~זה לא קורה לי פרק 15+16+17+18~

=מנק' המבט של אנג'ל=
אני ודיימון עמדנו כאשר חומת מגן שומרת עלינו הוא מחבק אותי ואומר לי שהכול יהיה בסדר. פתאום העשן והעשן נפסקו התנתקנו מהחיבוק ומאור הופיע מולנו ואומר: זה הסוף שלך דיימון אני אהרוג אותך ותתצרף לאחותך. נשמעה ירייה וראיתי את דיימון מדמם על רצפה התכופפתי והוא אמר לי: אנג'ל תהרגי אותו אני בטוח שתצליחי. הוא נתן לי את האקדח והוא סגר את עיניים הסתכלתי על מאור הוא חייך חיוך מטומטם ואני צעקתי: אתה הולך לשלם על זה מאור. הסתכלתי עליו הרגשתי את הניבים יוצאים ואת כול כוחותי יוצאים כוונתי את אקדח עליו ויריתי הוא התמוטט על הרצפה ורצתי לדיימון והוא פתח את עיניו והסתכל עלי ואמר: אני אוהב אותך והתנשקנו התנתקנו התרוממנו והלכנו במסדרון ואמרתי: איך זה יכול להיות קיבלתי את הכוחות שלי. והוא ענה: זהו שאת חולמת.
אני חולמת איך יכול להיות. פתחתי את העיניים שלי מסיוט אני במיטה שלי איך יכול להיות אני הייתי בבית ספר הדלת של חדרי נפתחה ודיימון עמד שם ואמר: היי.
אני: היי מה אני עושה פו.
דיימון: את התעלפת בבית ספר אז לקחתי אותך לבית שלך את בסדר.
אני: כן חלמתי חלום מוזר.
דיימון: מה זאת אומרת.
אני: תגיד דיימון מה קרה היום.
דיימון: את באת לבית ספר אחד המתנקשים כמעט הרג אותך אבל העפתי אותו דרקולה מינה אותי לשומר ראש למה.
אני: כי חלמתי חלום מוזר.
דיימון: מה זאת אומרת זה היה חלום או זה קרה במציאות.
אני: אני לא יודעת זה הרגיש לי כל כך אמיתי.
דיימון: את יכולה לספר לי.
אני סיפרתי את כל הסיפור חוץ מנשיקה בכל זאת אני מאוהבת בו ואני לא רוצה יחשוב שאני משוגעת. אחרי זה צחקנו דיברנו היה ממש כיף ואז הוא קיבל טלפון הוא ענה.
=מנק' המבט של דיימון=
דיברנו צחקנו היה ממש כיף עם אנג'ל אני חייב להודות כיף לי איתה בחיים שלי לא התחברתי עם מישהי כל כך מהר היו לי הרבה ידידות אבל היא אחרת היא מיוחדת מאוד. הזמן עבר מהר עברה חצי שעה מאז שהיא התעוררה איך הזמן עובר כשנהנים.
היה טלפון זה היה מדורין כרגיל מאז שאנג'ל התעלפה היא דאגה עניתי לחופרת.
~השיחה~
אני: כן דורין.
דורין: היא התעוררה.
אני: כן.
דורין: מתי?
אני: לפני חצי שעה.
דורין: ואתה לא אומר לי אני באה עכשיו.
~סוף שיחה~
אנג'ל: מה דורין רצתה?
אני: היא רצתה לדעת אם התעוררת.
אנג'ל: היא דאגה לי.
אני: היא דאגה לך יותר מדי היא התקשרה אלי כל חמש דקות היא חפרה לי.
אנג'ל: שלא תדבר ככה על חברה שלי.
אני: אבל היא חופרת.
אנג'ל: פעם הבאה שאתה תגיד שהיא חופרת תקבל את הכרית בפרצוף.
אני: נו אבל היא באמת חופרת.
אנג'ל: בפעם הבאה שתגיד שהיא חופרת הכרית הזאת תפגוש את הפרצוף שלך.
=מנק' המבט של אנג'ל=
אני: היא דאגה לי.
דיימון: היא דאגה לך יותר מדי היא התקשרה אלי כל חמש דקות היא חפרה לי.
אני: שלא תדבר ככה על חברה שלי.
דיימון: נו אבל היא באמת חופרת.
אני: בפעם הבאה שתגיד שהיא חופרת הכרית הזאת תפגוש את הפרצוף שלך.
דיימון: נראה אותך.
אני: רגע מה אתה מתגרה בי אתה יודע שאני מסוגלת.
דיימון: כן בטח.
זרקתי לעברו ובדיוק דורין נכנסה הכרית פגשה את הפרצוף שלה.
אני: סליחה.
היא הרימה את הכרית זרקה עלי והתחילה בינינו מלחמת כריות בסוף הסתכלנו אחת על השנייה במבט ערמומי סקאי בא לקום ואמר: טוב אני הולך.
עמדתי מולו ואמרתי: אתה לא הולך. דיימון: ומה ימנה ממני ללכת. אני: זה. זרקתי לו כרית בפרצוף אני ודורין צחקנו ורצנו ללמטה התחילה מלחמת כריות בין שלשתינו הדלת אותנו אחרי מלחמת כריות גמרנו עלינו לחדר שלי צחקנו דיברנו וככה עבר היום שלנו ואז צלצל הטלפון של דיימון צלצל וצלצל.
=מנק' המבט של דיימון=
הטלפון שלי צלצל היה רשום שם מס' חסוי כבר ידעתי שזה הוא. ה"בוס" של הכנופיה השחורה שהורגת אנשים.
עניתי
~השיחה~
אני: כן?
ה"בוס":כדי לך להתרחק מאנג'ל.
אני: למה שאתה תהרוג אותה אני בחיים לא אעזוב אותה אני השומר ראש שלה וכדי לך להתרחק ממנה ומהמשפחה שלי.
ה"בוס": את זה עוד נראה.
הוא ניתק שמתי את היד שלי המצח צעקתי: אני כזה דפוק.
דורין: זה הוא נכון.
אני: כן מאיים להרוג את אנג'ל הוא אמר לי להתרחק ממנה אחרת יהיה רע.
אני: אני לא יכול לספר.
אנג'ל: אבל…
אני: שום אבל כשיגיע הזמן תדעי.
שלחה לי הודעה~הזהרתי אותך עכשיו המשפחה שלך תשלם על המעשים שלך~
הראתי את ההודעה לדילן.
דילן: הוא יהרוג את המשפחה שלך.
דורין: לכו אני אשאר עם אנג'ל.
דילן: אוקי ברגע שקורה משהו תתקשרי.
דורין: אוקי עכשיו לכו.
יצאנו מהחדר של אנג'ל ורצנו לכיוון הבית שלי.