אבודה – פרק 1 + הקדמה

טליהBVB 09/05/2014 1011 צפיות 4 תגובות

היי :) קוראים לי ירדן. אני בת 16 מתל אביב. אבא שלי נפטר שהייתי בת 6… עכשיו אני גרה עם אמא שלי ועם אח שלי הגדול וקוראים לו אביאל. הוא גדול ממני בשנה. הוא בכיתה י"ב ואני בי"א.
אינלי הרבה חברים… כל הזמן בכל מקום אותו דבר… בריונות. אני חווה בריונות ביום ביום שלי. אני הילדה הפריקית המוזרה מכיתה י"א. אני עם שיער שחור ופוני נפוח. ישלי עיניים כחולות (עדשות) ושפתיים יחסית עבות. אני לובשת רק שחור ושומעת רק מטאל. … לא תמיד הייתי פריקית מוזרה ומטורללת שכולם שונאים… הכל התחיל בכיתה ז'.

פרק 1: (כיתה ז')
התעוררתי לבוקר של שנה חדשה. של כיתה ז'. עם כל החברות שלי שאני כל כך כל כך אוהבת.
התארגנתי והלכתי להסעה. הגעתי לבצפר. ראיתי את חברות שלי וחיבקתי אותם. "ירדןןן!"
שקד צעקה בהתרגשות לכיווני. "סוף סוף עזבנו את היסודי המזביע הזה" צחקתי ואמרתי לה :טוב בואי נילך לכיתה שלא נאחר לשיעור הראשון שלנווו" היא חייכה והלכנו לכיתה.
~כעבור חצי שנה~
אני ושקד החברות הכי טובות עכשיו. דיברנו בווצאפ.
"ראית את דניאל הילד החדש??"
"כן" היא ענתה לי.
"אז.. הפכנו להיות ידידים ואני קצת אוהבת אותו…" רשמתי בתמימות.
"באמת??"
"כן :)"
"אוקיי. בהצלחה."
"תודה… ציפיתי לקצת יותר התרגשות."
"סתם.. אמרו לי שהוא ילד רע."
"רע?"
"יאפ"
"אוקיי… אז מה לעשות?"
"תרדי מזה. אינלכם סיכוי."
"למה את כזאת שלילית?"
"אני מנסה להזהיר אותך"
"להזהיר ממה?"
"מזה שהוא ילד רע מה לא הבנת?"
"הוא לא ילד רע אני מדברת איתו ממתי שהוא הגיע."
"וואוו שבוע? זה ממש לא מספיק כדי להכיר מישהו אוקיי?"
"סבבה שקד."
"את פשוט ילדה מגעילה את יודעת ?"
"מה ? מה עשיתי?"
"את פשוט כלבה. אה ו… אופס נחסמת."
בום. נגמרה השיחה ונגמרה החברות שלנו.
הלכתי לבצפר יום אחרי וכולם הסתכלו עליי והתחילו לצחוק.. שאר החברות שהיו לי לא דיברו איתי יותר. לא הבנתי כלום. מה קורה בבצפר הזה ? הלכתי לשקד.
"את אמרת עליי משהו??" היא הייתה עם דניאל.
"תקשיבי מאמי…. פשוט אל תדברי איתי"
"למה כולם צוחקים עליי? מה הולך כאן??" אמרתי בבילבול.
"כולם הבינו מי את באמת?" היא אמרה ועשתה לי פרצוף מרושע.
דניאל אמר לה "שקד אל תתייחסי אל המגעילה הזאת." ונתן לה נשיקה קטנה על השפתיים. שקד חייכה אליי חיוך ציני והלכה.
אף אחד לא דיבר איתי יותר..
~כיתה י'~
אז אף אחד לא דיבר איתי … שנה ועוד שנה. אני לבד. כל כך לבד. מזל שיש לי את אח שלי. הוא תמיד מגן עליי מפני כולם. הוא דואג לי. כיתה ח' התחלתי לחתוך … לא עמוק וגם בלי דם. רק סוג של שריטות כאלה. לקח לי המון זמן להתחיל עם זה.. לא היה לי אומץ. עכשיו אני קונה מחדד , מפרקת אותו וחותכת. חתכים עמוקים , עם דם. חתכים שמשאירים צלקות לכל החיים …


תגובות (4)

מהמם! תמשיכיייייי

09/05/2014 20:21

ואו . מושלם. תמשיכי.
עא והו מטאל

09/05/2014 20:23

אני לא… לא אוהבת את זה.
אני לא מדברת על הסיפור עצמו.. אלא על הסוף..
היא פריקית הרי לא? ואת בסוף כותבת שהיא גם חותכת..
אני מבינה שזה אולי בגלל החרם..
אבל אני מקווה שאת יודעת שיש מלא סטיגמות שפריקים-אימואים חותכים..
ובסיפור שלך את משתפת פעולה עם הסטיגמה הזאת וזה לא מוצא חן בעיניי..
תקחי את זה לתשומת לבך…

09/05/2014 20:28

    אני יודעת ומכירה את כל הסטיגמות שיש על פריקים ואימואים… זה ממש לא בגלל זה ואני חושבת שאת צודקת אבל היא חותכת בגלל המצב החברתי שלה לא בגלל שום דבר אחר

    09/05/2014 23:15
4 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך