החיים בפנימיה

"למה?" את זה אני תמיד שואלת כשאני עצובה או כועסת "למה כל החיים האלה?" אני לפעמים רוצה לישון ולא להתעורר בבוקר אני משכנעת את אמי שרק היום לא אבוא לבית הספר אבל זה לא רק היום זה כל החיים!
ואמא שלי כמובן לא מסכימה לי… באסה!
אני לא כל כך מקובלת בבית הספר אני 'הילדה השקטה של הכיתה' לא רוצה להיות 'הילדה השקטה' אני בבית ספר חדש, בבית הספר הקודם שלי הייתי יותר פתוחה אבל……
יום אחד כשבאתי לבית הספר ראיתי את חברותיי אמרתי להן היי אבל הן כאילו לא רואות אותי
ולבסוף החלטתי 'לפרוש' מבית הספר אמרתי לאמי שאני רוצה לעבור בית ספר אז אמא שלי אמרה שאם אני רוצה לעבור בית ספר זה רק לפינימייה אז ללא ברירה הסכמתי…
ביום שלפני היום הראשון ללימודים התארגנתי עם מזוודה ובתוכה כל הדברים שאני צריכה לשבוע…
ביום הראשון ללימודים: הייתי באוטובוס בשה שש ונרדמתי אחרי כמה דקות העירה אותי גברת נחמדה (יש לה שער שחור עד הכתפיים עם כובע גבוהה כזאת) ושאלה אותי אם אני יורדת פה אז עניתי לה שאני יורדת בתכנה המרכזית בירושלים אז היא אמרה שעוד מעט מגיעים לשם אז אמרתי לה תודה:)
ירדתי, נכנסתי לפנימייה, שמתי את המזוודה שלי שם והלכתי… בדרך אני רואה מישהו נראה יפה:) ושאלתי אותו "איך הולכים לכיתה י"א 1?" והוא ענה "במקרה אני לומד שם.. תלכי ישר במדרגות תפני שמאלה ואל תעלי את רואה חדר כתוב י"א 1 אז תיכנסי!" "חח.. תודה" אמרתי והלכתי
אותו אחד קוראים לו רונן הוא איתי בכיתה. כשחזרנו לחדרים הוא עבר, הסתכלתי עליו ואמרתי "נראה לי שאני מאוהבת…" ואחת אמרה "מה? את מאוהבת בו? טוב לא פלא הוא חתיך כולן רוצות אותו" "באס…מי את?" שאלתי והסתובבתי אליה "אוו.. סליחה אם אני חטטנית, אני אופק" אמרה לי בת בשם אופק "היי, נעים מאוד.." התבדחתי איתה "טוב.. אני צריכה ללכת לחדר שלי.." אמרה אופק והלכה, גם אני הלכתי לחדר שלי וסמנו לב שאנחנו הולכות לאותו כיוון "איזה מספר חדר את?" שאלתי אותה
"105…" היא ענתה "וואלה?! גם אני…" אמרתי וחייכנו אחת אל השניה "ד"א את לא תספרי נכון?" שאלתי אותה והיא הנהנה לי בראשה.
ישבנו בכיתה זה היה אחרי שבועיים הכול היה רגיל כבר קצת התרגלתי לחיי הפנימייה, פתאום המורה אומרת לי (זה היה בשיעור חשבון) "שירן, בואי לפתור את התרגיל בלוח" קמתי, פתרתי את התרגיל בחצי דקה והתיישבתי רונן מסתובב אליי ואני מתחילה להסתכל אליו כדי שהוא יפסיק להסתכל אליי אבל הוא עדיין מסתכל עליי אני עושה לו מבט של 'די כבר!' והוא עושה לי מבט של 'בא לי להסתכל עלייך ומה תעשי לי?' והמורה אומרת "רונן תסתובב מיד" בחצי צעקה כזאת….
ההמשך ב- החיים בפנימייה פרק 2