משנה מקום משנה מזל – פרק 7

אדם… הוא, הילד מהחלום. זה שחלמתי עליו אתמול בלילה. זה שהרג את עצמו. זה שלא ידעתי למה אבל היה אכפת לי ממנו. עמדתי מולו בלי לזוז. לא הצלחתי לזוז, הייתי מופתעת מדי.
"אממ… אמה? הכל בסדר?" שמעתי את קולו של כריס קורא בשמי אבל לא הצלחתי לענות.
"א-אנ..אנחנו מכירים?" שאלתי בלחישה את אדם. לא מפנה את מבטי מפניו. "מה שאלת?" אדם שאל אותי והתקרב אליי מעט.
"שאלתי… אם אנחנו מכירים" אמרתי, שוב בלחישה. לא הצלחתי להתנהג כמו בנאדם נורמאלי.
"לא, אני לא חושב למה?".
"סתם, הזכרת לי מישהו שאני מכירה" אמרתי וניערתי את ראשי. אני בטוחה שנראתי כמו האידיוטית המושלמת ככה.
"כריס… אממ… אני, אני הולכת, אני אדבר איתך. ביי." אמרתי מהר והלכתי משם.
'איך אני יכולה לחלום על מישהו שאני לא מכירה?' שאלתי את עצמי בדרך לשירותים.

*נקודת מבט – כריס*
"מה לעזאזל קרה פה עכשיו?" שאלתי את עצמי אחרי שאמה עזבה.
"מוזרה החברה שלך" אדם אמר והסתכל על אמה בעודה נעלמת מהטווח ראייה שלנו.
"כן…היא לא 'החברה שלי'" אמרתי וגירדתי בעורפי.
"באמת?!" אדם שאל מופתע וחיוך קל עלה על שפתיו.
לא הבנתי למה, הרי הוא לא יכול להיות עם אמה, יש לו את מלאני. לא?
"אממ, כן.. אבל מה זה משנה לך? יש לך חברה" הזכרתי לו.
"מי? האא, נכון…מלאני" אמר והתחיל לחפש משהו, או מישהו.
"מה אתה עושה?" שאלתי אותו עם קול מבולבל.
"מחפש את אמה" אמר בפשטות.
זה קצת הרגיז אותי. נעזוב את זה שיש לו חברה, אבל למה מכל הבנות בבית ספר הזה הוא רוצה את אמה שלי?! זאת אומרת לא שלי… התכוונתי ל…נו. לא משנה.
"למה?" שאלתי באותו קול, מנסה להסתיר את העצבנות שבקולי.
"אתה יודע, אני לא יכול לדבר איתה בטלפתיה, אני צריך לראות אותה בשביל זה" הוא אמר והתחיל להתקדם לכיוון שממנו אמה הלכה.
"למה אתה רוצה לדבר איתה?" שאלתי, עם כל מילה שהוצאתי היה יותר קשה לשמור על איפוק.
"למה זה מפריע לך?" הוא שאל ועצר, עומד מולי. "
לא מפריע לי, אתה יכול ללכת לדבר עם מי שאתה רוצה" שיקרתי.
לא ידעתי למה זה באמת מפריע לי, אני לא יוצא עם אמה, ואנחנו לא מכירים כ"כ הרבה זמן. אבל זה פשוט… כל בחורה שנמצאת עם אדם מתאהבת בו. כמו מלאני. כן, הייתי מאוהב במלאני בזמן שהייתי פה, אבל כמובן שאדם "זכה" בה. אני שונא להתייחס לנשים כמו לבובה שזוכים בה, אבל ככה אדם אמר. שהוא זכה בה קודם. אני אוהב את אדם, הוא חבר טוב, אבל כשזה מגיע לבנות, יש לו התנהגות מוזרה ומגעילה.
"אם אתה אומר" אמר והמשיך ללכת לכיוון אמה, שעמדה ליד הלוקרים, עם מבט אבוד בעיניים. לרגע שכחתי שהיא לא מכירה את הבית ספר ורוב הסיכויים הם שהיא הלכה לאיבוד, בגללי. בגלל שלא הלכתי אחריה והסברתי לה איפה כל דבר.
אידיוט! זה מה שאני.

*נקודת מבט – אמה*
אחרי שעזבתי את הבנים הבנתי שוב שאין לי מושג איפה אני נמצאת, מהר מאוד הלכתי לאיבוד, אבל הפעם נשארתי במקום, לא הלכתי לחפש אף אחד. פשוט עמדתי ליד הלוקרים, עדיין מופתעת מכל תקרית 'אדם' שהייתה לפני כמה דקות. זה באמת הגיוני לחלום על בנאדם שאת לא מכירה ? מוזר.
"אמה?!" שמעתי קול לא מוכר קורא בשמי.
הסתובבתי למקור הקריאה וראיתי את אדם וכריס באים לעברי, לכריס היה מבט עצבני בעיניים, אבל העדפתי לא לשאול אותו מה קרה ברגע זה.
"כן?".
"לאן נעלמת? חשבנו שקרה לך משהו" אדם אמר והתקרב אליי קצת יותר מכריס, בהתחלה הורתעתי אבל אז נזכרתי שהילדה הזו שקפצה על כריס היא החברה שלו אז אני לא צריכה לפחד. נכון?
"הייתי חייבת ללכת" אמרתי במהירות והתחלתי להסתכל על הסביבה, על התקרה, על הכל ולא על אדם.
"הכל בסדר?" הוא שאל אותי ונגע בכפתי. הרגשתי רטט קל כשהוא נגע בי אבל התעלמתי מזה. זאת אומרת, רק הכרתי אותו, אני לא מכירה אותו. לא עניתי לשאלתו, רק הנהנתי בראשי.

*נקודת מבט כריס*
עמדתי בצד וראיתי איך אדם מתחיל עם אמה. בחיי שאם הוא לא היה החבר הכי טוב שלי פה הייתי כבר ממזמן מרביץ לו.
"היי אמה רציתי לדע-" התחיל אדם לומר אבל נקטע ע"י הצלצול. תודה לאל.
"נדבר אח"כ, בואי אמה" אמרתי ומשכתי את ידה מהר משם. לא מביט לאחור.
"תודה" אמרה בקול חלש וחייכה אלי. לא הבנתי למה אבל העדפתי לא לשאול.
"איזה שיעור יש לנו עכשיו?" היא שאלה והסתכלה על הילדים שרצו על מנת לא לאחר לשיעור.
"ספורט" אמרתי והיא נאנחה.
"את לא מתה על ספורט, נכון?" אמרתי בגיחוך קל.
"אפשר להגיד" אמרה וחייכה חצי חיוך.
"זה בסדר, גם אני" אמרתי ושמתי את ידי על כתפה.

-בסוף היום-
*נקודת מבט אמה*
"נו, איך היה היום הראשון שלך בבית ספרנו הקט?" שאל אותי אדם בגיחוך.
אני לא יודעת מה ולמה אבל משהו בו הפחיד אותי. אולי זה בגלל החלום ?
"מדהים" אמרתי בציניות וגלגלתי את עיניי.
"היי, אמה. אפשר לשאול אותך משהו?" שאל והתקרב אליי.
"כן?" אמרתי בשאלה, מהססת. מה הוא כבר יכול לשאול אותי?
"רוצה לצאת מתישהו?"