בכל מקום | 4(אביוש)

אני לא יודעת איך לענות לו. הבחור שרצח בשבילי, שהגן עליי ופשוט התעלמתי.
הוא הטעם שלי, ולא אשקר ואגיד שאני לא אוהבת באד בויז. וכשמגנים עליי. כל בחורה אוהבת תשומת לב מסוימת, שקר להגיד שלא.
אני מחליטה ללבוש לפחות את החולצה. מביך אותי המבט שהוא נועץ לי בחזה. בגוף . מביך אותי התגובה הפיזית שלו. הוא מחייך,הוא שם לב. חרטטן. מוכר שטויות בגרוש.
"אז, ילדונת…" הוא מתקרב יותר ומלטף לי את הגב עם ידו הגדולה והחמה. האחיזה שלו עדינה ביחס לעבריין.
"את לא חושבת שאת חייבת לי לכל הפחות כוס קפה, על האומץ?" הוא אומר- קובע בצורה שטותית. נשמע כאילו הוא מתבדח.
אני לא עונה. אני חומקת מבין זרועותיו ומתקדמת במהירות החוצה תוך עדי לבישה של החולצה הרגילה שלי.
אני שומעת את הדלת ההיא נפתחת ואני מגבירה את הקצב הליכה כתגובה. אני מרגישה את הגוף שלי מתנתק מהקרקע.
"ה…היי!! מה לעזאזל אתה עושה!?!" אני נבהלת כשהוא מסדר אותי בין זרועותיו כך שלא אוכל לברוח.
"כלום. מה אני עושה?" הוא משחק איתי? חצוף. אני נושכת לו את התנוך של האוזן בתקווה שמהבהלה הוא יפיל אותי. אבל הוא מתעלם, מגיב בעיקול עדין של השפתיים.
הוא בטוח בעצמו. יותר ממה שחשבתי שהוא.