אחכה לך למעלה …

אחכה לך למעלה

שלום קוראים לי ליבי , אני בת 14, יש לי שני אחים , אחד קטן בן 8, ואחד גדול בן 17 לקטן קוראים ים ולגדול קוראים זיו לאמא שלי קוראים ניבה ולאבא שלי קוראים צוריאל , אני גרה בבת ים , אני לא אוהבת את עצמי , אני שמנה ומכוערת , בלימודים אני גרועה , אין לי חברות כולם שונאים אותו ועושים עליי חרם יותר משנתיים אף פעם לא היה לי חבר , אני לא ממש אוהבת את המשפחה שלי , אבא שלי בוגד באמא שלי כבר הרבה זמן ואמא שלי גילתה את הסיפור השנה ובמקום לעזוב אותו או לדבר איתו על זה היא התחילה לבגוד בו גם עם מישהו שהיא אהבה הרבה שנים , הם בקושי מדברים אבל בשום פני ואופן לא רוצים להיפרד , לדעתי אמא שלי לא אוהבת אותי כול כך , אני בטוחה שהיא חושבת שאני מכוערת וכול הזמן אומרת לי כמה שאני גרועה בהכול ולאבא שלי זה לא מפריעה כול כך למרות שהוא לא שם לזה לב כול כך , כמה שכולם שונאים אותי , כמה שאני מכוערת וכמה שאני גרועה בלימודים זה ממש מזיז להם ובגלל זה אני לא אוהבת אותם , אני גם לא מדברת הרבה אם האחים שלי , לאח שלי הקטן יש פיגור שכלי הוא נולד ככה ויש לו מטפלת צמודה , אחי הגדול לא גר בבית הוא יצא מהארון והורים שלי זרקו אותו מהבית , אמא שלי עובדת כספרית ואבא שלי מובטל יותר משנתיים , אף פעם החיים שלי לא היו טובים במיוחד , תמיד היה לי רע בחיים .
קמתי לבוקר יום שני , ההורים שלי אמרו לי שהם סוף סוף מצאו לי בית ספר אחר אולי שם התמזל מזלי ויהיה לי שם חברים חשבתי לעצמי . באותו יום עדיין הלכתי לבית ספר הישן אמרתי לכולם שאני עוזבת , כמעט אף אחד לא הקשיב לי ומי שהקשיב לי שמח מכך , לא היה לי את מי לעזוב או ממי להיפרד , אף פעם גם לא היה לי חברים ומי שהיה התרחק ותמיד טענו שזה בגלל האופי שלי ושלעולם אני לא השתנה, חשבתי אולי שהמשפט " משנה מקום משנה מזל" יעזור לי איך שהוא ואם לא מה יכול להיות יותר רע מי זה . שקמתי יום אחרי בבוקר כבר הייתי צריכה ללכת לבית הספר החדש , התלבשתי בבגדים הכי יפים שיש לי , כי אמא שלי תמיד אמרה לי שרושם ראשוני זה קודם כול (התלבשתי יפה יחסית לבגדים שלי , אבל יחסית לבדים שלל הכלל זה היה זוועה )שהגעתי לבית הספר החדש שמו אותי ישר בכיתת אומץ (ילדים עם מוגבלויות למידה) רוב הילדים בכיתה היו ערסים ופרחות , היינו 15 ילדים בכיתה , בבית הספר הקודם שלי זה הי שונה , שמים את כול הילדים באותו כיתה גם עם הם חכמים וגם עם הם טיפשים , שהגעתי התחלתי להכיר את כולם לא כולם התייחסו עליי , היו כאלה שברחו אבל היה גם ילד כול כך חמוד , הו התנהג עליי כול כך יפה , בכבוד הוא היה עליי נחמד , שדיברתי איתו ושאלתי אותו אותו שאלות , הוא ענה לי והתעניין בחזרה , הוא לא היה נראה רע בכלל , אפילו טיפה חתיך , רציתי וחשבתי הרבה זמן על חבר והוא היה נראה לי מושלם , הוא לא היה כול כך ערס כמו כולם הוא היה אחר נדלקתי עליו ישר וידעתי שעם אני יהיה איתו עוד 3 ימים , אני יהיה מאוהבת בו לא היה לי כול כך ניסיון בזה לא אהבתי אף פעם , ולא אהבו אותו , אבל הרגשתי את זה , כול כך חזק זה היה הרגשה מושלמת , טוב עם לומר את האמת די התאהבתי בו , כנראה שהמשפט " משנה מקום משנה מזל " הי נכון לגבי , לא היה אכפת לי אם יש לי חברת או עם אין לי חברות , אני כבר מרוצה , היה לו שיער חום קצר הוא היה די נמוך אבל החיוך שלו היה ממיס , זה היה אהבה ממבט ראשון , לא הייתי צריכה 3 ימים כדי לדעת שהוא האחד וכול יום שעבר זה התגבר יותר ויותר , האהבה רק הלכה והתגברה בפעם הראשונה בחיים שלי יש לי סיבה ללכת לבית הספר , יש לי תחושה טובה שאני הולכת לבית הספר , הוא היה החיים שלי כול החיים שלי , כול היום הייתי רק שמחה ומאושרת שאני ראיתי אותו הייתי רגועה ושהייתי רחוקה התעורר בי געגוע , שרק נגעתי בו חשבתי כאילו נגעתי בדבר הכי מושלם שנגעתי בו כול החיים , כול הזמן הרחתי את הריח שלו באוויר הטעם שלו היה בפה שלי כול הזמן , שעמדתי מול המראה ראיתי רק אותו, בחיים שלי לא נמשכתי למישהו בצורה כזאת , רציתי אותו לידי שרק יהיה כתמונה בחדר שלי , רציתי לראות את החיוך התמים שלו לא רציתי הרבה , לא נגמרו לי המטאפורות על כול דבר שזז ולא זז וקשור עליו , לא ידעתי מה לעשות עם האהבה הזאת , ראיתי איך הוא מתייחס עליי כמה ימים , והבנתי שהוא מתייחס עליי יפה , החלטתי להגיד לו מה אני מרגישה , באותו יום הייתי ממש לחוצה , אף פעם לא אמרתי למישהו שאני אוהבת אותו , אבל החלטתי להיות אמיצה , הייתי ממש בטוחה שהוא אוהב אותי גם , אם הייתי יודעת שהוא לא בקטע שלי לא הייתי נגשת עליו בכלל אבל ידעתי . באותו יום שקמתי בבוקר אחי הקטן והוריי לא היו בבית , הוא הי בבית חולים , הוא הלך מכות בבית הספר כנראה שהמורה הלכה לשנייה , אמא שלי השאירה לי פתק על השולחן וכתבה לי את כול הסיפור , שהגעתי לבית הספר הוא כבר היה שם שתי ספסלים מאחורי אם הפלאפון ביד נגשתי עליו ישר אמרתי לו בוקר טוב ורמזתי לו שיסיים את השיחה , הלב שלי דפק כמו שהוא אף פעם לא דפק , התחלתי להזיע והייתי אדומה כולי אחרי שהוא סיים את השיחה הוא שאל אותי מה קרה אבל אני לא אמרתי לי כלום לאחר מספר דקות הבנתי מה קרה הבנתי שהשתפנתי וברחתי ולא אמרתי לו מה אני מרגישה , בשיעור החלטתי שאני יכתוב לו את זה על דף , כי תמיד ידעתי שיותר קל לי לנסח את זה בכתב , לקחתי דף טיוטה וכתבתי לו בגדול "מכול האהבות שיש לחלום ביקשתי לי אותך , מה דעתך ? ליבי " בהפסקה שמתי לו את זה ביד והלכתי החוצה לשירותים , סדרתי את עצמי מעט וחזרתי לכיתה לאחר 3 דקות , על השולחן כבר חיכה לי מכתב , הו היה סגור ומכופל היטב ואני מרוב לחץ לא הצלחתי לפתוח אותו היה כתוב כך : "ליבי קראתי את המכתב שלך , אני מצטער, אני לא מרגיש עלייך כלום , אני מצטער , אני מקווה שלא תיקחי את זה קשה , אני דלוק על מישהי אחרת , אני ממש מקווה שתמצאי לך מישהו שיואב אותך באמת , אני מצטער אני מקווה שלא תיקחי את זה קשה…"
לא אקח את זה קשה ? בטח למה שאני יקח את זה קשה ? אני רק מאוהבת בך כול כך , הגרון שלי היה חנוק מדמעות רצתי לשירותים ונעלית את הדלת אחרי חצי שעה שנרגעתי , הוצאתי כסף ויצאתי לאוטובוס הקרוב , למרות שנרגעתי , הדמעות לא הפסיקו לרדת , היו אנשים שהסתכלו עליי ואני הסתכלתי רק על הזוגות , רק עליו חשבתי , כול החיים שלי נפלו לנגד עייני חשבתי שאני יוכל להציל את החיים הנוראיים האלה, לא היה לי כבר לב הוא נשאר איתו , אני ללא ספק אוהבת אותו , כשהגעתי הביתה לא ידעתי אם יש לי סיבה לחיות , לא היה לי אכפת מכלום , מפני שהכאב כיסה על הכול , כאילו השליכו כדור ופגעו בי בפנים עמוק זה הי הפצע המדמם שלו יגמר לעולם , הרעיון הראשון שעלה לי כנראה היה גם הרעיון האחרון , לקחתי פתק והתחלתי לכתוב" אין לי כלום מלבדך , אין לי את הטעם לחיות , אם אחד אוהב והשני מחבב זה לא אהבה זה כאב , בגלל זה אני עוזבת אותך ועולה למעלה , אין לי מה לעשות , הייתי רגילה במצב לא כול כך נורמאלי אבל התאהבתי בכך ותראה מה קרה לי , אני חלמתי עלייך כול כך הרבה בלילות בימים ובכול שנייה בחיים , אני יחשוב עלייך למעלה אני מבטיחה , אני אחכה לך למעלה ואשמור לך מקום 2 ספסלים אבל הפעם בלי עיניים אני מקווה שתגיע למעלה ותתחיל להבין את העיניים , ולמשפחה שלי שנתנה לי הכול , תודה אני מקווה שתסתדרו בלעדיי ושוב אתה תיהיה בדם שלי תמיד "מכול האהבות שיש לחלום ביקשתי לי אותך " אחרי שכתבתי את המכתב לקחתי הרבה כדורי רטלין של אח של הקטן שהיו מונחים על השולחן ומאז לא זכרתי כלום יותר ונרדמתי לעד…

(תגיבוו!!!!!)