משנה מקום משנה מזל – פרק 3

'טוב אמה, תהיי ריאלית, את באה לגור פה, והוא בטוח לא, וחוץ מזה, הוא ממש יפה, הוא בחיים לא ישים על אחת כמוך, הוא בטח דיבר איתך רק מרחמים או שעמום' אמרתי לעצמי מול המראה, שוב אני נסחפת במחשבות, ועוד פעם על כריס, אני מכירה אותו 5 דקות וכבר הספקתי לחשוב עליו 10 פעמים, למה? טוב, אפשר להגיד שהוא נראה טוב. אבל זה עדיין לא הסביר למה חשבתי עליו כ"כ הרבה.
לא התעמקתי בשאלה והמשכתי לחשוב עליו.
לא שמתי לב שנתקעתי בשירותים קרוב ל10 דקות. עד שאנשים התחילו לדבר בחוץ
"גברת, את מתכוונת לצאת?" שמעתי אנשים מדברים בצידה השני של הדלת. "כן,כן אני מיד יוצאת" אמרתי מתעוררת מהמחשבות שלי על כריס ועל מישיגן, בודקת שהכול בסדר מסביבי ופותחת את הדלת, עם חיוך, מזויף יש לציין, לא היה לי כוח לכלום, ותלונות של אחרים לא בדיוק עשו לי טוב על הלב. התחלתי להתקדם לכיוון המקום שלי, לרגע נפלה עלי עייפות כבדה, הרגשתי דחף עז לישון ולא באמת יודעת למה.

*נקודת מבט כריס*
הייתי בדרך חזרה מהשירותים כשמישהי נתקלה בי, אני חייב להודות שהיא הייתה ממש יפה, שיער בהיר, עיניים אפורות, וקצת יותר נמוכה ממני.. אפשר לומר שאהבתי איך שהיא ניראת.
שמעתי אותה ממלמלת 'סליחה' או שיש סיכוי שדמיינתי, אבל בכל זאת,בשביל לא לגרום מצב לא נעיפ אמרתי "זה בסדר, באמת", לא הצלחתי לחשוב על משהו אחד להגיד, ובלי לשים לב התחלתי לחייך, מי היא ומה היא עושה לי לעזאזל?. התחלנו לדבר, הבנתי שקוראים לה אמה, שם נחמד.
כאמרתי לה איך קוראים לי הושטתי יד ?! למה?! אוח לעזאזל, לפעמים אני פשוט אידיוט ! היא בטח חושבת שאני מטומטם.
בלי לשלוט בעצמי אמרתי לה שיש לה חיוך יפה, לא רציתי, באמת שלא… שלא תחשוב שאני אידיוט או משהו? או יותר נכון תדע כבר מעכשיו, אבל אז היא אמרה שגם לי וראיתי שהיא מתחילה להסמיק, 'יש! גרמתי לה להסמיק!' חשבתי לעצמי ולא הבנתי למה אני כ"כ מתלהב מזה, הרי זה לא פעם ראשונה שזה קורה לי, אף פעם לא ייחסתי חשיבות רבה לזה שמישהי מסמיקה למחמאה שאמרתי לה.
גיליתי שהיא יושבת ממש כמה שורות לידי אז אמרתי לה שהיא מוזמנת לבוא לבקר במקום שלי אם משעמם לה ופיניתי לה את הדרך לשירותים. קיוויתי שהיא תבוא, לא רציתי להעביר את הטיסה המשעממת לבד. אחרי 10 דקות, לא ראיתי אותה באופק, אבל כן ראיתי התקהלות אנשים ליד השירותים, התחלתי לפחד.. אולי קרה לה משהו? אולי היא התעלפה? אולי היא מקיאה?. כן, אני נוהג לנפח לעצמי את המוח בשטויות, כזה אני.
ואז היא יצאה, עם חיוך, משהו אמר לי שהוא לא אמיתי, מזויף אבל לא ייחסתי לזה הרבה חשיבות, היא התחילה להתקדם למקום שלה אבל עצרתי אותה שנייה לפני שהיא הגיעה.
"אמה!" צעקתי.

*נקודת מבט אמה*
כמעט הגעתי למקום כששמעתי מישהו צועק את השם שלי "אמה!" זיהיתי את הקול, למרות שרק פגשתי אותו.. כריס. הסתובבתי למקור הקריאה עם חיוך "שקט כריס, אנשים ישנים פה" אמרתי צוחקת בעודי מתקדמת למקום שלו, הוא ישב במרכז המטוס בספסל של שלישיה אבל לבד. "למה אתה לבד?" שאלתי והתיישבתי על הכיסא השמאלי "אימא שלי הייתה אמורה לשבת בדיוק איפה שאת יושבת אבל היא לא טסה איתי בסופו של דבר, והמקום השני? לא יודע, אבל לא באמת אכפת לי, אני אוהב את השקט שלי" אמר וחייך אליי.. הרגשתי שאני נמסה, החיוך שלו.. העיניים שלו, הוא הדהים אותי. הייתה שתיקה מביכה למשך כמה שניות "תגיד…-" "תגידי…-" אמרנו יחד.
" אמר עם חיוך שגרם לי לחייך ולהסמיק מעט, ladies first"
"לא משהו קריטי, רק רציתי לשאול…. מה אתה עושה במישיגן?" אמרתי עם חיוך קל על שפתיי. "מצחיק, בדיוק רציתי לשאול אותך את אותו הדבר" אמר והחל לצחוק קצת "אממ.. אני הולך לגור עם אחי למשך השנה הקרובה, הייתי אמור ללכת עם אימא שלי לביקור של חודשיים בלבד אבל כפי ששמת לב היא לא פה, היא נסעה לשליחות לסין לשנה שלמה, אז היא שלחה אותי לאחי כי היא מפחדת… או משהו כזה" סיים לדבר עם חיוך "מה איתך?" שאל.
"אני? אני פה בשביל לגור" אמרתי והחיוך שהיה על שפתיי התנדף, כל מה שנשאר זה קו ישר באמצע הפנים. "היי, למה הפרצוף העצוב?", "סתם, כנראה שעוד לא עיכלתי עד הסוף שאני לא מתכוונת לחזור לישראל, גם לא בעוד שנה" אמרתי והרגשתי איך הדמעות עושות את דרכן על הלחיים שלי.
"היי, אל תבכי" אמר וניגב את הדמעות, המגע שלו היה כ"כ חם על העור שלי, לא רציתי שהוא יזיז את ידו. "זה בסדר, אף אחד לא אמר לך שיהיה לך פה רע, אולי אפילו יהיה לך יותר טוב מאשר בישראל" אמר וגרם לי לחייך, 'הוא באמת נחמד אליי למרות שהוא לא מכיר אותי, אני לא אתמודד פה לבד אני צריכה מישהו כמוהו איתי במישיגן' חשבתי לעצמי "תגידי, את יודעת איפה את גרה?" הוציא אותי ממחשבותיי "הא,כן, חכה רגע" אמרתי והוצאתי פתק מקומט שהיה בכיסי "פורסט הילס 102" אמרתי והבטתי בעיניו "לא נכון!
אמר ועל שפתיו נפרש חיוך "אחי גר בוולפר 205 זה בדיוק 3 דקות מהבית שלך, אני יודע את זה כי חבר שלי גר ליד, ב-101."
"מגניב! לפחות עכשיו אני לא מגיעה ואני לא מכירה אף אחד" אמרתי מחויכת
"בדיוק, זו הגישה" אמר. כשהייתי איתו ? באמת הרגשתי שאולי מישיגן לא תהיה כ"כ גרועה, לפחות עד שהוא יעזוב אותי שנה הבאה.
"אני עייפה" אמרתי ועשיתי את פרצוף הפאפי פייס הכי טוב שיכולתי, הוא בתמורה ? גיחך.
"את מוזמנת לתפוס תנומה, הכתף שלי נוחה – 100% רכות" המשיך לצחוק.
"תודה" אמרתי מפהקת.
הדבר האחרון שאני הרגשתי היה את כריס מלטף את שערי בעוד ראשי על כתפו.

*נקודת מבט כריס*
התחלנו לדבר, אמרתי לה שאני הולך לאחי לשנה הקרובה, לרגע שכחתי כמה כעסתי על אימא שלי ששלחה אותי לפה למשך שנה.
"תגידי, את יודעת איפה את גרה?" שאלתי, מקווה בכל ליבי שזה קרוב אליי. "הא, כן, חכה רגע" אמרה והתחילה לחפש בכיס שלה ואחרי מספר שניות הוציאה משם פתק דיי מקומט וקראה לי מה היה כתוב שם "פורסט הילס 102" והסתכלה בעיניי. "לא נכון!" אמרתי נרגש והרגשתי את החיוך חוזר לפני "אחי גר בוולפר 205 זה בדיוק 3 דקות מהבית שלך, אני יודע את זה כי חבר שלי גר ליד, ב-101." אמרתי ונזכרתי באדם – אדם הוא החבר הכי טוב שלי במישיגן, הכרתי אותו לפני 4 שנים כשאח שלי רק עבר לשם, כל פעם שבאתי לביקור בזבזתי חצי מהזמן עם אדם. המשכנו לדבר, ניגבתי לה את הדמעות אחרי שהיא סיפרה לי שהיא מתכוונת לגור פה, הרגשתי רע בשבילה.. זה לא כ"כ נעים לעזוב את החיים שהכרת והרגשתי פרפרים בבטן כשנגעתי בה, לא רציתי להזיז את היד מהלחי שלה, היא הייתה כ"כ רכה וחמה. אחרי כמה זמן היא אמרה שהיא עייפה, החלטתי שזה הזמן שלי לעשות משהו. "את מוזמנת לתפוס תנומה, הכתף שלי נוחה – 100% רכות" אמרתי מחייך מתפלל שהיא תסכים להשים את הראש שלה על הכתף שלי, "תודה" היא אמרה באמצע פיהוק ושמה את הראש שלה על הכתף שלי. 'גם כשהיא מפהקת, היא כ"כ חמודה' חשבתי והתחלתי ללטף את שיערה ולשקוע במחשבות על השנה הקרובה, שלי ושל אמה, ביחד [?]