כי אהבה ראשונה לא שוכחים.. הקדמה + פרק 1

~הקדמה~
שלום קוראים לי מורין בת 15 וחצי עולה לכיתה י'. יש לי שיער שטני חלק שמגיע עד אמצע הגב ופוני על הצד, עיניים חומות רגילות 1.67.
2 הדברים האהובים עליי הם ספורט ומוזיקה בלעדיהם לא הייתי חייה.
אני בת יחידה רוב הזמן אני לבד בבית כי אבא שלי כל הזמן בחול ואמא שלי כל הזמן בעבודה.
חבר? טוב אין… את האהבה הראשונה שלי הכרתי במחנה שהלכתי אליו ניסינו לשמור על קשר אבל זה לא הסתדר כי אנחנו גרים רחוק מדי אחד מהשני…. לפי מה שראיתי הוא המשיך האלה. הלוואי שגם אני הייתי יכולה להמשיך האלה.
טוב אז זהו ביתנים, נראלי סיפרתי על עצמי מספיק לא?! ;)

היי קוראים לי דניאל אני בן 16כיתה י'
שיער חום ועיניים כחולות. מוזיקה ים חברים מסיבות מה לא? אני אוהב את החיים, יש לי 3 אחים קטנים יחד איתי זה 4.
חברה? טוב יש את מורין… היא לא חברה שלי אבל היא עוד תהייה!
אני לא מעשן ולא שותה אני ילד טוב אבל לא יותר מדי טוב. שלא תחשבו עכשיו שאני איזה חננה. כי אני הכי לא;)

אהלן קוראים לי לירון.
אני בן 17 כיתה יא' אני בלונדיני עם עיניים כחולות אפורות. כן כן חלומו של כל אישה. היו לי הרבה חברות בחיים אבל אף אחת לא תשתווה לאהבה הראשונה שלי. מה קרה? עזבו אין לי עצבים להיכנס לזה. קיצרר אני מתעצבן בקלות, יש לי הרבה חברים אני לא מעשן לא כי זה מפריע לי פשוט אני חתיך מדי כדי למות;) אני שותה קצת אבל לא יותר מדי.
ביטחון עצמי גבוה אני אומר מה שבאלי מתי שבאלי.

-פרק 1-
"שלום לילדה הכי יפה בבית הספר " שמעתי
מישהו אומר מאחוריי, הסתובבתי בבהלה ״דניאל דפוק אחד הבהלת אותי" צעקתי עליו הוא צחק וחיבק אותי.
דניאל הוא החבר הכי טוב שלי אני יכולה לספר לו פשוט הכול! אנחנו מכירים כבר מהגן, דניאל גבוה ממני בראש ישלו שיער קצר בצבע חום בהיר ועיניים כחולות כהות.
היום הוא היה נראה קצת שונה, הדרך שבה הוא הסתכל עליי הייתה מלווה בעצב ותשוקה. אני אוהבת את דניאל אבל בתור ידיד ולא יותר מזה…
~נקודת המבט של דניאל~
"אז מה…." אמרתי מנסה לשבור את השתיקה המביכה שסררה בינינו "נתחרה לבית ספר?״ היא צחקה והתחילה לרוץ כמובן שלא הצלחתי להשיג אותה היא הילדה הכי מהירה בבית ספר היא זכתה ביותר מ-5 מדליות זהב מתחרויות ארציות.
״שחכתי שאת כזאת מהירה״ אמרתי מתנשף
״קח״ היא צחקה וזרקה לי בקבוק מים.
הפעמון צלצל והמסדרון התחיל להתרוקן
״נתראה אחר כך ״ אמרתי ונתתי לה נשיקה על הלחי.
״ביי״ היא אמר ופנתה לכיתה שלו
״אה… מו… מורין אני.. אה אני יכול להגיד לך משו?…״ ניסיתי לעזור אומץ. אני מכיר את מורין כבר מהגן רציתי להגיד לה שאני אוהב אותה. רציתי שנהייה חברים רציתי להיות שלה.
~נקודת המבט של מורין~
נעצרתי בבת אחת הייתה לי הרגשה שאני יודעת מה הוא רוצה להגיד לי. ניסיתי להיראות אדישה.
״דבר״ אמרתי הוא פתח את הפה כדי להגיד משו ואז סגר אותו.
״עזבי לא חשוב…״ הוא אמר ונכנס לכיתה.
יום הלימודים עבר כרגיל
בהפסקות לא ראיתי את דניאל אבל זה לא הטריד אותי כל כך…