אבוד בתוך עולם חדש-פרק 1

"מתי תפסיקי עם הסרטים שלך אה?", קסם…תמיד יודעת להרוס לי את המצב רוח עם הסצנות קנאה המטורפות שלה.
"מתי תביני שאין ביני לבין ניצן כלום, למה את חייבת לבלבל לי את המוח עם זה כל הזמן?", הרמתי את קולי, לא יכולתי לשלוט על עצמי יותר. היא יודעת איך להוציא בן אדם מדעתו.
"אליאור, אני ראיתי איך צחקת איתה, איך הסתכלת עליה. מה אתה חושב שאני עיוורת?!", היא צעקה, ממש הוציאה את גרונה החוצה. תפסתי את ההושם שקנתה לי ליום הולדת וניפצתי אותו על הריצפה בחוזקה. הרסיסים עפו לכל עבר וגרמו לקסם להירתע אחורנית. היא הביטה בי עם דמעות בעיניה הכחולות ונראתה פגועה. מעולם לא הייתי כל כך תוקפני אליה. כבר שנתיים אנחנו ביחד וזאת הפעם הראשונה שאני איבדתי שליטה על ידה. הייתי עצבני, חסר כוחות להתמודד איתה. "עזבי קסם…זה כבר לא כמו פעם, עדיף שניפרד", הפלתי עליה את הפצצה שלא חשבתי שאי פעם זה יקרה. אבל כן, דברים לא צפויים התחילו לקרות בחיי.
"אתה יודע מה…לך תזדיין", היא יקרה בעצבים ויצאה מחדרי מהר. נשארתי עומד במקומי ומביט על כל הבושם השבור המפוזר בחתיכות קטנות על הריצפה.
נטלתי את החולצה השחורה שלי מהמיטה ולבשתי אותה. לבשתי גם את המעיל השחור שלי ונעלתי את נעליי הנייק שקסם קנתה לי כי ידעה כמה אהבתי אותן. היא תמיד פינקה אותי. באמת אהבתי אותה אבל…זה כבר נראה שאין המשך לקשר הזה.
הבטתי על עצמי במראה, עיניי השחורות נראו כה עייפות וחסרות שינה. סידרתי קצת את שיערי השחור ויצאתי.
עליתי על האופנוע ונסעתי לחבר שלי רם.
חייב קצת להשתחרר, לצאת מההרגשה הלא מוסברת שאני מרגיש עכשיו. עדיין, היא הייתה חלק מאוד חשוב בחיים שלי ועכשיו…פתאום אנחנו שני זרים. אבל גם הרגשתי גם שחרור, פחות עמוס במחשבות ובלחשוב מה לעשות, עם מי ואיך. עכשיו אני לא צריך לדפוק חשבון לאף אחת, לעשות מה שרק יתחשק לי.
הגעתי לביתו של רם, חניתי את האופנוע צמוד לבניין מגוריו וירדתי ממנו.
הורדתי את הקסדה, סידרתי את שיערי ונכנסתי לבניין.
הגעתי למדרגות וישב עליהן מישהו. דתי. הוא לבש ג'ינס כחול, חולצה לבנה ארוכה ועבה. עיניו אפורות כהות, שיער שחור פחם. הוא נראה קצת כעוס. רגלו רעדה והוא נראה חסר מנוח.
"אחי, ראית במקרה את הילדה הזאת?", הוא שאל וקם מהמדרגות כדי להראות לי את התמונה שלה בנייד שלו.
"לא גבר, מצטער", אמרתי והוא חזר לשבת על המדרגות. עליתי מדרגה אחת ועצרתי. הרגשתי צורך לעזור לו.
"צריך עזרה בחיפושים?", הוא לא ענה, הוא קם והלך.
טוב, ניסיתי לעזור.
עליתי לקומה השנייה. דפקתי על הדלת ורם פתח לי. הוא גר לבד, הוא בן עשרים וארבע, בגילי. עובד בזארה, מנהל חנות. אני עובד בעסק של אבא שלי, במאפית מרקו. המאפיה שפתח בגיל שלושים והיום הוא כבר בן חמישים ושש. יש לו כמה סניפים באיזור. אבל חיפה, זה הסניף המקורי, איפה שאנחנו עובדים.
נכנסתי לביתו של רם, המזגן פעל והחום עטף אותי ישירות והרגיע את הרעידות בגופי.
"מה קורה אח שלי", הוא שאל והתיישב בסלון. התיישבתי על ידו ושמתי את הקסדה על ידי בספה.
"נפרדתי מקסם", אמרתי והבטתי על הטלויזיה ששידרה סרט עם אנג'לינה ג'ולי, הפנטזיה הכי גדולה שלי. אין בחורה יותר סקסית ממנה.
"אין מצב למה?", הוא היה בהלם.
"כי זה כבר לא כמו פעם אחי ו…היא מקנאה יותר מידי ועל כלום, חושבת שאני בוגד בה עם ניצן, שעובדת איתי. אתה מכיר אותי ואתה יודע שאני בחיים לא אבגוד בבחורה שאני אוהב", אמרתי והוא נשען על הספה. "וואלה אחי…אם ככה אתה תהיה מאושר אז אני תומך בך", חייכתי, אני מת על הבחור הזה. אין חברים כמוהו היום.
"תודה אחי, אני מרגיש משוחרר", ככה הרגשתי, כאילו אבן ירדה מהלב.
"סבבה, העיקר שזה עשה לך טוב ולא ההפך", הוא אמר וצדק. זה עשה לי טוב יותר מאשר רע.