תמימה 4

מה הרגשתי ביום הזה לא יודעת הלכתי עם הילדים ורונית לבריכה לא ההיתי מרוכזת כל היום חשבתי לעמי אייך זה יפתר אני צריכה לסלוח לו האם יש תירוץ לנטישה של 10 שנים מה אני מרגישה לא ידעתי מה לעשות "אמא… אני קוראת לך כבר הרבה זמן ואת לא מקשיבה " רוני ניערה אותי ביד "כן כן אני איתך סליחה מה רצית?" רוני ישבה על הכסא "איפה יש מיים?" פתחתי את הציידנית והגשתי לה את המים "אמא אנחנו ישנים היום אצל רונית?" הסתקלתי על רונית עוד לא ממש דיברנו על זה והיא הסתקלה עליי עם פרצוף חושב "אצלי באמת לא ידעתי טוב אין לי בעייה בכיף אבל יש סיבה?" רוני קפצה "כי אמא אמרה שיש לה ישיבה חשובה" רונית צחקה "ישיבה חשובה עכשיו אני מבינה הכול " רוני קפצה ורצה לבריכה שהיא צועקת "תמר אני ישנה אצלך היום" רונית החזירה את משקפי השמש לעייניה "אז על מה הישיבה ועם מי?" היא הסתקלה בי מבעד לעדשות "זה לא כאילו שאת לא יודעת,אנחנו צריכים לדבר את לא חושבת?" היא הכניסה ענב לפה ונשענה על משענת הכסא שלה "אני בטוחה שאתם צריכים לדבר אבל את מרגישה בנוח לשבת איתו במסעדה ולדבר על דברים כלכך חשובים מי כמוך יודעת שהם נוגעים גם אלייך ולא רק לילדים" נשענתי גם אני על משענת הכסא " רונית אנחנו לא ממש נהיה בחברת אנשים בזמן השיחה שלנו" היא השתעלה "למה את מתכוונת?" שמתי את משקפיי השמש על עייני "אני מתכוונת שאנחנו אוכלים רק שנינו לבד בבית שלי" היא הייתה המומה "טוב את בטח לחוצה אני מאמינה שיש לך הרבה שאלות" הכנסתי גם אני ענב לפה "בעיקר שאלה מסויימת אחת" היא נהנה בראשה "את יודעת החיים שלך הם סרט אחד גדול שכול זה יגמר גם טוב וגם רע אנחנו צריכות לעשות מזה סרט זה ישבור קופות" שנינו צחקנו.
שפחתי את האורז לקערה ואז היה צלצול בדלת ניגשתי לדלת נשמתי וכל המחשבות קפצו לראש מה עושים? אייך מתחילים? היידים שלי הזיעו זה לא טוב כולי ההיתי לחוצה פתחתי את הדלת והוא עמד שם במעיל עור שחור חולצת כפתורים כחולה ומכנס ג'ינס וביד זר ורדים אדום אני חייבת לומר שלזה לא ציפיתי "ערב טוב"הוא העיז לפתוח בשיחה אחרי ששתקנו כבר כמה רגעים "הבאתי את זה כדי.. לקשט" אני צחקתי "טוב תודה תכנס שב אני יביא אגרטל" נכנסתי למטבח שאני מרגישה אייך הוא מביט בי מאחור,נכנסתי למטבח זה נתן לי עוד כמה רגעים של חשיבה מה עושים זו תהיה סעודה לחיזוק הקשר או שאולי לפתירת הקשר שמעתי אותו גורר את הכסא בפינת האוכל ומיהרתי להגיש את האוכל לשולחן שמתי וישבתי כולי לחוצה "אני מעדיפה שנדבר על בטן מלאה אז נאכל ואז נעבור לדיבורים" הוא הביט לי בעיינים "בתאבון" אכלנו שנינו ואז הוא שאל " אייך הסתדרת כל שנים האלו לבד כי לפי מה שידוע לי את דיירת חדשה במקום לא?" ההיתי קצת בהלם שהוא ידע "כן זה נכון תאמת שגרתי אצל ההורים שלי במשך התשע שנים האחרונות רק לפני שנה אני והילדים עברנו לכאן ואני שמחה מאוד שעשיתי את הצעד הזה כי למרות שההורים שלי תמיד היו שם בישבילי ועזרו לי בהכול רציתי שלילדים היו חיים אמיתים סבא וסבתא לסוע עליהם לבקר אותך וחיים גם בנפרד רק הם אמא שלהם חוץ מזה שאני רוצה להתחיל לעבוד מחדש והפעם בעבודה רצינית" הוא ניגב את פיו במפית "יש לך כיוון שאליו את רוצה לפנות" הרגשתי שאני לא יודעת אם אני רוצה לשתף אותו בכל התכנונים שלי לעתיד לפחות עד שאני לא ידע מה יקרה ביננו בעתיד "אה תאמת שאין לי כל כך כיוון אתה רצית את מה שאתה עושה מגיל קטן לא?" הוא חייך ראיתי את הניצוץ בעיינים "את זוכרת אני שמח,כן זה נכון זה לא שהחלום שלי כזה מקורי כל ילד רוצה לעסוק בדברים נחמדים כמו משחקי מחשב אבל אני המשכתי לחלום על זה גם אחרי גיל ההתבגרות" הוא שתה מהמשקה בכוסו "האוכל היה נהדר את בשלנית מעולה" שתיקה חייכתי "את רוצה להתחיל לדבר?".

המשך יבוא אני מצטערת זה מה שהספקתי להיום מבטיחה להמשיך בהקדם.