תמימה 2

השעה הייתה 10:00 בדיוק הילדים כבר ישבו על הספה וראו טלוויזיה התעקשו להיות עם התיקים על הגב ואז צלצול בפעמון יהונתן קפץ "אני יפתח" "לא אני יפתח" מיד קפצה גם רוני הם רצו לדלת הגיעו ואז הסתכלו אליי חייכתי ויהונתן פתח את הדלת והוא עמד שם עיניים כחולות חיוך קסום ושיער חום,
הילדים הביטו בו וגם אני אבל אז הסתכלתי על הילדים יהונתן חייך חיוך גדול ורוני שמה ידיים בכיסים והורידה את המבט.
"היי בוקר-טוב" "שלום שלום אני יהונתן" יהונתן הגיש לו את היד "שלום יהונתן איזה רשמי" ואז הוא הפנה את המבט שלו "ואת בטח רוני" רוני הנהנה אבל לא דיברה "בוא תיכנס" אמרתי ואז הוא הסתכל לי בעיניים וחייך את החיך הקסום שלו כמו בפגישה הראשונה שלנו,רוני סגרה את הדלת ראיתי שהיא רוצה לשאול מי זה אבל מתביישת "אהה אבא אני יכולה לקרוא לך אבא?" היא שאלה ממש מבוישת ומסמיקה "בטח אני ישמח שתקראי לי אבא וגם אתה" הוא הצביע על יהונתן שעמד ממש זקוף כל כך התרגש הייתי מאושרת ופתאום הבנתי כמה הרגע הזה חשוב להם בהרבה ממה שחשבתי שחשוב להם.
ישבתי בסלון לבד יום כיף אין ילדים אפשר לעשות מה שרוצים התקשרתי לרונית
אני: "היי את יכולה לבוא?"
היא: "אין בעיה אני רק יארגן את הילדים ואני באה"
אני:"לא לא צריך הילדים לא פה חשבתי שנעשה יום כיף רק אנחנו"
היא "מה איפה הם אצל ההורים שלך בצפון?"
אני:"לא זה סיפור ארוך תבואי אני יספר לך"
היא:"טוב אני בדרך"
אחרי 10 דקות:
"היי מה קורה" הסתכלתי על רונית "הוא חזר הוא לקח אותם לטייל ושבוע הבא הוא טס אתם ללונדון"
"מה את לא רצינית מה פתאום חזר" כל הצבע מהפנים של רונית ירד "אני בשוק אייך? מה? מתי?"
"אתמול הוא התקשר ושאל אותי אם הילדים יוכלו לטוס איתו ללונדון"
"ככה פתאום, טוב מה אייך את מרגישה?" היא הביטה בי וכבר ידעה הכול " את שמחה כמו שאני רואה טוב אני מקווה שיש למה לצפות" "כן אני גם בא לך ללכת לקניות אני חייבת לא עשיתי את זה חודשים" ניסית לשנות נושא לא רציתי לדבר על זה יותר מידי כי אני בעצמי לא ידעתי מה לחשוב מצד אחת זו זכותו המלאה לבקש לראות אותם מצד שני כעסתי כי למה הוא פתאום נזכר מה היה כל השנים האלו .