אביטלו'ש פרק 10

אביטלו'ש – פרק 10
" אני כבר פותח לך את הדלת , עוד שנייה. אני לבד , תמיר." לחש
חורש ופתח לו את הדלת . אביטל לא השמיעה אפילו לא ציוץ אחד.
תמיר הציץ אל החדר וראה שאביטל עומדת שם , מביטה בו במבט
מובהל. בראותו אותה , הוא נמס ממנה לגמרי. היא מצאה חן בעיניו
עוד יותר , כשהבחין במבט שחלף על פניה.
" למה אביטל פה במשרד מה דיברתם? רציתי לומר לך שאני טס היום
לצ'כיה , ואני נפרד ממך בברכת שלום חמה . תמסור לכל אחיי שאני
אוהב אותם ואתגעגע אליהם. להתראות חורש." אמר לו תמיר ואז ניגש
לחבק את אביטל. הוא חיבק אותה ונתן לה נשיקה על הלחי.
ידיה לא הפסיקו לרעוד , הוא אחז בידה ואמר לה בחום: " אני
אתגעגע אלייך , מלאכית יפה שלי, בזמן שאני לא כאן אני ממש
אתגעגע אלייך, הייתי רוצה שתתלווי אליי אבל זה בלתי אפשרי .
למרות שתישארי רחוק ממני. אני תמיד אשא אותך עמוק בליבי . בסדר
אביטלו'ש." השיב תמיר בחיוך ונשק לה.
אביטל הביטה בו במבוכה קלה , היא פחדה להוציא מפיה מילה , חורש
הביט בשניהם והרגיש צביטה קטנה בליבו. אותה צביטה קטנה גרמה לו
להבין שהוא הולך לאבד אותה.
" להתראות," שמעה את עצמה אביטל עונה לתמיר, " מתי אתה תחזור
לארץ?" שאלה אביטל בעניין.
" במוצאי שבת בשבוע הבא , אני איצור איתך קשר בוואטאפ, בסדר?
לא תיארתי לעצמי שאת תחסרי לי ומאוד , יודעת? אני אוהב אותך
מאוד." אמר תמיר וחיבק את אביטל שוב.
" גם אני אלייך , תהנה ותעשה את הכי טוב שלך , אני יודעת שאתה
מסוגל. ואתה תהפוך ביום מן הימים להיות טניסאי מצטיין ומצליח.
קדימה תמיר כהן לאליפות עולם! " אמרה אביטל בניסיון לעודד את
תמיר.
" תודה לך , אביטל! ואת תצליחי בעבודה שלך עם הילדים, אני יודע
שזה לא קל ופשוט, אבל אני מאמין שאת יכולה להצליח ובגדול, תמיד
יהיו קשיים ככל שיהיו , אסור לך להתייאש באמצע ,זיכרי שכל
ההתחלות קשות." אמר תמיר , נטל את תיקו ויצא מן המשרד.
אביטל שלחה מבט לעבר חורש שישב על כיסאו והחזיר לה מבט קשוח
ונטול רגשות. " טוב חורש , אני צריכה להתרכז בעבודתי." קראה
אביטל , הניחה את הדף שהיה בידה ועלתה בחזרה לחדרה. חורש צפה
בה באכזבה גמורה וידע שזה רק עניין של זמן עד שהם יהיו ביחד.
כי היה משהו ביניהם שלא היה לו לפני כן , רגש חזק ועמוק מושך
אותו אליה , שאותו אי אפשר להסביר במילים.
איתן הופיע במשרדו, חורש הסתכל עליו בפנים חתומות. " אוף! למה
התעוררתי כל כך מאוחר? למה קלטתי שאני לגמרי מאוהב בה ולא
עשיתי שום דבר עם זה. ועכשיו היא עם אחי תמיר. אני הולך ומאבד
אותה , וזאת למה? בגלל שאני לא מסוגל להיות איתה?" התקשה חורש
להבין זאת.
" על מה אתה מדבר? מה אתה מאוהב במטפלת החדשה?" שאל איתן
בעניין.
" כן , גיליתי את זה רק עכשיו , וזאת היא שאני מאוהב בה
לחלוטין. אביטל היא האישה אותה אני אוהב, אבל גם משהו נורא
עוצר אותי מלהיות איתה , אני לא יכול לשכוח את התאונה שקרתה
להורים שלי , היא החברה שלי ואני מנסה להיות איתה. אני לא
יכול." אמר חורש בתסכול.
" לא נכון , איזה מסובך. אתה חייב להשלים עם התאונה שקרתה
להורים שלך. אחרת לא תוכל להיות עם אביטל. אמרת שהיא החברה שלך
עכשיו? אז לא הבנתי למה היא עם תמיר אחיך. מה הוא מאוהב בה?"
שאל איתן ולא הבין.
" תמיר הוא מאוהב בה, ואביטל רק מחבבת אותו והיא רואה בו ידיד
מאשר חבר . היא אמרה לי שהיא מרגישה כמוני . ואנחנו ביחד , אני
מפחד להיות איתה והפחד שלי גובר על הרצון להישאר לצידה. אני לא
יודע למה אני מרגיש כל כך הרבה פחד , מעולם לא התאהבתי בצורה
הזאת ." הצהיר חורש.
" התאהבת לראשונה . תראה חורש , אני מבין את הפחד שלך אבל אתה
צריך להבין שכדי שתהיו ביחד תצטרך לעבוד מאוד קשה בכל יום, כי
אהבה היא לא עניין פשוט וקל כמו שזה נראה, זה הרבה יותר עמוק
ומשמעותי . ואני מאמין שעם הזמן יותר תשלים עם שקרה להוריך
בתאונת המטוס." ייעץ איתן לחורש.
" אני לא יודע איך להודות לך , במילים הקצרות שאומר עוד מעט
אודה על ידידותך . אני מפחד לשכוח אותם לתמיד אם אהיה איתה ,
איך אוכל לשכוח אם כל הזמן הזיכרונות אוחזים בי ומסרבים להרפות
ממני. אביטל תישבר מאוד כאשר יוודע לה שאני בעצם לא אוכל לשכוח
לעולם את מה שקרה להוריי." אמר חורש בעצב.
אביטל ירדה במדרגות והטתה את אוזנייה לעבר המשרד של חורש. היא
ניסתה להבין על מה הם משוחחים והיא שמעה שחורש ניקב בשמה ואמר
שהוא לא יוכל לשכוח את מה שקרה להוריו. " חורש , אתה אף פעם לא
תשתנה , ידעתי זאת. הוא פשוט לא מסוגל." מלמלה אביטל לעצמה
והצמידה את גבה בקיר, היא נאנחה אנחה ארוכה ומיואשת כאורך
הגלות. דמעות של אכזבה ושל ייאוש נקוו מעיניה התכולות, "
לעולם לא אדע אהבה אמיתית מהי!" הוסיפה אביטל בעצב והיתה קרובה
להתייאש יותר מתמיד.
חורש פתח את הדלת , ואביטל התמוטטה על הרצפה והסתכלה בעיניים
נפוחות ואדומות מבכי על חורש ודמעותיה לא פסקו מלרדת .
" אני לא מאמין למראה עיניי!" נדהם חורש והביט בה מופתע ונרגש
כאחד.