אביטל פרק 3
אחרי החתונה ענבר עזבה את הקיבוץ ועברה לגור בחיפה עם בעלה ערן.
ענבר נזכרה שפעם אביטל הזמין בשבילה כרטיסי טיסה לשוויץ. טיול חד פעמי. רק שניהם ביחד. היא העדיפה את הנופים היפים שיש בישראל מאשר להנות בחו"ל איתו.
" טלי, אתה בטוח שאנחנו.. אתה.. אתה מתכוון שנסע לשם?" שאלה ענבר, מבולבלת.
" בטח שכן, אם לא הייתי עושה את כל הדרך מהבסיס עד אלייך. אז לא הייתי כאן לצידך."
" טלי, אתה החבר הכי טוב שיכולתי לבקש.. החבר הכי טוב שיש לי.."
" ענבר, אני רוצה שתשמעי מה שיש לי לומר לך. ליוות אותי ברגעים הקשים, ידעת להבין אותי וגם להכיל אותי. אני מודה לאלוהים שהצליב את דרכינו. "
" מה אתה מנסה לומר?"
" האם את מוכנה להתחתן איתי?"
דמעות עמדו בעיניה. היא לא הייתה מסוגלת לדבר אפילו.
" אנחנו לא צעירים בשביל להתחתן?"
" אין גיל לאהבה, אנחנו נהיה ביחד עד לסיום השירות. מה יש? הזמן אינו דוחק בנו."
" הזמן? לי הוא כן חשוב."
היא נתנה לו נשיקה קטנה ואז הלכה לדרכה, אביטל ביקש שהיא תישאר עוד קצת. ענבר הסבירה לו שאפילו אם היא רוצה, אין לה טיפת זמן בשבילה גם כן.
היא צריכה לעזור להורים, הרי.
הוריה הם קשיי יום שמתקשים לסיים את החודש כדי שבסופו הם יקבלו את המשכורת שמגיעה להם.
ענבר קיבלה את הטבעת עם היהלומים מאביטל כמתנת יום הולדתה השבע עשרה. אביטל התחיל לדמיין איך תהיה חתונתו עם ענבר, הוא היה רוצה חתונה מצומצמת וקטנה עם בני המשפחה הקרובים.
היות שהם מהקיבוץ, אז רצוי שהחתונה תהיה פשוטה וצנועה. כי אין כמו החתונות של פעם.
עם קצת אנשים, ובלי אולמות. האנשים העדיפו לעשות אירועים קטנים בבתים.
אביטל ביקש מאמו שתכבד את בקשתו כי הוא מאוד חפץ שמעט מחבריו יהיו בחתונתו. הוא הסביר לה שלא יוכל להיות אצלה בשבת מפני שהצבא לא מאפשר לו לצאת.
היא התחנה בפניו שיבוא, כי השבת הזאת היא ממש חשובה בעבורה כי זה יום הולדתה של מרים.
היא עושה את זה בחצר הבית עם כמה מחבריה, מאור , הבן הבכור השתחרר מהצבא והספיק לקנות בלונים בצומת לפני שהוא עושה פניית פרסה בצומת שקרובה לביתם של הוריו.
מרים ממש הייתה בדיכאון מכך ששוכחים את תאריך יום הולדתה בכל שנה ושנה.
****
אביטל התגייס לצבא כשהיה בן תשע עשרה בלבד. הכישורים החברתיים שלו הוו קשר לכך שהצבא פסל אותו כשהוא בחן את כישורי הריצה שלו עוד בהתחלה, אבל הקצינה אישרה שאביטל יכול ואף מסוגל לעשות שירות צבאי רגיל בדיוק כמו כולם.
אביטל בלט ביכולות הלחימה שלו והצליח להיות חבר של כולם, את צעדיו ההתחלתיים בצבא לגמרי לבד, התמיכה המשפחתית הגיעה מאוחר יותר.
שאלו אותו למה אף פעם לא הייתה לו מישהי, שפעם הם ראו אותו יוצא עם בחורה העונה לשם בתיה. הוא ענה שהבחורות לא מעניינות אותו.
הצבא מעסיק אותו עכשיו. לא שום דבר אחר. האהבה תגיע מתישהו.
הוא לא היה לחוץ להתחתן, אחרי כשהוא ישתחרר הוא ימצא מישהי טובה.
*****
למרים לא היה חשק כ"כ לחגוג, היא שנאה ימי הולדת מאז ומעולם והעדיפה שידלגו עליה, אם אביטל לא יהיה. לחגיגה לא תהיה שום טעם.
וגם אם הוא כן יבוא, אז
שאמא שלה תוותר על רעיון הכנת העוגה. אצל משפחת טוכרמן היה ידוע טקס החגיגות המשפחתיות של ימי ההולדת.
אבל יוכבד ניסתה לשכנע אותה שלא תוותר, אביטל עשוי להתאכזב אם הוא יגלה שאין עוגה , אין אפילו מסיבה. אביטל היה אוהב לזלול עוגות. ובמיוחד אם הן הכילו בתוכן שוקולד מתוק.
בדיוק כשהן מדברות, הן שמעו צלצול בפזמון הדלת. אביטל היה בפתח. זו הייתה הפתעה טובה , לדעתן.
" איך הצלחת לבוא?" שאלה יוכבד, מופתעת מכך שהצבא התיר לאביטל לחזור הביתה לפחות עד יום שני הבא.
" הם ראו שאני עצוב, הם הסכימו שאגיע הביתה רק בתנאי שביום שני בשבוע שלאחריו אחזור לבסיס."
" מה עם ענבר?"
" לא יודע , עדיין לא הודעתי לה שום דבר."
" אתה מעדיף שתתקשר?"
מרים שמעה שאביטל בא. זה אומר שהוא אכן נשאר בשבת.
היא קפצה עליו בחיבוק דוב. אביטל היה רגיל לחיבוקים כאלה מצד אחותו, מרים.
תגובות (0)