חוזר הביתה אך הכל שונה פרק 3

כל הערב פשות נעצתי בהם מבטים. איך אמילי לא סיפרה לי? איך לעזאזל הם ביחד? הם כל כך לא מתאימים. למה היא יוצאת איתו? היא יכולה להרבה יותר, אז למה להתפשר עליו? אם הייתי נשאר אולי היה לי סיכוי איתה. אוף מה זה המחשבות האלה, אני צריך לפרגן להם. הוא החבר הכי טוב שלי והיא הידידה כי טובה שלי, אז למה אני לא יכול להיות שמח בישבילם?
"אז מה דעתכם לארגן מסיבת ברוכה השבה" אמרה קתרין. "את יודעת שמארגנים דברים כאלה לא אמורים לידע את אותו אחד שעושים לו את המסיבה" אמר ג'ף. "זאת לא מסיבת הפתעה. זה לא משנה אם דרו יודע. וגם זה יהיה כיף נזמין את כל השכבה" אמרה קתרין. "יש לי זכות אימרה בנוגע לזה?" שאלתי."לא דרו אין לך" אמרה קתרין, ואני צחקתי.
נשמע רטט, הוצאתי את האיפון מכיסי הקדמי ועל המצג היה רשום אמא.
"הלו" אמרתי מבעד לפלאפון. "דרו" אמרה. "כן אמא" אמרתי. "אנחנו נתעכב עוד איזה שבועים. זה בסדר מבחינתך?" שאלה אמי. "כן אמא זה בסדר גמור" אמרתי מתאפק לא להישמע שמח מידי. "יופי" אמרה, וניתקתי את השיחה.
"יש לי בית ריק לשבועים" הודעתי. "יופי אז נעשה את זה מחר בביתך" אמרה קתרין.
קיבלתי הודעת טקסט מאמילי "דרו בוא עכשיו לחדר שלך, אנחנו צריכים לדבר" הסתכלתי וראיתי שאמילי כבר לא כאן, אז הלכתי לחדרי.
"הי" אמרתי, כשנכנסתי לחדרי וראיתי אותה יושבת על המיטה שלי. "דרו, אני מצטערת שלא סיפרתי לך על כך שאני ואשר ביחד. פשות לא רציתי לפגוע בכך " אמרה מתנצלת. "זה בסדר אני מבין, רק יש לי שאלה הייתם ביחד אחרי שסיפרתי לך איך אני מרגיש או ליפני?" שאלתי. "אחרי שסיפרתה, אחרי שעזבתה נהינו קרובים יותר והתחלנו לפתח רגשות אחד לשני וכל זה" אמרה מובכת. "אה אוקי זה כל מה שרצית להגיד לי?"שאלתי. "כן, שאני ממש מצטערת ואני רוצה שנחזור להיות הידידים הטובים שהינו והתגעגעתי לזה" אמרה מחייכת. "גם אני" אמרתי, ויצאתי מחדרי וחזרתי בחזרה לסלון ואחרי דקה גם היא חזרה לסלון והתישבה ליד אשר.

נקודת המבט של אמילי:
אוף אני שונאת את זה שהמצב ביני לבין דרו מביך, אני רק רוצה שהמצב שלנו יחזור להיות כמו פעם זה לא הרבה לבקש.
הסתכלתי משמאלי וראיתי את אשר במיטתי, אחרי המפגש שלנו עם דרו נסענו לביתי ואשר העביר את הלילה פה ואנחנו…אתם יודעים.
"פאק, שש בבוקר קום" אמרתי לאשר. "תני לישון" מילמל אשר. "נו קם אין לי כוח לשאלות של אמא שלי על הבוקר" אמרתי. "אמא שלך יודעת שאנחנו שוכבים מה זה משנה" אמר אשר. "ובגלל שהיא יודעת זה יהיה עוד יותר מביך, והיא תתחיל לשאול שאלות מביכות" אמרתי. " זה בסדר זה לא מפריעה לי" אמר, והעפתי לו כרית לפנים. "נו כבר" אמרתי, והקמתי אותו מהמיטה, והבאתי לו את הבגדים שלו. "יאלה תתארגן" אמרתי. הוא התלבש נישק אותי על שפתי ויצא מהחלון, כרגיל.

אכלתי ארוחת בוקר "למה את מבריחה את אשר ככה מהחלון? שישאר לאכול ארוחת בוקר" אמרה אמי. "אמא!" אמרתי. "אוי נו תעשי טובה כיאילו אני לא יודעת שאתם שוכבים. פעם הבאה שישאר לאכול ארוחת בוקר" אמרה גאדד למה אמא של כזו מביכה.
למזלי שמעתי צפירה יש ג'ניפר, תודה לאל. לקחתי את תיקי ויצאתי לבחוץ ועלתי למכונית של ג'ניפר. יש לי רשיון ומכונית אבל אמא שלי החרימה לי את המכונית היפה שלי בגלל שעשיתי לפני חודש מסיבה שהיא לא היתה בבית.
"ג'ניפר את מצילת חיים, באת בדיוק בזמן שאמא שלי התחילה להיות מביכה וחטטנית" אמרתי, והיא צחקה. "טוב זאת העבודה שלי להציל אנשים חפים מפשע מפני אמאות מביכות וחטטניות" אמרה, ואני צחקתי.
ג'ניפר היא החברה הכי טובה שלי אנחנו עושות הכל ביחד , טוב כמעט הכל.
גם קתרין חברתי טובה שלי אבל לא כמו ג'ניפר. טוב כי עד לפני שנה וחצי אני וקתרין הינו אויבות היינו שונאות אחת את השניה. וכן הפכנו לחברות רק אחרי שדרו עזב אבל זה לא קשור לעזיבה שלו. בכל אופן עכשיו אנחנו חברות והכל נשכח.
אני וג'ניפר הגענו לבית ספר ונכנסנו לכיתה שלנו, כיתה י"א 4.
"בוקר טוב" אמרתי לאשר והתישבתי על שולחנו. "בוקר טוב גם לך" אמר ונישק אותי על שפתי. "דרך הגב אמא שלי אמרה לי שפעם הבאה תישאר לארוחת בוקר" אמרתי ,שהתנתקתי מהנשיקה. "אמרתי לך שהיא יודעת" אמר מחייך, ונישק אותי שוב. ובדיוק באותו רגע ניכנס לכיתה דרו כולם נעצו בו מבטים, כי הרי לו כולם ידעו על חזרתו. תוך שניה, כמעט כל הכיתה הקיפה אותו ושאלה אותו שאלות, ובירכו אותו על חזרתו.
"לפזר את ההפגנה" אמר המורה שניכנס לכיתה, וכולם התיישבו. "כמה טוב שחזרתה אלינו" אמרה המורה, והתחילה ללמד….