~זה לא קורה לי פרק 24+25+26+27~

פרק24:
=מנק' המבט של אנג'ל=
דורין הרגה את המתנקש הגופה שלו הפכה לאוויר אחרי שהורגים מתקשים עם הערס שיש לנו בניבים הגופה שלהם הופכת לאוויר ראיתי את דורין מתמותת על הרצפה צרחתי: דורין!!!! התכופפתי לדורין אמרתי: דורין תתעוררי דורין בבקשה תתעוררי. לא עזר בכלל ואז נפתחה הדלת ודילן עמד שם עם שריטות ושפשופים על פניו היה פרצוף של דאגה.
דילן: מה קרה לדורין.
אני: היא הרגה מתנקש הם הערס שלה.
התרוממתי והוא התכופף ואמר: היא השתמשה בכל הכוחות שלה. הבאתי לו ערכת עזרה ראשונה והוא טיפל בה. רצתי החוצה ראיתי את הבית של דיימון מלא במים כי הוא נשרף בחוץ עומדים כוחות משטרה ומכבי אש ביחד עם ההורים שלו. עמדתי באמצע הכביש הוא היה חסום בגלל מה שקרה.
…: שלום הנסיכה.
הסתובבתי וראיתי את מאור המתנקש שהיה שהיום בבית ספר.
אני: שלום מאור.
מאור: אני רואה שבכול זאת את זוכרת אותי.
אני: כן אני זוכרת עכשיו מה אתה רוצה.
מאור: ככה אני אוהב ישר ולעניין מה שאני רוצה זה להרוג אותך.
…: רק תנסה לגעת בה ואתה מת.
ראיתי את דיימון מתקרב כאשר ידו מכוסה בדם.
מאור: אני רואה שאתה לא נכנע אף פעם אני רואה שלא למדת את הלקח.
דיימון: אני לא נכנע אף פעם ולא אני לא למדתי את הלקח שלי ואף פעם לא אלמד.
מאור: ולכן זה יעלה לך ביוקר.
הלכתי כמה צעדים אחורה ואבא שלה חיבק אותי מאחורה ואמר לי: הכול יהיה בסדר.
פרק25:
=מנק' המבט של דיימון=
מאור הוא זה ששרף את הבית שלי הצלתי את ההורים שלי רק אני נפגעתי דילן בכלל לא נפגע בהוא רק נשרט במיוחד בפנים. החדשות בהגיעו גם מכבי אש ואמבולנס ומשטרה הגיעו סגרו את מקום ראיתי את אנג'ל רצה לבחוץ בפנים מודאגות שנייה לאחר מכן מאור עומד מולה והיא פוחדת וקופאת במקום אבל היא מתעלמת מהרגשת הפחד.
אנג'ל: כן אני זוכרת עכשיו מה אתה רוצה.
מאור: ככה אני אוהב ישר ולעניין מה שאני רוצה זה להרוג אותך.
התקדמתי אליהם הייתי מאחורי מאור.
אני: רק תנסה לגעת בה ואתה מת.
מאור: אני רואה שאתה לא נכנע אף פעם אני רואה שלא למדת את הלקח.
אני: אני לא נכנע אף פעם ולא אני למדתי את הלקח שלי ואף לא אלמד.
מאור: ולכן זה יעלה לך ביוקר.
ראיתי אנג'ל הולכת כמה צעדים אחורה ואבא שלה מחבק אותה מאחורה ואומר לי: הכול יהיה בסדר.
התקדמתי עליו במביט של שנאה בעיניים אני שונא אותו לא נמאס אף פעם התקדמתי עליו עד שהייתי קרוב עליו.
מאור: רק תנסה להתקרב והלך אליך.
אני: נראה אותך.
התקדמתי עליו והוא הוציא רובה וירה לי ביד הרגשתי את הכדור ביד משתלט על הדם שיוצא החוצה ראיתי את הכדור החזקתי אותו והוצאתי אותו.
אני: אני במקומך הייתי חושב אחרת.
מאור: מה זאת אומרת לחשוב אחרת הרי יריתי לך ביד.
אני: תחשוב שוב הראתי לו את הכדור וזרקתי אותו אחורה.
אחזתי בצוואר שלו ואמרתי: עכשיו מה תעשה לי. הניבים שלי היו בחוץ.
מאור אמר בקול חלש: את זה. הרגשתי דקירה בלב ראיתי את הסכין שלו תקוע לי בחזה בדיוק איפה שהלב ראיתי חושך ונפלתי על הרצפה.
פרק26:
=מנק' המבט של אנג'ל=
דיימון חנק את מאור ואמר לו: עכשיו מה תעשה לי.
מאור אמר לו בקול חלש: את זה. ראיתי את מאור דוקר בדיוק איפה שהלב את דיימון הוא דקר אותו בדיוק בלב.
צרחתי: דיימון. אבא שלי עדיין חיבק אותי ואמר לי: על תדאגי יטפלו בו. אבל דחפתי את אבא שלי אחורה ורצתי לדיימון התכופפתי אליו ידעתי והוא מחזיק רובה. חיפשתי ומצאתי אותו והוצאתי אותו שמעתי את אבא שלי צורח לי: אנג'ל תעזבי את זה בואי לפו זה מסוכן.
ראיתי את מאור הולך וצעקתי: רגע מאור לא רצית להרוג אותי. הוא הסתובב ורץ לכיוון שלי ונעצר כמה צעדים ממני הוא עמד שם וחייך חיוך טיפשי ואמר: צודקת הייתי צריך לעשות את זה מזמן. הוא ירה וכדור התקדם לעברי ותפסתי אותו ביד וזרקתי אותו לרצפה וככה זה אחרי שלושה כדורים הכדורים של הרובה נגמרו לו והתקדמתי עליו ואמרתי: כנראה אין לך מזל מאור הגלגל התהפך. עמדתי ארבעה צעדים ממנו ואמרתי: המזל שלך זה שאם לא דיימון היה מציל אותי לא הייתי יכולה להרוג אותך ועכשיו תגיד ביי לחיים ותגיד שלום לשמיים. יריתי בו בלב בראש בבטן הוא נפל על הרצפה מדמם למוות התקדמתי עליו ועמדתי לידו ואמרתי לו: כמה כיף למות מאור נכון. ראיתי את העיניים שלו נעצמות ורצתי לדיימון התכופפתי עליו הרמתי את ידי התרכזתי בכוחות הריפוי שלי למרות שאין לי את הכוחות האמיתיים אבל יש לי כוחות ריפוי. העברתי את ידי מעליו והוא פתח את עיניו והסתכל עלי ואמר: איך זה יכול להיות. ואני עניתי: למרות שלא קיבלתי את הכוחות האמיתיים שלי זה לא אומר שאין לי כוחות שנולדתי איתם. עזרתי לו לקום והוא הלך לאמבולנס. הלכתי להורים שלו ואמרתי להם: הם יהיה בסדר הכוחות האלה עוזרים להשאיר את הערפד ער לפחות שעתיים. אמא שלו אמרה: תודה הנסיכה.
אני: זה בסדר אני עשיתי את זה כי דאגתי לו זה המעט שאני יכולה לעשות בשבילכם אחרי מה שקרה עכשיו לכו הוא זקוק לכם. אמא שלו ענתה: לא אנג'ל הוא זקוק גם לך את זאת שהצלת אותנו מהמשוגע הזה. אני עניתי: אוקי גם אף פעם לא יריתי ברובה.
הלכנו לבית חולים אשפזו את דיימון ולי חבשו את הפצעים כולם דאגו ונכנסו לחדרים שלנו כל החברות שלי נכנסו עלי ודיברו אתי אבל המשפחה של דיימון אבא ואמא שלו דאגו הוא יצא מניתוח להוצאת הכדורים של הרובה אבל הוא לא התעורר. אחרי שהחברות שלי הלכו אבא שלי נכנס אני הורדתי את הראש לא יכולתי להסתכל לו בעיניים.
אבא: אנג'ל.
אני: מה אבא.
אבא: את יודעת שלא היית צריכה לעשות את זה.
הרמתי את הראש והסתכלתי לו ישר לעיניים ואמרתי: אתה רוצה להחזיר את הזמן אחורה אז דיימון היה הורג אותו ואני זאת שהייתי שנפגעת מהיריות והייתי מאושפזת.
אני: יופי לפחות תגיד תודה אבא שהוא לא הרג אותי ולא תצעק עלי.
אבא: צודקת הייתי צריך לא לצעוק עליך אבל אני דואג לך.
אני: זהו אבא זאת הנקודה אתה דואג לי יותר מדי הגיע הזמן אבא שתפסיק לדאוג לי שתתן לי להשתחרר להיות לבד להבין דברים שלא תהיה כל היום סביבי ותדאג לי ותעקוב אחרי אבא כי זה נמאס לי אבא פעם אחת בחיים שלך תיתן לי להבין דברים לבד ולדאוג לעצמי ולא לעזור לי כל הזמן.
אבא: צודקת אני אבא מגעיל אני הולך הביתה תתקשרי כשתרצי.
הוא הלך החלפתי בגדים לקחתי את התיק שלי ויצאתי מהחדר אף אחד שאני מכירה לא היה בחוץ או בחדרים אלא רק הרופאים והאחיות. הלכתי לכיוון החדר של דיימון
הגעתי לחדר הסתכלתי לבפנים אף אחד לא היה שם התקדמתי למיטה של דיימון הסתכלתי עליו הוא כל כך יפה למען השם על מה אני חושבת אסור לי להתאהב עמדתי ליד המיטה שלו הוא עדיין מעולף ואמרתי: דיימון תעורר בבקשה תתעורר אתה חשוב לי יותר מכול השומרים שלי ואם תמות אני בחיים לא אקשיב לאבא שלי לשום דבר. בבקשה תתעורר דיימון. ויצאתי מהחדר אולי מוסיקה תעזור לי שמתי אוזניות ויצאתי ומהבית חולים ירדתי במדרגות ומישהו אחז בידי הסתובבתי וראיתי את דורין הורדתי את האוזניות ושאלתי: מה קרה? למה אתם פו(שאני מתכונת אתם זה אבא ואמא של דיימון דילן דורין וכל החברות שלי והחברים שלו).היא הסתכלה עלי ואני אמרתי: מה קרה דורין. היא ענתה: הרופא הוא תקשר ואמר שבשנייה שיצאת מהחדר של דיימון הוא התעורר.
אני: באמת.
דורין: כן באמת ועכשיו בואי נכנס כבר. נכנסו ההורים שלו דיברו איתו מסתבר שיש לו נקע ביד הוא השתחרר אבל אני והוא לא דיברנו יצאנו מבית חולים אני דיימון אבא שלי וההורים שלי החברות שלי והחברים שלו. ירדנו במדרגות.
דיימון: רגע מה עם מאור מה קרה בסוף.
אני השפלתי את הראש וידעתי שכולם הסתכלו עליי.
דורין: אנג'ל הרגה אותו אתה התעלפת.
הרמתי את הראש ואמרתי: זה נכון הרגתי אותו עם הרובה שלך. והושטתי לו את הרובה שלו. הוא לקח אותו והכניס לכיס וחייך. הלכנו הביתה אני אבא שלי ודיימון אמא שלו החליטה שכדי שהוא יהיה איתי כמה ימים כדי שנכיר אחד את השנייה אפילו החלפנו מס' טלפון. היינו באוטו עשינו שטויות.
דיימון: תגידי את באמת הרגת אותו.
אני: כן.
אבא: כמה כיף למות נכון מאור. היא חיקה אותי.
אני: אבא. עשיתי פרצוף חמוץ והם צחקו.
הגענו הביתה אני ודיימון יצאנו מהאוטו הוצאנו את התיקים שלנו מהאוטו כי דיימון הולך אצלי כמה ימים כל הצלמים וכתבים עקפו אותנו מכול זאת אני נסיכה מפורסמת כל מיני שאלות עפו באוויר באמת הרגת את המתנקש מאור? דיימון הוא השומר ראש? מה בדיוק קורה ביניכם. אלוהים איזה חופרים סופסוף נכנסו הביתה רצתי למעלה שמעתי את דיימון צועק לי: היי חכי לי. צעקתי לו בקול ילדותי: לא רוצה ולא רוצה. אחרי שנייה הוא ניצב בכניסה של החדר הניח את התיק שלו על הרצפה.
פרק 27:
=מנק' המבט של אנג'ל=
דיימון: אמרת לא רוצה.
אני: כן למה מה תעשה לי בדיוק אתה יודע שאסור לפגוע בי.
דיימון: לפגוע לא משהו אחר כן.
אני: מה?
דיימון: את זה. הוא ישב על המיטה וגם והתחיל לדגדג אותי.
צעקתי: די דיימון די זה מדגדג.
דיימון: לא רוצה ולא רוצה.
דגדגתי אותו הוא צעק: די אנג'ל די מדגדג.
אני: לא רוצה ולא רוצה. הוא לקח כרית וזרק עלי.
זרקתי עליו בחזרה.
התחיל מלחמת כריות בינינו אחרי שנגמרה מלחמת הכריות שכבנו על המיטה וצחקנו אחרי חמש דקות נרדמנו.
=בוקר=
שמעתי צעדים מתקרבים פתחתי עין אחת ראיתי את דיימון גם עם עין אחת פתוחה. הצעדים התקרבו ראיתי את אבא עומד מסתכל עלינו מחובקים כפיות ומחייך אלוהים ישמור אני שוכבת במיטה עם השומר ראש שלי ואני מחבקת אותו אני לא מאמינה אוף אני מאוהבת סופית אני מאוהבת בדיימון.
אבא: אנג'ל דיימון קומו.
דיימון+אני: אנחנו קמים.
הוא יצא קמנו מיטה הוצאתי מהארון חולצת בטן לבנה ושורט לבן.
הלכתי לשירותים להתלבש.
=מנק' המבט של דיימון=
היה כיף אתמול צחקנו ודיברנו מלא בחיים שלי התחברתי כל כך מהר למישהי. אנג'ל הלכה להתלבש הוצאתי מתיק ג'ינס קרעים תכלת וחולצה שחורה והתלבשתי לקחתי הכובע ראפ שלי הכחול ז'קט בייסבול שחור לבן ושמתי אותו אחר כך נעלתי נעלי נייק שחורות. וחיכיתי לאנג'ל שתגמור להתלבש. אני מאוהב בה סופי אני באמת מאוהב בה קמנו היום כשדרקולה נכנס לחדר ואמר לנו לקום נרדמו מחובקים לא שמנו לב לזה אוף אני מאוהב אף אחד לא מאמין באהבה ממבט ראשון אבל אני מאמין עובדה אני מאוהב באנג'ל אבל אני לא יכול להיות איתה כי היא לא קיבלה את הכוחות שלה מעניין אם היא מרגישה כמוני. אוף זה לא קורה לי זה פשוט לא קורה לי.
פרק28:
=מנק' המבט של אנג'ל=
התלבשתי אחר כך נעלתי נעלי אולסטר ורודות ארוכות שמתי את הכובע ראפ שלי הלבן ז'קט בייסבול ורוד לבן שמתי שחור צללית לבנה וורודה וליפגוס ורוד ואני מוכנה יצאתי מהשירותים שבחדר שלי דיימון חיכה לי שם לבוש בג'ינס קרעים תכלת וחולצה שחורה ונעלי נייק שחורות כובע ראפ שחור ז'קט בייסבול שחור לבן . הוא מהממם אוף אני מאוהבת בו מעניין אם הוא מרגיש כמוני הלכתי לשידה שלי הוצאתי צמיד שחור ועגילי ברק כסופים ואת השרשרת שהייתה של אמא אבל הורדו את השרשרת ממנה כשהיא מתה ונתנו לי אותה זו שרשרת שלי מפתח סול כסוף. הסתובבתי אלי דיימון הסתכלנו אחת לשנייה בעיניים ואמרתי: נזוז.
הוא הנהן לקחתי את התיק השחור שלי שמתי בו ספרים מחברות את הקלמר את הטלפון מטען ואוזניות וככה דיימון גם לקח את התיק הכחול שלו ועשה כמוני. ירדנו ללמטה מילינו את הבקבוק ועשינו כריכים ושמנו בתיק ויצאנו לבית ספר ברגל עכשיו שדיימון הוא השומר ראש שלי אני לא מפחדת.
אני: אוף יש על הבוקר חשבון אני שונאת את המורה.
דיימון: אל תדאגי את לא היחידה ששונאת אותה למרות שאני יום אחד בבית הספר אני שונא אותה תגידי מה היא עושה כל שיעור בוחן.
אני: אין לך מושג פעם היא עשתה לנו שתי בחנים בשעתיים ומי שלא הגיש קיבל עבודה של 3000 עמודים היא לא נורמאלית.
דיימון: טוב לפחות יש לנו אוזניות.
אני: בזה אתה צודק אם לא היה אוזניות היא הייתה חופרת לי בשכל פעם היא תפסה תלמיד עם אוזניות ובמקרה באותו היום לא שמתי אוזניות שחכתי והיא התחילה לחפור על זה שצריך להקשיב כי אחרת ניכשל והיא הפנתה את המבט עלי והתחילה לקחת אותי בתור דוגמה אז הוצאתי את האוזניות בלי שהיא תראה ושמתי את האוזניות הסתכלתי עליה זה היה נראה כאילו נעלם לה הקול אחר כך שאלה אותי משהו ולא שמעתי אז דורין באה אתה יודע מה היא עשתה.
דיימון: לא אבל נראה לי שהיא הוצאה לך את האוזניה מהאוזן.
אני: לא רק זה היא הוציאה את האוזניה מאוזן שלי וצעקה לי באוזן: מה את לא שומעת היא שואלת אותך משהו תעני.
דיימון: נו ומה עשית?
אני: אמרתי אין לי כוח לשמוע אותה חופרת לי על הראש והמורה התחילה להתעצבן אמרה לי לקחת את הדברים שלי ולצאת מהכיתה היא התחילה להסמיק ברמות זה הייתה הפחידה הכי מוצלחת שעשיתי לכל המורים.
דיימון: את לא נורמאלית עם היא הייתה עושה לך משהו.
אני: איזה הייתה עושה לי משהו הייתי מתחילה לבכות לאבא שלי והוא היה מפטר אותה כולם יודעים את זה.
דיימון: אז אולי תקראי לאבא שלי באמצע השיעור ותעצבני אותה והיא תצעק עלייך ותתבכייני לאבא שלך והוא יפטר אותה וייקח לו חודש עד שימצא מורה אחרת תחשבי רגע.
אני: רעיון טוב תודה.
דיימון: אין בעיה בשביל מה אני פו.
אני: בשביל לשמור עלי לתת לי רעיונות.
דיימון: נכון אבל גם כדי לעזור לך טוב כדי שנגביר את הקצב שלנו אנחנו נאחר.
אני: מה אכפת לי לפחות אני לא אצטרך לשמוע אותה על 10 דקות הראשונות.
דיימון: צועקת גם לי אין כוח.
הגענו לבית ספר היה צלצול לפני 10 דקות הכנסנו ללוקר ספרים שלא צריך והלכנו לכיתה.