אביטלו'ש פרק 21

פרק 21
" במי ? באביטל? תשכח ממנה לגמרי. תראה , אני פה בשבילך ואני אחכה לך עד שאתה תשכח אותה , ביי תמירוס יפיוף!" אמרה עלמה בהסכמה.
" תודה על ההבנה , וסליחה ענקית , אני פשוט מרגיש שאני לא מסוגל להיות עם אף אחת." הצהיר תמיר בגילוי לב.
עלמה יצאה את החדר ותמיר נשאר לבדו , ממשיך לתהות במחשבותיו.
לאחר מכן הוא שמע דפיקות על הדלת. " מי זה?" שאל תמיר בפליאה , הדלת נפתחה והוא ראה את גל, היא הביטה בו בעיני כחול השמיים שלה.
" גל? זאת את? וואו , את יפהפייה. אבל אני לא במיטבי . אני אודה לך אם תישארי אותי לבד. כי אני עצוב ואני מרגיש שהכול מסביבי מלא בשקרים . את יודעת? עזבתי את הבית. " אמר תמיר בטבעיות. גל התקרבה אליו וחייכה לו חיוך מלא ויטמינים.
" כן , תמיר? רציתי להגיד לך שאתה.. וואו . אין לי מילים , אתה כזה חתיך. אני מאוד מצטערת . אני מאוהבת בך ורוצה שתהיה החבר שלי , מה דעתך? " שאלה אותו גל בחיוך שופע ביטחון עצמי שלה.
" גל , תראי אני עדיין מאוהב , אני לא יכול לומר שהתגברתי עליה. את לא הבחורה הראשונה שאומרת לי את הדברים האלה. בואי ונהיה חברים טובים , בסדר מקובל עלייך?" הוא קרא בזהירות וניסה להיות הכי עדין איתה ולהגיד לה " לא" בפרצוף.
" לא , זה לא מקובל עלי כלל. אני רוצה להיות החברה שלך. אני אוהבת אותך ורוצה לעשות משהו שלא העזתי לעשות אף פעם. אני מאוהבת בך , תמיר." היא התקרבה אליו ונישקה אותו.
" לא גל! בחיים לא! למה את מנשקת אותי? את יודעת שאני לא יכול! אמרתי לך שאני עדיין מאוהב באביטל, היא הבחורה שאני אוהב. " הצהיר תמיר ישרות בפניה.
" מה??. לא תמיר , בוא וננסה. מה אכפת לך? אתה כל הזמן התחמקת ממני אבל כעת לא תברח ממני. אני יודעת שהנשיקה מצאה חן בעינייך , אני רואה שהעיניים שלך בורקות. ואני לא מבינה למה אתה לא רוצה להיות החבר שלי!" התעקשה גל.
" גל , אני באמת, לא רוצה להישמע נודניק אך זה לא יעבוד בינינו. אני באמת מצטער, עד שאני אשכח את הבחורה שאני אוהב אני לא אוכל להיות עם אף אחת . גל , שלא תביני אותי לא נכון. את בחורה מתוקה ומקסימה. מקווה שלא נפגעת ממני ותישארי אותי לבד." ניסה תמיר לומר לה. גל הביטה בו באכזבה גמורה. היא הוסיפה להביט בו בעיניי כחול שמיים שלה.
" תמיר," היא פתחה ואמרה , " אני אוהבת אותך ובזה אין וויכוח, אני אמשיך לנסות ולא אתייאש עד שתבין שאני אוהבת אותך. אני לא אומרת דברים סתם. אלא בגלל שאתה באמת מוצא חן בעיניי." היא התקרבה אליו והדביקה נשיקה על הלחי שלו. " כל טוב. ואני מאחלת לך שתמצא מישהי שתאהב אותך באמת כי אתה בחור טוב והגון. אתה הבחור הכי מוצלח שאני מכירה. " אמרה גל בכנות. היא התקרבה אליו ומחתה את דמעותיו בקצות אצבעותיה .
" אני מודה לך , גל. את אכן בחורה הכי טובה שאני מכיר. שלום ונתראה בימים יפים יותר." השיב לה תמיר. גל התבוננה בו בחצי חיוך והלכה לדרכה.
" שלום גם לך , תמיר!" היא השיבה לו בהרהור. היא יצאה את החדר. תמיר ישב על הכורסא ורוקן את מזוודתו. הוא קיפל את הבגדים שלו והניח אותם בתא בארון הקטנטן.
חורש קרא לעונג כדי שתרד למטה ותראה מה הוא קנה בשביל יום הולדתה השלישי , הוא הניח את האריזה המכילה רכבת צעצוע שהוא קנה לעונג, עונג ירדה למטה ונכנסה למשרדו של אחיה חורש.
" ראית מה קניתי לך? רכבת צעצוע אמיתית! עם עשן והכול. כמו שתמיד רצית. מה את אומרת?" ניסה חורש להלהיב את עונג הקטנה.
עונג הביטה בו בהפתעה ואחר כך הפנתה את מבטה לעבר רכבת הצעצוע. " וואו, איזה מגניב! תודה חורש שאתה קנית לי רכבת צעצוע כמו שהבטחת . תודה לך, הפתעת אותי לטובה!" היא קפצה אליו וחיבקה אותו חיבוק דוב.
" כן? אני שמח. קחי ותהני ממנו. יום הולדת שמח שיהיה לך. אני לא מאמין! את בת שלוש. אוי ! כמה שאת ילדה סוכר. עכשיו אני צריך לעבוד. להתראות עונג קטנה!" הוא אמר לה בחיוך ועונג הלכה לה לדרכה.
*
אביטל החליפה את שמלתה האדומה לתחפושת המוקיון כי רק כך , בדרך הזאת היא יכולה להצחיק ולחייך. היא עשתה קוקיות בשערה הבלונדיני. היא צבעה את שתי לחייה בנקודות אדומות ויפות. בדרך אל המדרגות , היא התנגשה בחורש , הוא הביט בה במבט מוזר. אביטל חייכה אליו , היא השפילה את מבטה.
" למה את שותקת? את יודעת, בהתחלה כשהגעת אלינו, לא ידעתי איך לאכול אותך. פחדתי מאוד ממך . אני יודע , שאני מלא בכעס, בשנאה ובגאווה אינסופית. הבנתי שהאהבה שלי אלייך נצחה הכול. כי שאתה אוהב, אז יש לך הרגשה שכאילו הכול מלא במשמעות. אז אני מוריד את הכובע בפנייך. על כך , שאת לא התייאשת גם אם היה לך קשה איתי." אמר חורש באמפתיה.
אביטל חייכה אליו ואמרה: " לא היה לי קל איתך , אבל הייתה לי מספיק סבלנות בשבילך. אני יודעת , שלהיות מוקיון זה בכלל לא פשוט. לשמח את האנשים אפילו כשאתה עצוב ואין לך חשק. אני חייבת לעשות את זה למען עצמי ולמען האחים שלך. כי הם הסיבה האמיתית שהחלטתי להיות פה. לקום בכל בוקר עם חיוך ולהתחיל מחדש זה משהו שאני לומדת אותו בכל יום." השיבה אביטל בכנות.
חורש לקח את ידה וחימם אותה בידיו. הוא היה אסיר תודה כלפיה על כך שהייתה מספיק סבלנית איתו.
" זה נכון , להיות מוקיון זה כוח ואומץ . להמשיך הלאה למרות שאת יודעת שאת עצובה ואין לך מצב רוח. אני מעריך אותך על כך מאוד. אני יודע שאת נפגעת ממני ובכל זאת היית פה. בזה את מראה גדלות נפש רבה." השיב חורש בהערכה.
" תודה , חורש. אני אוהבת אותך. אתה מרגש אותי במילים שלך. מילים שמחממות לי את הלב. ועדיין אני לא מפסיקה להאמין בך שאתה תשתנה עד שתבין שאני לא סתם בחורה שמחבבת אותך." השיבה אביטל בריגוש. הוא התקרב אליה ונשק אותה באריכות.
" אביטל , אני כל כך אוהב אותך. תודה שאת מעודדת אותי. להתראות. נתראה." חתם חורש ונשק לה שוב. אביטל החזיקה בבלונים חזק ולא רצתה להרפות מהם. צלצול בפעמון הדלת החזיר אותה למציאות. היא פתחה את הדלת ועיניה צפו בבחור תכול העיניים ביתר סקרנות. " שלום לך!" אביטל קראה בשמחה. חורף חייך אליה חיוך ענקי. הוא היה החבר הקודם שלה , לפני שהיא הגיעה בבית משפחת כהן. " את לא זוכרת אותי? התגעגעתי אלייך , כמה שאת יפה! אותה נערה שהכרתי בגיל חמש עשרה, מלאת שמחת חיים ושופעת תסיסות." קרא חורף בשמחה. אביטל הביטה בו בהלם. מה הוא עושה כאן? היא לא ציפתה לבואו. וגם אם הוא בא, הוא לא עשה לה שום חשק לשוב לראות אותו עוד הפעם.
" חורף , נדמה לי שכבר עברת את הגבול. כבר עשינו את השיחה הזאת כשנפרדנו בגיל שמונה עשרה. אנשים משתנים, ואני כבר השתנתי , אני לא רוצה להישמע פוגעת ולא הוגנת. למה באת לפה?" שאלה אביטל ללא חיוך ונתנה בו מבט נוקב.
" אני חושב שאת יודעת , אביטל. אני אוהב אותך ואני רוצה שנחזור להיות ביחד. גם אם השתנית , אני מאמין שאת אותה נערה עליזה ומלאת חיים שאהבתי. ובאתי , באתי כדי שאת תשובי לזרועותיי. הבנתי שאני לא רוצה ולא מוכן לוותר עלייך." אמר חורף ברגש. הוא הביט בה בהרהור.
" אני לא רוצה לוותר עלייך, רק אם תתני לי הזדמנות נוספת להראות לך שאני אותו אחד. אז אני אהיה מאושר. אוכל להיות מי שאני , מה שאני באמת. אני מאוהב בך ואני לא יכול לחשוב שאת לא תהיי לצדי, אביטל תנעמי, את רוצה להיות החברה שלי? בבקשה תתני לי תשובה חיובית. אם תגידי לי לא , אז אני לא יודע מה אני אעשה!" התעקש חורף. אביטל התבוננה בו בבלבול. חורף החזיק את ידה בעדינות. היא לא ידעה מה לומר. הוא בא לה בהפתעה ואפילו לא הודיע שהוא חזר ככה, בפתאומיות. אביטל כעסה על שהוא ככה נכנס לתוך חייה בסערה ואפילו לא שאל לדעתה.
" אין לך מה להגיד? אביטל בבקשה , אני אוהב אותך . למה את לא עונה? בבקשה תגידי לי משהו. תגידי שאת רוצה שנחזור להיות ביחד. אני אהיה מאושר. אני לא אוהב מתיחות, הגעתי מחיפה ישר עד אלייך , להראות שאני רוצה אותך בחזרה. רוצה שנהיה שוב יחד. כי אני אוהב אותך באמת ואף פעם לא הייתה לי כוונה לפגוע בך. אני מאוהב בך." קרא חורף.