אבודה בשלכת

לא יודעת לאן ללכת…נשמתי אבדה בשלכת.
אהבתי איננה ..מה קורה כאן? נכבה לי האור
ואני נכנסת אל תוך השחור . הולכת בתוך האפילה
מחפשת את קולו האבוד , אין עליי כוכב שישמור , יודעת
שהוא לא יחזור . הולכת לאיבוד בתוך החושך, בוכה דמעות של דם
איך לי פתאום הוא נעלם. אבודה בשלכת, אליו אני הולכת ..
אבודה בשלג, דם של זכרונות קופאים בי בלילות ..
הירח נושם עליי באור ומוביל אותי אל תוך הקפור.
רואה את הקור אך נושמת את הסתיו ..געגועים לימים
שהיינו יחדיו. מרגישה אותו מוביל אותי אליו , מוביל אל הסוף ..לרגע
שאקפא לנצח והוא אותי יעטוף..כמו שמיכה חמה ..
אבודה בשלכת ..נשמתי הולכת ונעלמת..מחפשת את הדרך
אליו..אל המקום בו נגמר הסתיו…יודעת שעליי נגזר..קרח אכזר
וקר ..אך יפהפה, נשמתי תשוחרר לחופש ברגע זה..נתאחד לנצח..
רק עוד נשיקה קרה במצח , עליי יימס הקרח וברגע יפהפה , ברגע
הכי מדהים שיש, אהפוך לפרח , שלי לוחש בסתר :אהובך עדיין בחיים ..ואין זה חלום.
חיפש אותי בכל מקום ..אך במקומי יפגוש , את נשמתי האבודה בשלכת .
שאותו תמיד מחפשת.