיתי לו מקרב לב ועליתי על האופנוע שלי בחזרה הביתה .

"ליאור" , אחי קרה בשמחה וקפץ עלי בחיבוק , הוא לא עזב אותי אז נתתי לאמא שלי רק נשיקה , הנחתי אותו במיטה שלו והשכבתי אותו לישון בטענה שכבר מאוחר . הוא הנהן מיד פיהק ועצם עיניים מהר .
נכנסתי להתקלח מתנער מהיום העמוס שלי ופורש לישון .