אביטל פרק 1 : פגישה מקרית

הם נפגשו ליד הבריכה הגדולה , נדב וחברה שלה טוהר. אבל לפני שאביטל התקרבה אליהם , טוהר הספיקה לזרוק את אביטל לבריכה.
אביטל הצליחה לעלות על פני המים , אבל היא לא הצליחה לנשום. נדב ראה שהיא מתקשה לשחות והוא קפץ לברכה והרים אותה על ידיו. טוהר הסתכלה עליהם בקנאה.
" תודה." קראה אביטל בקול שקט. שערה הבהיר היה רטוב ולח עד לכתפיה . ואז נדב וטוהר הלכו משם.
" בוא נלך , נדב." אמרה טוהר בקוצר רוח ומשכה את ידו של נדב. עיניו היו נעוצות באביטל.
אך אביטל לא נשארה לעמוד שם זמן רב. היא התקשרה לחברה גבריאל וסיפרה על שטוהר דחפה אותה לברכה.
גבריאל לא אמר דבר חוץ מכמה המהומים בלתי ברורים. בינה לבין עצמה , היא לא הבינה איזו סיבה הייתה לחברה שלו לדחוף אותה לתוך המים ובמיוחד שהיא לא הספיקה לומר שלום.
" טוב , חבר שלי. להתראות." אמרה ונתקה את השיחה כשבצד השני נשמעה אנחתו הארוכה של גבריאל.
" חברה שלי." אמר גבריאל בהרהור ונשכב על הגב במיטתו. הוא חשב על ידידתו הטובה שלו אביטל.
אביטל המשיכה ללכת ברגל עד שהיא הגיעה לביתה . שם המתינו לה הוריה עם הודעה ששברה את ליבה לחלוטין. הוריה סיפרו לה שהם קיבלו הצעה לעבודה אחרת , מה היא תאמר עכשיו לגבריאל , החבר הכי טוב שלה? לברוח מהעיר חיפה זה כאילו שהיא תעזוב אותו. היא לא רצתה לעזוב אותו ולא את העיר שבה היא גדלה. איך אפשר לעזוב את כל מה שהיא חשבה שהיא , ולעבור לחיות לירושלים. כאן היא הכירה המון חברים טובים שלה גם מהגן וגם מבית הספר היסודי.
היא לא הייתה יכולה להסכים עם ההחלטה של ההורים שלה ללכת לגור בעיר אחרת. מה שאביטל לא ידעה , שהזהות האמיתית שלה הייתה בשם כרמית כהן. ההורים שלה אימצו אותה כשהייתה רק בת שלוש וכמה חודשים.
ההורים הביולוגיים שלה נהרגו בשריפה שקרתה בבניין מגורים ומאז דודתה כרמל , מחפשת את אחיינית שלה כבר המון שנים והיא איבדה תקווה כי חשבה שכבר האחיינית שלה מתה ביחד עם ההורים שלה.