אביגיל & אלאור – סיפור ערסים – פרק ראשון (אסון)

"את מוכנה להזיז כבר את התחת הקטן שלך ולהתחיל לעזור ללקוחות?" שאל אותי אורן, מנהל המסעדה והאחראי על הבר.
גלגלתי את עיניי.
"אתה פשוט גס אורן. גס." חייכתי בעודי כורכת את הסינר סביב מותניי.
"למזלי, מותר לי להיות כזה. כי אני זה שמשלם לך, לא את זו שמשלמת לי." הוא צחק ופרע את שיערי.
"מה שנכון נכון."
מלמלתי בעצבים ואספתי את שיערי לקוקו גבוה ומתוח.
הלכתי לעבר שולחן בו ישבו ושוחחו שני נערים אשר היו נראים כבני גילי.
"תרצו להזמין?" חייכתי חיוך קטן.
"בשבילך אני גם אקנה את המסעדה." אחד אמר וגלגלתי את עיניי.
"אני אקח קפה שחור." השני אמר בשקט.
הנהנתי ורשמתי בפנקס.
"גם אני אקח קפה שחור, ועוגה, אותך, בצד." השני אמר בחיוך משועשע.
"יש לך את זה ביותר נדוש?" הרמתי את גבותיי ונראה כי הוא הופתע.
מפיו של חברו נפלט צחקוק ושקט, והוא הפך נרגז עוד יותר.
"טוב, פעמיים קפה שחור, כן?" שאלתי והבטתי בהם, מחכה להסכמה.
הם הנהנו הלכתי להכין להם קפה שחור.
חזרתי עם ההזמנה שלהם והנחתי על השולחן. חייכתי אל עבר הנער השקט, הסתובתי וחזרתי לבר.
"אני רוצה קולה, אורן." מלמלתי.
"את חושבת שאת לקוחה כאן?" הוא חייך חיוך משועשע והניח על הבר כוס קולה.
לקחתי את הכוס מהבר ולגמתי מעט.
"יותר טוב, יש לי כאן פרוטקציות." צחקתי ולגמתי עוד לגימה מהמשקה הקריר.
אורן גלגל את עיניו.
"אני לא מבין למה אני משלם לך, במילא את לא עושה כאן כלום." הוא צחק וחיבק אותי אליו.
תמיד היינו יותר מסתם מעסיק ומלצרית, היינו… כמו אחים, אפשר להגיד.
~
"היי סבתא." נכנסתי הביתה ונשקתי למצחה של סבתי.
היא היחידה שאי פעם רצתה אותי, בניגוד לאמא שלי שעזבה אותי כבר שהייתי בת שנתיים.
היא הולידה אותי בגיל חמש עשרה, וברחה בגיל שבע עשרה.
מאז, נעלמה.
"איך היה בעבודה, גולה?" היא שאלה וליטפה את שיערי.
גולה זה היה שם החיבה שהדביקה לי, ואני חייבת לציין שזה שם חיבה דיי חמוד.
"כרגיל. אורן היה גס למדי, אני בקושי עבדתי, כרגיל." צחקתי, חוזרת בכוונה על המילה כרגיל פעמיים.
כי אם היא תחשוב שהיה משהו חריג, ולא היה, אני אהיה בבעיה.
"אני שמחה גולה. יש לך שיעורים?" היא שאלה, מלטפת את שיערי.
"לא סבתא…" מלמלתי.
לא הייתי בכלל בלימודים היום, לא היה לי כוח לילדים המגעילים האלה.
"טוב. אז תפני לעיסוקייך." היא חייכה וחזרה להביט בטלוויזיה.
"אני הולכת למכון כושר." הודעתי ויצאתי מהבית.
למזלי הייתי בבגדים מתאימים, טייץ שחור וכך גם הטישרט.
לאחר כמה דקות של הליכה, הגעתי למכון כושר והלכתי לאיזור השקיי אגרוף.
לא יזיק לי קצת להוציא אנרגיה, או יותר נכון, כעסים.
התחלתי להכות בשק האגרוף בחוזקה, בעוד זיעה מצטברת על מצחי.
אחריי כחצי שעה אגרופים בלתי פוסקים אל עבר השק אגרוף, גופי נשמט על המזרון אשר היה מתחת לרגליי, והתחלתי להתנשף במהירות.
לפתע שמעתי קול גברי אומר,
"את מוכנה לזוז מכאן כבר?"