~הזדמנות אחרונה פרק 10~

נשמע הצלצול והמורה נכנסה בפנים די רציניות
"בוקר טוב ילדים " היא אמרה " יש לי משהו חשוב לספר לכם"
כולנו היינו מאוד סקרנים וחיכינו כבר שהמורה תפרוץ את פיה
היא לקחה נשימה עמוקה ואמרה " כפי שאתם רואים נעמה לא נמצאת כאן היום , היא בבית החולים…" המורה טלי באה להמשיך אך סבס קטע אותה כששאל " מה ? , למה היא בסדר?" הוא היה נורא מבוהל.
" כן היא בסדר היא תחזור עלינו בעוד שבוע בערך "
" אבל למה מה קרה לה? " הוא שאל שוב יותר לחוץ ממקודם.
" אני לא יכולה לפרט , אבל אתם יכולים ללכת לבקר אותה אחרי הלימודים היא נמצאת בבית החולים ולפסון " המורה אמרה והמשיכה בשיעור.
אף אחד לא הבין מה קרה לנעמה וכולם היו לחוצים , אך סבס במיוחד , הוא הרגיש כאילו משהו לא בסדר , הוא הלך על עבר המורה ושאל " אני יכול לצאת רגע החוצה.?"
המורה הענידה בראשה והוא יצא בזריזות.
הוא נכנס בלי לדפוק לחדר של המנהל כאשר כולם היו בישיבה ושאל
" אתה יודע מה קרה לנעמה?" הוא היה נירא נורא מבוהל ולחוץ.
המנהל הסתכל עליו והבין שהוא לא בסדר ,
אמר, לחברי ההנהלה שהוא מצטער ויצא איתו החוצה.
" היא בבית חולים עכשיו אבל היא בסדר " אמר וליטף את ראשו
" אני יודע שהיא בבית החולים " הוא צעק " אבל למה?"
הוא לקח את סבס והושיב אותו על הספסל ואמר " לפי מה שאני הבנתי , זה קשור להורים שלה "
סבס מיד קם מהספסל ושאל בצעקה " מה ? , מה הם עשו לה ? , אבא הם מסוכנים באמת , משהו אצלם לא בסדר" הוא התנשף נורא חזק והלב שלו פעם במהירות
" אתה חייב לשחרר אותי , אני חייב ללכת לראות מה קרה לה ועם היא בסדר" העיניים שלו ממש התחילו לנצנץ כאילו הדמעות שלו ממש עוד שנייה מתפרצות.
המנהל הסכים לשחרר אותו והוא רץ מהר לבית החולים.
כשהגיע לבית חולים הוא רץ מהר לעבר הקבלה " את יכולה להגיד לי איפה החדר של נעמה שמואל? " הוא שאל את המזכירה
" חדר 302 " היא ענתה.
הוא רץ מהר אל עבר החדר וכשנכנס היא שכבה על המיטה לבושה במין כותנת לבנה של בית חולים , הוא התקרב לעברה ושאל בשקט " את בסדר?"
נעמה הסתכלה עליו חייכה ואמרה " כן אני בסדר"
בבית ספר נדיה הייתה מאוד לחוצה מזה שסבס נעלם פתאום.
" איפה הוא? למה הוא לא חוזר?" היא שאלה בעצבים
"די נדיה הוא דואג לה , הוא רק הלך לבדוק עם היא בסדר" אמרתי
" מה קרה ? " סבס שאל " למה את פה?"
" ההורים שלי שוב התווכחו , התחילו לזרוק צלחות ועוד כל מיני דברים , נורא נבהלתי ורציתי לצאת מהבית אך אבא שלי תפס אותי וזרק אותי בחזרה פנימה ואמר שאני לא הולכת לשום מקום .
באתי להרים את הטלפון כדי להתקשר למישהו שיוכל לעזור לי ואז אבא שלי העיף לי את הטלפון מיד ואני עפתי על השולחן וקיבלתי מכה רצינית בראש .
לקחו אותי מהר לבית חולים ואמרו לי שקיבלתי זעזוע מוח אבל עכשיו אני בסדר".
סבס לקח לה את ידה ואמר " את חייבת לספר את זה למישהו "
"לא אני לא יכולה , אתה יודע שהם לא מרביצים לי רק מתווכחים בניהם. ואבא שלי לא העיף אותי בכוונה זה קרה בטעות , עובדה הם לקחו אותי מהר לפה."
" ואיפה הם עכשיו? " הוא שאל
" אני חושבת שהם מדברים עם הרופאים ומבררים מתי יוכל לחזור הביתה"
" אני דואג לך נעמה , אני מפחד שמתישהו הם באמת יעשו לך משהו " הוא אמר והחזיק את ידה חזק.
" לא לא הם לא יעשו לי כלום הם אוהבים אותי " אמרה וחייכה חיוך קטן
נדיה המשיכה להשתגע ולהיכנס לסרטים , היא כבר חשבה שהם באמצע נשיקה מסעירה.
אני והבנות ניסינו להרגיע אותה אך ללא הצלחה.
" אני חושב שאת צריכה להציע להם שייפרדו , ככה יהיה הרבה יותר טוב" אמר סבס
"אני גם חושבת , אבל הם לא הסתדרו לבד בגלל שלאף אחד מהם אין מספיק כסף ובמיוחד אין להם מספיק כסף לתהליך גירושים".
" טוב אני צריך כבר לחזור , אני ידבר איתך " אמר, הביא לה נשיקה בלחי והלך .
כשהוא חזר לבית הספר נדיה ישר התנפלה עליו "איפה הייתה ? ,כמה זמן?"
" הלכתי לראות מה קרה לנעמה ואם היא בסדר "
" נו והיא בסדר "? שאלה
" כן היא בסדר " ענה והיה נירא די מבואס
" למה אתה נירא ככה ?מה קרה?" היא שאלה וליטפה את הלחי שלו.
" סתם , פשוט דאגתי אבל אני בסדר " אמר והסתכל עליה
נדיה לא אמרה כלום היא פשוט חיבקה אותו.
היא ראתה שהוא באמת נלחץ אבל הבינה אותו כי הרי נעמה היא האהבה הראשונה שלו והיא חשובה לו מאוד.

לאחר חודש של חברות בין רון ומאי הם רצו לחגוג ולבלות את הערב ביחד.
הם הלכו למסעדה ולסרט ושחזרו רון לקח את מאי הביתה.
"רוצה להיכנס קצת"? שאלה מאי
"מאוחר , זה לא ניראה לי מתאים" אמר והחזיק לה בשתי הידיים.
"זה בסדר , אין פה אף אחד , ההורים שלי נסעו לצימר בצפון עם אחותי הקטנה, ואחותי הגדולה הלכה לישון אצל חברה. " אמרה והכניסה אותו פנימה תוך כדי שמשכה לו את הידיים.
"בטוחה שזה בסדר " ? שאל בלחץ.
"נו ברור , תירגע , לא מתאים לך להילחץ פתאום" אמרה וחייכה.
"כן אני פשוט פוחד שפתאום הם יצוצו פה ויתחילו לצרוח"
"לא , אין סיכוי, וגם ההורים שלי לא כאלה אתה יכול להירגע" אמרה וליטפה לו את הלחי " חוץ מזה הם יעדיפו שתהיה איתי פה מאשר שאני יהיה פה לבד."
רון הסתכל עליה שתק וחייך.
"טוב בוא אני יראה לך את החדר שלי." אמרה ומשכה אותו לעבר החדר.
החדר היה גדול צבוע בצבעים ורוד ולבן , המיטה הייתה זוגית עם מצעים ורודים ועל המיטה ישבו שני דובונים קטנים.
"ואוו יש לך חדר כמו של נסיכה" אמר רון והסתכל על החדר.
"מה לא יפה?" שאלה
"יפה , קצת נשי מידי בשבילי אבל יפה " אמר וצחק.
הם חייכו אחד לשנייה והתיישבו על המיטה.
"רק רציתי שתדע שנורא כיף לי איתך " היא אמרה והסתכלה לו לעיניים .
הוא הסתכל עליה בחזרה ואמר " האמת שגם לי מאוד כיף איתך , פעם ראשונה שאני לא מחפש סתם בנות מהצד , אני חושב שאני באמת מרגיש אליך משהו חזק."
מאי כל כך שמחה התנפלה עליו בחיבוק והם נפלו אחורה על המיטה .
מאי הייתה מעליו ורון היה למטה ואז כמו בסרטים הם התנשקו בעדינות.
פתאום צלצל לרון הפלאפון של רון והם נפרדו מהנשיקה.
" מי מתקשר אליך בשתיים בלילה?" שאלה מאי
" זה אבא שלי הוא בטח לא מבין איפה אני " הוא אמר וענה לטלפון
"הלו אבא"
"איפה אתה ?כבר מאוחר" נשמע קול צועק
"אני מצטער ….אני" הוא לא הספיק להשחיל מילה ומיד אבא שלו התנפל עליו ושאל "איפה אתה מסתובב בשעה כזאת ?"
"אני אצל ניב" הוא ענה בלחץ
מאי הסתכלה עליו ולא הבינה , רון סימן לה להיות בשקט והמשיך את השיחה.
"אני כבר יישאר לישון אצלו , פשוט למדנו למבחן ו…." עוד פעם הוא לא סיים לדבר ואבא שלו צעק " למדת למבחן בשעה כזו?"
"לא פשוט….."
"טוב לא חשוב נדבר על זה בבוקר אני עייף, מחר איך שאתה קם לפני בית הספר תבוא אלי למשרד ונדבר" אמר אביו
"אוקי , לילה טוב אבא " אמר רון ניתק את הטלפון ונזרק אל עבר למיטה.
" מה יש מאמי ?למה שיקרת לו?" מאי שאלה אותו ונשכבה עליו