אביטלו'ש – פרק 1

אביטל , בחורה כבת עשרים , צעירה עליזה ועם שמחת חיים. שערה
שחור כעורב , עינייה תכולות כתכול המים.נעולה בנעליים האדומות
– ירוקות שלה שאותם היא כינתה בשם משונה " נעלי המזל שלי!"כך
היתה אומרת לכל אלה שסובבים אותה, הם הסתכלו עליה כאל חולמת.
היא גרה עם דודתה מיכל ועם שתי בנות דודות שלה מצד אביה.
אביטל יצאה על מנת לחפש עבודה כדי שתוכל לפרנס את עצמה. היא
רכבה על האופניים החשמליים שלה , שניתנו לה על ידי הוריה מתנה
ליום הולדתה החמש עשרה. דודה שלה הזהירה אותה שתיזהר ולא לנסוע
מהר בדרכים כי רכיבה על האופניים היא דבר מאוד מסוכן ומחייבת
זהירות . כאשר נהגה לפתע התחיל לרדת גשם זלעפות . אביטל לא
יכלה לראות דבר בגלל הגשם שירד , היא רכבה דרך שביל אחד שאותו
היא מעולם לא הכירה. אביטל לא ראתה את רוכב האופניים שלפניה ,
וכתוצאה מחוסר זהירות שלה, הם התנגשו.
" סליחה, לא ראיתי אותך , אני מתנצלת." מיהרה אביטל להתנצל ,
היא השפילה את מבטה.
רוכב האופניים חייך לעברה , " צירוף מקרים נחמד שכזה , לי
קוראים חורש ואני בן עשרים וחמש , אני מחפש מטפלת שתטפל באחים
שלי וגם בלהקה שאני שותף בה , את יכולה לבוא אחריי ולהיכנס ,
לך לא יזיק איזה ניסיון או שניים. מאחר ואימא ואבא שלנו עברו
תאונה , אני הבכור במשפחה ואני מטפל בהם. " אמר חורש בעצב.

אביטל היתה כ"כ נבוכה עד שלא ידעה מה לעשות עם עצמה,
" עצוב לי לשמוע שאבא ואימא שלך לא בחיים , אך בכל זאת החיים
ממשיכים . אני זקוקה לעבודה כי אני רוצה לפרנס את עצמי , ואני
מסכימה להיות המטפלת של אחיך ולטפל בהם . למרות שהם לא יראו בי
כתחליף לאימא שלהם." אמרה אביטל וחייכה חיוך נבוך.
" יופי , אני שמח , תזכירי מה השם שלך? נעמה , נכון?" שאל חורש
בפעם השנייה.
" לא, השם הוא אביטל , אתה יכול לקרוא לי אביטל'וש . זה הכינוי
שלי , ואלו נעלי המזל שלי. שהן הולכות אחריי לכל מקום. הן
מצילות אותי כל פעם שאני שוגה באשליותיי . אנשים חושבים שזה
מוזר שאני קוראת לנעליים שלי נעלי המזל שלי." אמרה אביטל בחיוך
.
חורש הסתכל עליה במבט מוזר , ואז אמר: " זה באמת מוזר שאת
קוראת לנעליים שלך " נעלי המזל!" אבל בבית שלי תהיי רגילה לא
להשתמש בכינוי הזה עם האחים שלי , כי אחרת הם יחשבו אותך
למוזרה." אמר חורש בקשיחות.
איזה אדון פריזר, אמרה לעצמה אביטל בצחוק.
חורש נעץ בה מבט בוחן, ואז הוא שמע את עצמו אומר : " אביטל ,
אני מציע לך שמלכתחילה תשמרי על פרופיל נמוך , רק טעות אחת ,
את מסולקת מהבית , אני לא נותן שום הזדמנות שנייה." קרא
בקשיחות והלך משם.
" אוי איזה פחד , אני ממש רועדת." קראה אביטל בשקט כי חשבה
שחורש לא שמע אותה , הוא הפתיע אותה מאחור.
" תיזהרי , את לא רוצה להסתבך איתי , אז אני מציע לך לחשוב
ביתר מחשבה לפני שאת פועלת." הזהיר אותה חורש , אביטל נדלקה.
" איזה קשוח אתה! אני מתה על זה. אני אבוא איתך עכשיו." אמרה
אביטל ובזה תמה שיחתם הפתוחה .
הם רכבו במורד השביל לעבר ביתו של חורש. השניים עצרו בסמוך
לבית גדול ויפהפייה. אביטל הסתכלה על הבית כבית החלומות שלה ,
גדול אך פתוח ומכניס אורחים . טובה העוזרת פתחה להם , אביטל
הביטה בה בעיניים תמהות , " שלום חורש , ומי זאת הבחורה שבאה
איתך? האם היא המטפלת החדשה של אחיך? אני לא לדעת עברית , את
לעבוד פה." שאלה טובה בעברית לא תיקנית.
" כן , היא המטפלת החדשה של האחים שלי. כאן גרים האחים שלי
ושני אחים תאומים שלי שתכף תראי אותם. אביטל היכנסי פנימה
ותשתדלי לא לדבר על נעלי המזל שלך בנוכחות אחיי , שלא יחשבו
שאת מוזרה." אמר חורש והניף אצבע מזהירה.
אביטל הבטיחה שלא תדבר עם האחים של חורש על נעלי המזל שלה ,
שליוו אותה לכל מקום. איך היא תוכל לדבר איתם בלי להזכיר בשיחה
את נעלי המזל שלה?
אביטל חשבה בעודה מביטה במבט מהיר על נעלי המזל שלה , הנעליים
הירוקות – האדומות. היא לא תוכל להיפרד מהן לעולם. היא ונעלי
המזל שלה קשורות בקשר נפשי עמוק וחזק שאי אפשר יהיה לנתקו.
אחיו של חורש ירדו במדרגות , בזה אחר זה. הם היו ילדים בעלי
קשיי למידה והתנהגות שלא יכלו לשבת חמש שעות רצוף, ילדים בעלי
כישרונות מבוזבזים ושחבל שלא יעשו איתם כלום.
" זאת אחותי הקטנה שלי יובל , שהיא בשבוע הבא תהיה בת חמש
עשרה. ילדה שיש לה נפש עדינה ופגיעה. אבל היא מאוד מוכשרת והיא
בעלת קושי בקשב וריכוז. אלה האחים שלי , תמיר ואמיר , שהם
תאומים זהים בני שבע עשרה. הם בעלי קשב וריכוז. והם אוהבים
לנגן בשעות הפנאי שלהם. זה אח הכי צעיר שבחבורה . קוראים לו
לידור. והוא בן שבע. הוא אוהב לצייר ולשחק. ויש אח יותר גדול
ממנו בחמש שנים , קוראים לו מאור. עכשיו מאור הוא בן שתיים
עשרה. יש לו פונטציאל להצלחה אך הוא לא מצליח לשבת בכיתה
ולהוציא ציוניים טובים יותר משבעים וחמש. אני חושב שזה נתון
לשיפור. וזהו . אלה כל האחים שלי. והם יקבלו אותך בזרועות
פתוחות." אמר חורש וניסה להרגיע את אביטל.
אך אביטל הביטה בעיניהם בחשש. מפני שחשבה שהיא לא יודעת
להתמודד עם ילדים קשיי למידה שכאלה. עם הזמן היא תלמד ותמצא את
מקומה בבית. היא התקדמה לעברם וחיבקה כל אחד מהם , היא התבוננה
ביובל במבט מסוקרן ומלא פליאה.
" שלום לכם ילדים , אני אביטל ואני בת עשרים . אני המטפלת
החדשה שלכם. אני יודעת שאני לא אוכל לשמש כתחליף לאימא ולאבא
שלכם. שעכשיו הם אינם ואחיכם הבכור הציע לי להיות הממונה
עליכם. אז בבקשה תגידו לי כל אחד את השם שלו. " אמרה אביטל
בחשש.
חורש סימן שעליה לעצור ולהתחיל להתפנות למטלות הבית.
" אני יובל ואני בת חמש עשרה. קשה לי עם העובדה שהוריי נהרגו
בתאונת המטוס. לעיתים אני פשוט מדמיינת שהם באים ומחבקים אותי
בחלום , הייתי רוצה שזה יהיה כך. הייתי נותנת הכול בשביל שהם
יחזרו להיות בחיים." אמרה יובל ופרצה בבכי קורע לב. חורש פשוט
עטף אותה בזרועותיו בחיבוק חם ואוהב. אביטל הביטה בה כשבתוכה
הכול נשבר. לחורש היה קשה לראות את אחותו הקטנה בוכה.
" ואני תמיר וזה אחי התאום אמיר. ברוכה הבאה לביתנו. אנחנו
מצטרפים לדבריה של אחותנו ולא רוצים להיפרד מאימא ומאבא שלנו.
למרות הכול , אנחנו המשכנו בדרך שלנו ולא ויתרנו. איך קוראים
לך , אביטל? חשבנו על עוד כינוי מושלם בשבילך וקוראים לו
מלאכית קטנה שלנו , בהצלחה עם העבודה בבית ונקווה שלא לחינם
באת הנה." אמרו תמיר ואמיר בקול אחד.
אביטל הביטה בהם ממושכות וחייכה אליהם. במיוחד הבהיר מבין
התאומים הסתכל עליה בעיניים מעריצות והיא נראתה לו כמו
מלאכית.
" אהה תודה , זה מחמם את הלב לשמוע זאת מכם. במיוחד שזה היום
הראשון שלי כאן בבית ואני מאוד חוששת . אך אחיכם הבכור הבהיר
לי שאין לי מה לדאוג ושאתם תקבלו אותי בזרועות פתוחות." התלהבה
אביטל. בשביל יובל , אביטל היתה המלאך הטוב שבא לעזור להם.
יובל הביטה באביטל בחיוך מעריץ , וניגשה אליה כדי לחבקה " את
מאוד מצאת חן בעיניי מהפעם הראשונה שראיתי אותך כשבאת עם אחי ,
חורש. ואני רוצה להגיד שאני אוהבת אותך ." אמרה יובל בחצי
חיוך.
אביטל הביטה בה כלא מאמינה , כל חששותיה נמוגו בבת אחת.
" בואי נפסיק להתרגש ונהיה רציניים. אביטל לכי אחרי טובה והיא
תראה לך היכן החדר נמצא. " ציווה עליה חורש וההיכרות בינה לבין
אחיו תמה.
אביטל הלכה בעקבות טובה . היא עלתה במדרגות והיא נכנסה אחריה
לחדר הראשון שהן פנו לעברו. החדר היה כמו מחסן , היה בו הרבה
תמונות של הוריו המנוחים של חורש. ותמונה אחת של חורש עצמו
מטיס את המסוק הראשון שלו שהוגדר כהצלחה מסחררת. אחרי שהוריו
נהרגו בתאונת המטוס, חורש הבטיח שלא ייגע יותר במטוסים ובכל
הקשור בהם. מאז מותם של הוריו הוא נעשה לאדם יותר מחושב
ומסוגר. הוא אדם שלא יודע להביע רגשות בגלוי , הוא מחביא את כל
מה שהוא מרגיש בתוך הלב ולא מוציא שום דבר החוצה. אביטל הבחינה
שחורש התברר כאספן של מטוסים ושל דברים ישנים הקשורים בהוריו.
היתה לו סיבה טובה להפוך לאדם אחר. הוא אדם מאוד קשוח. מזל
שאחיו לא גילו על הכינוי של הנעליים אותם היא נעלה , נעלי המזל
שלה. נעליים שליוו אותה בכל מצב. והיא מצאה בהן מקור נחמה. היא
משתמשת בביטוי הזה כדי לשעשע את עצמה ואת הסובבים אותה. והן
אלו שגורמות לה להמשיך הלאה.
היתה עוד אחות צעירה הכי קטנה במשפחה , בת שנתיים ולה קוראים
עונג. חורש העלה אותה לחדרה של אביטל כי הוא רצה להציג אותה
בפני אביטל. אביטל השאירה את הדלת פתוחה לרווחה למקרה שמישהו
ייכנס. ואז חורש הופיע עם אחותו עונג.
" שלום!" אמרה אביטל בחיוך מופתע. חורש נכנס וישב על הכיסא
שבקרבת השולחן הכתיבה שהיה שייך להוריו. עונג הקטנה התרפקה
עליו.
" תגידי שלום לאביטל! המטפלת החדשה שלך. הנה היא! לא משנה , את
עייפה , נכון?" אמר חורש ברוך והסיט את שערה מאחורי אוזניה.
"שלום לך עונג איזו מתוקה את! ווואי איזו אחות סוכר יש לך."
ניסתה אביטל לשעשע את עונג הקטנה , אך ללא הצלחה.
חורש הרים את עונג וירד איתה אל המטבח.