אביטלו'ש פרק 17

אביטלו'ש – פרק 17
" יופי , אני שמחה , עכשיו בוא נשחק, קדימה תמיר!" עונג ניסתה
להלהיב אותו , אבל תמיר נראה עייף.
" לא עכשיו עונג . אני אלך ואנוח קצת , ואארגן את הבגדים שלי
שעל הכיסא, ואח"כ אני אשחק איתך. אני עייף מהנסיעה , אוי כמה
שאת ילדה סוכר. " הבטיח תמיר ועלה במדרגות לעבר חדרו.
" שלום לך , עונג קטנה! מה שלום הילדה הכי מתוקה בעולם?." קראה
אביטל בחמימות.
" אביטל! אף אחד לא רוצה לשחק איתי. אני משועממת! תמיר אמר לי
שכשהוא יסיים לארגן את מזוודתו הוא יפנה אליי את מירב תשומת
לב." אמרה עונג ורקעה את רגלה . היא חיבקה את אביטל.
" אם כך , לשתינו משעמם ואין מה לעשות. עוד מעט תמיר ירד
ויקדיש את רוב זמנו אלייך , מתוקה שלי. תתאזרי בסבלנות ותראי
שהזמן יעבור, אני צריכה לפנות בעיסוקיי , ביי מתוקה." אמרה
אביטל והדביקה נשיקה על לחיה .
" ביי , טל!" אמרה עונג בקולה המתוק.
חורש יצא ממשרדו כדי לחמם את המים שבקומקום החשמלי, הוא לחץ על
הכפתור והרתיח את הקומקום החשמלי.
" חורש , תוכל לשחק איתי במקום תמיר?" שאלה עונג הקטנה. חורש
חייך אליה והושיב אותה על ברכיו.
" אני לא יכול , עונג מתוקה , נסיכה קטנה! אוי כמה שאת מתוקה ,
אפשר לאכול אותך? אין לי זמן חכי שתמיר יתפנה מעיסוקיו והוא
ישחק איתך. אוקיי? אני אביא לך בלוק ציור וטושים צבעוניים ,
אוקי מתוקה שלי?" אבל עונג הקטנה לא נראתה מעוניינת.
" לא, אני לא רוצה לצייר. אני אחכה עד שתמיר יתפנה ואני אשחק
איתו , טוב תודה חורש אני הולכת." קבעה עונג וירדה מברכיו ,
היא יצאה את המשרד וסגרה את הדלת אחריה.
היא עלתה במדרגות לעבר חדרה ומצאה על מתחת לכרית שלה עטיפת
נייר בצבע ורוד מסטיק. היא פתחה את העטיפה וגילתה אריזה ובתוכה
בובה פותחת ופוקחת עיניים. " יא , איזה מדליק! מי קנה לי בובה
פותחת וסוגרת עיניים." שאלה את עצמה בהתעניינות.
" אני קניתי לך את הבובה במיוחד בשבילך." הופיעה אביטל בחדרה
והושיבה אותה על ברכיה. " ותראי הבובה הזאת משמיעה קולות , היא
בוכה , אפשר להאכיל אותה בבקבוק." אמרה אביטל וחייכה אליה.
עונג חייכה אליה בחזרה.
" תודה אביטל, איזו בובה מדליקה! עכשיו יהיה לי עם מי לשחק. "
התלהבה עונג וחיבקה את אביטל.
" כן , תיהני מתוקה שלי. ושיהיה לך יום טוב. אני חוזרת
לעיסוקיי. בסדר? ראיתי שאת בודדה ואין לך עם מה לשחק. עכשיו
שחקי עם הבובה שלך ותיהני ממנה. ביי עונג קטנה נתראה בארוחת
הערב." חתמה אביטל וירדה למטה לעבר המטבח.
" שלום טובה , אני יכולה לעזור לך?" שאלה אביטל בחיוך.
" כן , את יכולה להכין חביתיות לילדים . הנה המחבת תדליקי את
הגז ותתחילי לעבוד , ארוחת הערב כאן היא בשש." הסבירה טובה
בידענות.
" אה כן? אני לא יכולה לשבת בלי לעשות כלום. אני חייבת לעזור
לך ולהקל עלייך ." העירה אביטל , היא שמה את המחבת על הכיריים
והדליקה את הגז.
" הנה את אביטלו'ש!" הוסיפה יובל בשמחה , היא לקחה את ידה
וחיממה אותה בידה העדינה שלה.
" גם לך יובלי! אז את חזרת ללימודים מאז השיחה שהיתה לנו? "
התעניינה אביטל ביובל .
" כן , חזרתי ללימודים כי ראיתי שלשבת רצוף בחדר ולצפות שהכול
יסתדר מעצמו, לא יקרה כלום אם אני לא אעשה מאמצים כדי להצליח."
הוסיפה יובל ולאחר הרבה זמן , היא חייכה לעברה.
" וואו , יובל. את מפתיעה אותי! איזו בשורה משמחת הפתעת אותי
עם ההחלטה שלך לחזור ללמוד בבית הספר למרות הקשיים שלך." קראה
אביטל בשמחה.
" כן , זו בשורה משמחת , ואני מרוצה מההחלטה שקיבלתי למרות כל
הקשיים אני אתאמץ ולבסוף להצליח בגדול." סיכמה יובל באופטימיות
, נפרדה מאביטל והלכה לה לדרכה.
" נו , מה איתך אביטל את ישנה בעמידה? קומי!" העירה טובה
בחריפות.