האביר על הסוס השחור

לאלאלא, לא מאמינה שזה קורה לי,אני בדוק יפספס את הרכבת, התחלתי לרוץ בין כל האנשים עד שלבסוף הגעתי, למזלי הגעתי בדיוק בזמן ועליתי לרכבת, עברתי בין הקרונות עד שלבסוף התיישבתי באחד הקרונות הריקים,
חיברתי את האוזניות לפלאפון והרכבת החלה לנסוע ,לפתע נכנס לקרון נער בערך שנה מעלי, 17 כזה, הוא הסתכל עלי במבט בוחן כאילו הכיר אותי אך לא זכר מאיפה והפנה את מבטו, הפניתי את מבטי לעבר החלון, הפעלתי את המוזיקה ושקעתי בשינה עמוקה..
כאשר התעוררתי הייתי בערך שתי תחנות מרחק מנתניה, לא מאמינה שישנתי שעתיים, הסתכלתי על צג הפלאפון וראיתי חמש שיחות שלא נענו מאימא שלי, התקשרתי אליה בחזרה, לאחר שני צלצולים היא ענתה,היא החלה לצעוק, אמילייי, מה את נורמלית, זה נראלך הגיוני להיעלם ככה לשעתיים ולא לענות לי, אני התחרפנתי, כבר חשבתי קרה לך משהו, איפה את?, את בסדר? קרה לך משהו? נפצעת? הרחקתי את פלאפוני מאוזני והקשבתי למלל הצעקות שהמשיך לצאת מהפלאפון, וראיתי את הנער שנכנס בתחילת הנסיעה מגחך מהצד, התעלמתי והחזרתי את הפלאפון לאוזני, אמ, אמא, נו אמא תני לי לדבר, אני בסדר, פשוט נרדמתי בנסיעה, לא קרה לי כלום, תרגעי, אני עוד שתי תחנות מגיעה אל תדאגי..
כן הנסיעה עברה מעולה, כן לקחתי איתי הכל, כן לא שכחתי פדים את המילה האחרונה לחשתי בתקווה שהנער לא שמע, הסתכלתי לכיוונו והוא היה שקוע במחשבו צופה במשהו.
כן אמא כן אני אשמור על עצמי, זה לא שאני נוסעת לשנה זה רק לחודש, אני אתקשר כל יום ואדווח לך שאני חיה ונושמת, שמעתי אותה מגחכת קלות מהצד השני של הקו אבל ידעתי שבליבה היא מייחלת שבאמת אעשה זאת, מאז שאבי נפטר לפני שנתיים היא מנסה לתת לי חופשיות אבל בכל זאת דואגת בלי סוף..
אובת אותך אמא, מתגעגעת מעכשיו.

לאחר חמש דקות הרכבת עצרה בתחנה שאליה הייתי אמורה להגיע, ירדתי בתחנה מרכזית נתניה וראיתי את הנער יורד אחרי, תהיתי אם גם הוא בא לקורס גלישה, אבל לא ראיתי שום גלשן בידו אז הורדתי את האופציה הסתכלתי לאחור וראיתי כי הוא עדיין הולך בעקבותיי, עצרתי בתחנת האוטובוס הקרובה והתיישבתי על ספסל התחנה בעודי מחכה לאוטובוס מספר 23, ראיתי אותו מתקדם לעברי,הליכתו הייתה שחצנית ומלאת ביטחון הוא נשען על עמוד התחנה והסתכל עלי במבט לא ברור,והחזרתי לו מבט, היה לו שיער שחור פחם שעמד בצורה מבולגנת אך יפה בו זמנית ועיניו חומות דבש,הסטתי את מבטי וראיתי כי הגיע האוטובוס, עליתי על האוטובוס והוא אחרי, הגענו לאחוזת
וינטג' וירדתי וכמובן שהוא אחרי, התחלתי לפנות לכיוון מגורי הבנות והוא לכיוון מגורי הבנים ולפתע שמעתי אותו אומר חלק לעצמו חלק אלי, מזל שלא שכחת את הפדים, הסתכלתי לעברו והוא קרץ הרגשתי את החום עולה במעלה צווארי על ללחי והוא המשיך לדרכו..