^^שיניים חדות^ | פרק 11

ח'ברה, כל מי שציפה לפרק ספיישל.. אז… אל תצפו את זה מהפרק הזה, כי זה לא ספיישל…
תתמודדוD;
*********************************

נשארתי המומה. המומה וקפואה.
לא מאמינה שהוא אמר את זה!
הוא באמת אמר את זה?!
אני פשוט לא מאמינה…
המסדרון נשאר חשוך וריק, מלבדי. אפילו קולות הצחוק של הבנים מהחדר השני נחלשו, או אפילו נפסקו לגמרי.
יכול להיות שהם האזינו לשיחה?
"אדי!" קראתי בקול חנוק.
אני לא מאמינה ששנים של ידידות ירדו לטמיון… בגלל… בגלל… בגללי? הכל באשמתי?
כן. הכל באשמתי! כמו תמיד.
"אה.. ג'ס?" לחש קול.
"המ?" הסתובבתי לאחור. ראשה של מיה צץ מעבר למסדרון, ועל פניה הבעה של בלבול.
"הכל בסדר?" שאלה וניגשה אלי.
"כן…" שיקרתי. "אמרתי שאנחנו הולכות לבנים?" שאלתי, ומרחתי על הפנים שלי חיוך מתוח מאוזן עד אוזן, כאילו כלום לא קרה.
אם אדי לא רוצה לדבר איתי יותר, לא שזה לא יכאב לי, להפך, זה יכאב מאוד, יכאב יותר מדי, אבל אני אחיה עם זה. איכשהו… אני חושבת. אני מקווה…
"כן!" קפצה מיה, ופניה שחכו את הבעת הדאגה, "סיפרתי להם עליך, הם מחכים לך…" אמרה וצחקקה בינה לבין עצמה, כאילו הסתירה סוד שהייתה מתה לספר לי אבל לא יכלה.
היא חטפה את ידי וגררה אותי אחריה, במסדרון.
היא נעמדה מול הדלת החצי שקופה.
"מוכנה?" שאלה וחייכה.
"כן" אמרתי.
מעניין אם רוס עוד פה. הוא בטוח פה… איפה יש לו עוד להיות?
יכול להיות שרקס פה? אוי נו באמת…
מיה פתחה את הדלת בזמן שהיא דופקת עליה.
היא נכנסה פנימה לחדר, וקולות הצחוק והדיבור הרמים חזרו להרעיד את הקירות.
תחבתי את ראשי בפתח הדלת. חבורת בנים התיישבה על הרצפה ועל הפופים, כמו בפעם הקודמת ש'ביקרתי' אותם, והפעם גם קבוצת בנות צווחניות במיוחד יושבת לידם. כנראה דיי מקובלות פה.
מעניין אם דייזי והמפלצות שלה פה… סביר להניח.
חיפשתי בעיני את רוס. או את רקס. או לפחות קיוויתי לראות את אדי…
"קדימה ג'ס" קראה לי מיה שהספיקה להגיע כבר לקצה החדר, ולפטפט עם עוד כמה בנות מעט יותר מבוגרות מאיתנו.
"חבר'ה, החדשה הגיעה" קרא אחד הבנים, ולפני שהספקתי להניד עפעף, בחדר נשמעו שריקות וקריאות אליי.
מהצד ראיתי את קלארק, הילד הצנום מחדר שבע צועד לקראתי.
הוא חייך אלי "קדימה ג'ס, בואי, אל תתביישי" אמר וצחק.
ראיתי את טום מדלגת לעברי, מהמקום בו מיה ישבה, כשזרועותיה פתוחות.
היא עטפה אותי בחיבוק והלכה איתי לאמצע החדר.
"חבר'ה, ג'ס, ג'ס, חבר'ה" הציגה בקצרה.
בפינת החדר הצלחתי לראות את דייזי, מתחבקת עם רקס, שזרק אלי מדי פעם ופעם מבט פולשני.
רציתי לברוח מפה. אבל בכל זאת חשבתי שקצת הצגה מול רקס, דייזי והפלצניות שלה שבטוח פה.
"היי, אני ג'ס" אמרתי והתיישבתי ליד טום ומיה, שהצטרפה אלינו.
"היי" אמר לי נער, גדול ממני בשנתיים או שלוש, עם שיער שחור בוהק ועיניים ירוקות חומות. אלוהים- הוא כ"כ חתיך!
"אני קול" אמר ושלח אלי חיוך שובה, "קפטן נבחרת הפוטבול של בית הספר".
"יש כאן נבחרת פוטבול?" שאלתי
"כן. אחת הטובות שיש באמריקה. אפשר להבין למה" חייך קול, וצחק עם טום ומיה.
"הי קול, תפסיק לקחת את כל הקרדיט על עצמך" אמר נער צעיר יותר, בערך בן גילי, עם שיער חום קצוץ.
הוא קפץ ממקומו ונתלה על גבו של קול בתנועה מרושלת.
הוא שלח את ידו ללחוץ את ידי "אני ברנדון". טוב… אני לא אשקר. כן, כן, גם הוא חתיך ברמות…
מסתבר שמה שמיה אמרה הוא באמת נכון…
כשאתה ערפד, אין דבר כזה לא מושלם… גם אני כזאת?
"את יודעת מי המגן שלך, נכון?" שאל ברנדון.
"אהמ… כן. אה.. רקס"
"רקס?" –"רקס?" שאלו ברנדון וקול יחוד, ומיד הבזיקו אל רקס מבט חשדני.
"כן… גם אני חשבתי ככה…" הודתה מיה.
"קשה להאמין שהוא ויתר ככה על דייזי.." מלמל קול.
"ויתר?" שאלתי
"כן.. מאז החוק החדש אסור לנשוך ישר…" –"כן.. אני יודעת, ספרו לי…" אמרתי, והבזקתי גם אני מבט חשדני אל רקס, שדיבר בנינוחות עם קלארק.
"כן… אני יודעת למה אתה חושב ככה…" אמרתי וחזרתי להסתכל עליהם.
המשכנו לברבר שם עוד שעות, וכנראה שגם אם גב' דאלאס (שמסתבר שהיא המורה לביולוגיה) לא הייתה מכריזה בכריזה עם הקול הצפצפני למדי שלה ששעת העוצר קרה, וצריך להתכנס בחדרים ולהתכונן לשינה, היינו עוד נשארים לדבר שם לילה שלם. כן. הבנים האלה ממש הפנטו אותי בדרך לא דרך שלהם…
כשקמנו, מיה, טום ואני כדי לצאת לחדרים שלנו, אדי הופיע פתאום בדלת, הבעה כמעט רצחנית על פניו, סוער ונרגש טרק את הדלת מאחוריו ועל לחדר שלו שבקומה השניה בלי להביט על אף אחד.
לחשושים נשמעו מהחדר.
"ואו… מה הסיפור שלו.." שאל-התפלא קול.
שתקתי. העדפתי לשתוק. טום, שכנראה הרגישה אותי וקראה את מחשבותיי, אחזה בידי והלכה איתי לכיוון היציאה, בעודה מנופפת לבנים לשלום ומברכת ללילה טוב.
מיה נגררה מאחורינו. כנראה היה לה קשה להיפרד מהחבר שלה, מקס.
כל הדרך חזרה לחדרים שלנו טום זרקה אלי מבטים. התחלתי לתהות אם היא באמת קוראת מחשבות… כמו אדוארד מדמדומים. מגניב..
כי אם כן, מעניין מה הכוח שלי… זאת אומרת, אם… שי לי אחד כזה… ורוב הסיכויים שלא.
כשהגענו ללובי של הבנות, רובן כבר היו בחדרים. רק כמה מעטות נשארו לסדר ולפטפט.
"תוכלי לבוא רגע לחדר שלי? אנחנו צריכות לדבר" לחשה לי טום.
"מיה, אני צריכה רגע לסדר משהו, אחר כך אני אבוא איתך" אמרתי לה.
"אה… זה בסדר. אני אחכה לך כבר בחדר" אמרה והלכה לחדר.
הלכתי אחרי טום בשקט לחדרה.
השותפה שלה עוד לא הייתה שם.
טום התיישבה על מיטה, וסמנה לי לשבת על ידה.
"ג'ס… את ראית את אדוארד, נכון?" שאלה, "אני לא דמיינתי את זה שהוא היה ממש במצב רע"
"כן.."לחשתי.
"את… אולי יודעת מה קרה לו?" שאלה. קולה היה תמים, מודאג. לא כאילו ידעה שאנחנו רבנו, או משהו כזה.
לא ידעתי מה לענות לה. מצד אחד רציתי לפרוק על מישהו את כל הסיפור, השיחה, העצבים, אבל מצד שני לא ידעתי לאן זה יגיע אחר כך, או מה טום תחשוב עלי.
"ג'ס?" שאלה טום, והעירה אותי ממחשבותיי.
"מה… אה כן.. אדי." אמרתי ושרבבתי את שפתי.
"אהמ.. בערך" אמרתי.
"מה קרה?" שאלה טום ברוך והניחה את ידה על כתפי.
"זה… אה… ש.. רקס סיפר לי קודם על כך שלא הוא היה צריך להפוך אותי לערפדה. והוא הראה לי משהו… כמו זיכרון שלו, שהוא ואדי רבו, וראיתי שאדי היה אמור בכלל לנשוך אותי…"
טום שתקה.
"ואחר כך, כשהלכתי עם מיה ללובי של הבנים, אדי חיכה לי שם, ורצה לדבר איתי. הוא היה עצוב, ו.. מוטרד. מודאג ומצטער.
ו… יכול להיות שלא שלטתי על הפה שלי, ואמרתי לו שאני לא צריכה שיעזור לי, שיגן עלי או שיכפר על זה. ואני לא יודעת למה, אבל באותו הרגע חשבתי שבשביל זה יש לי עכשיו את רקס" אמרתי וזווית פי עלתה במקצת.
"ו… אדי, לא יודעת איך, קרא את המחשבות שלי, וכעס. הוא אמר שאנחנו לא צריכים להיות חברים כאן אם אני לא רוצה,"
* "אני מבין טוב מאוד ג'ס… תפסיקי עם זה!" –"עם מה?" –"די" אמר והסתובב אלי, "לא צריך להיות חברים עם את לא רוצה" *
"ושיש לי את רקס מעכשיו, שהוא זה שיחליף אותו…"
* "בשביל זה יש לך את רקס. לא?" *
טום המשיכה לשתוק.
ידה שהייתה מונחת על כתפי, הוטלה על המיטה.
לא העזתי להסתכל על טום, אז תקעתי את מבטי בכיסוי המיטה הכחול.
"זהו?" שאלה לפתע טום
"מה?" –"זהו זה? זה כל הסיפור?" שאלה טום.
הפניתי אליה את מבטי. להפתעתי היא חייכה קצת.
"כן… זהו" מלמלתי
"זה שטויות ג'ס… חשבתי שזה היה משהו נורא" אמרה ופתחה את ידיה לחיבוק.
החזרתי לה חיבוק. כנראה שנסתדר פה טוב.
הקול הצפצפני של גב' דאלאס חזר בכריזה "להיכנס למיטות, ח=עוד חמש דקות כיבוי אורות!"
השותפה שלחדר של טום נכנסה.
"זה לא נורא כל כך.." עודדה אותי טום, "לילה טוב!" קראה.
"לילה"
אמרתי ויצאתי מהחדר.
כשפניתי להיכנס לחדרי, תפסו את מבטי זוג עיניים צהובות-ירוקות, שנצצו בחושך.
זיהיתי את העיניים האלו. בכל מקום בכל זמן אני אזהה את העיניים האלו.
"רקס?"