המסכה יורדת

החלטתי, היום אני אומרת לו! יהיה מה שיהיה, אני לא יכולה להמשיך כך כאילו כלום, אני אוהבת אותו יותר מידיד, ולא כמו אח. אני רוצה אותו כמאהב! כאהוב! אני רוצה אותו שיהיה אבי הילדים שלי, והיום הכל יוצא החוצה, כל הקלפים יונחו על השולחן ולא יהיו יותר סודות. עדיף שלא יהיה כלום בנינו מאשר יהיה מה שיש בנינו עכשיו. אבל מה אם הוא באמת לא ירצה? אני באמת אהיה מסוגלת לא לראות אותו יותר, לא לשמוע את קולו יותר? לא! החלטתי, ואני לא נסוגה מהחלטות שלי, יהיה מה שיהיה.
אנחנו מכירים כבר שנתיים, ושנה וחצי אני מסתובבת עם מסכה לידו, והמסכה הזאת תרד היום!

הכרנו לפני שנתיים במכללה. נדב ואני, נדב הוא בחור גבוה יחסית, עם מבנה גוף ממוצע, לא שמן ולא רזה עם כתפיים קצת רחבות, שער חום בהיר חלק ועיניים חומות. אני הייתי שנה ראשונה והוא היה שנה שנייה. אני הייתי סטודנטית לפרסום ועיצוב פנים הוא סטודנט למנהל עסקים ותקשורת. התחברנו כמעט מיד. היה לנו קורס משותף, שנינו לא הבנו איך הוא מתקשר לאחד מהנושאים של אף אחד מאתנו, אך לא הייתה לנו ברירה אלא לעבור אותו בשביל התואר.
הקורס היה כל כך משעמם, והמרצה עוד יותר, שכל אחד מאתנו, לחוד, כל פעם הפריע למרצה עם איזו הערה או הלצה, ואט אט התחברנו והתחלנו להפריע לו ביחד, אח"כ התיישבנו קבוע זה ליד זו בשעורים, בילינו חלק מן ההפסקות, ואח"כ זה הפך לרוב ההפסקות, עברנו לדיבורים סתם מחוץ ללימודים, התחלנו ללמוד ביחד כי הבנו שלחוד, עם החומר המשעמם הזה אף אחד לא יעבור את הקורס, התחלנו להתקרב עוד יותר ולצאת לפעמים, אבל הכל היה תמיד בגדר ידידים. הייתה לו חברה שבזמנו הם חגגו שנה ביחד, וכל הזמן שהוא היה איתה מעולם לא ראיתי אותו מנסה להתחיל עם מישהי אחרת. הוא מסוג הגברים שמדברים הרבה בלי לעשות כלום, הוא מסוג הגברים שלעולם לא יבגדו בנשים שלהם, אלא אם כן יסממו אותם. אבל הוא ידע להצחיק, חוץ מהמראה שלו, והמוח החריף שלו, הוא ידע להצחיק אותי כמו שלא הרבה הצליחו.
לעומתו אני לא סבלתי את החברה שלו, היא הייתה מסוג הבנות הביצ'יות שתופסות את הגבר שלהן ונועצות בו את הטלפיים שלהן, לא מרפות ועושות מהגבר הכי חזק והכי נשמה לסמרטוט ריצפה. כל הזמן ביקשה שיקנה, יעשה, יביא לה, וכל הזמן איחרה לפגישות שלהם, אבל אם הוא היה מאחר לה בכמה דקות היא הייתה עושה לו את המוות על זה שהיא הייתה צריכה לחכות לו. היא מסוג הבנות שצריכות להלביש את הגבר שלהן וכמו שהן לא יוצאות מהבית בלי איפור אפילו למכולת, גם לו אסור היה לצאת מהבית עם גופייה וכפכפים. לפעמים התחשק לי להרביץ לה על היחס שלה אליו אבל לפעמים התחשק לי לטלטל אותו, שיבין מה היא עושה לו ושלא יסכים לזה, שיעזוב אותה, שיש אלפי בנות שמתאימות לו הרבה יותר והן הרבה יותר טובות מהזונה הזו אבל בגלל שראיתי לאיזה גבר הוא יכול להפוך בגלל בחרה, לא פיתחתי אליו רגשות של מעבר לידיד.
אבל אז, אחרי חצי שנה של חברות בנינו ושנה וחצי חברות איתה, הוא התקשר אליי ערב אחד ואמר שהוא צריך לדבר איתי דחוף. הוא היה מאוד רציני, והרגשתי רעד מוזר בקול שלו. הייתי מוכנה תוך 10 דקות והוא בא לאסוף אותי. כשנכנסתי למכונית והבטתי בו הבחנתי שהעיניים שלו נפחות ומעט אדומות. התחלתי קצת להילחץ, מעולם לא ראיתי גבר במצב כזה.
"נדב, מה קרה?"
הוא התניע את הרכב: "אני כבר אספר לך. אני רק רוצה לעצור ולשבת באיזשהו מקום לפני שאני מתחיל." והוא הסיע אותנו לאיזה בית קפה שקט ונחמד, התיישבנו ורק לאחר שנתנו למלצרית את הזמנותינו, הוא התחיל לדבר: "סיוון בוגדת בי."
נדהמתי: "על מה אתה מדבר?"
הוא הנהן בראשו: "יותר נכון בגדה בי."
לקח לי שנייה, שתיים להתעשת: "אתה רוצה להגיד לי שאחרי הכל, היא זאת שבוגדת בך?" עניתי בכעס, נדב לא הבין למה התכוונתי והמשכתי: "אתה עשית לה, הבאת לה, הורדת את הירח למענה, ונתת לה את כל חייך, בתמורה לכלום והיא זו שבוגדת בך?" עצרתי כשהמלצרית הגישה לנו את הקפה שלנו, והמשכתי כשהיא התרחקה מהשולחן שלנו: "איך אתה יודע?"
נדב לגם מהקפה שלו: "תפסתי אותה על חם."
פתחתי זוג עיניים: "איך, איפה, עם מי?" יריתי שאלות. והוא התחיל לספר לי הכל: "בדירה שלה, רציתי להפתיע אותה סתם כך, אז הלכתי לדירה שלה כשהיא עדיין הייתה בלימודים, סידרתי את הדירה עם נרות, הכנתי יין קר, ושמתי מוזיקה יפה. ובעודי מחכה לה על המיטה כמעט עירום כולי, שמעתי אותה נכנסת, אבל לא שמעתי כלום, ואז כשהיא נכנסה לחדר שינה, היא לא יכלה לראות אותי כי היא הייתה עסוקה בלהתנשק עם מישהו ולהוריד ממנו את הבגדים."
נשארתי עם פה פתוח: "אתה לא רציני." הוא הנהן בראשו, ועיניו החלו להבריק אבל ראו שהוא עוצר את עצמו מלבכות לידי. התעשתי, ושינתי גישה: "אתה צריך לחגוג, לשמוח, תחזור אחרי 'ברוך אתה ה' ששחררת אותי מעונשה של זו."
"די מירב." הוא התעצבן מעט.
"למה די?" התעצבנתי בחזרה. הרמתי את ידי, והמלצרית ניגשה אליי "אנחנו רוצים סופלה שוקולד, ותעשי טובה תשימי בפנים איזה זיקוק. אנחנו חוגגים." הזמנתי ממנה והחזרתי את עיניי עם חיוך אל נדב, המלצרית הייתה בהלם, וידעתי שאנחנו לא נראים כמו שניים שחוגגים משהו ואפילו רחוקים מזה, אבל ניסיתי לסמן לה עם העיניים לעבר נדב, והיה נראה שהיא הבינה, ברגע שהיא הביטה בו. לאחר שהיא הלכה לטפל בהזמנה שלנו, פנה אליי נדב: "למה עשית את זה?"
עניתי לו: "אמרתי לך, אנחנו חוגגים"
נדב התעצבן עוד יותר: "חוגגים מה? את זה שקירננו אותי?"
"לא! את זה שסוף סוף נפתחו לך העיניים, כולם יודעו תמיד איזו זונה סיוון, יש כאלה שניסו אפילו להגיד לך את זה, אבל אתה לא רצית לשמוע. ועכשיו הגיע הזמן שתפתח את העיניים, היא תמיד שיחקה בך, עשתה ממך סמרטוט ואתה בכלל לא ראית את זה או שיותר גרוע לא היה איכפת לך, כולם ראו את זה חוץ ממך. ולא מגיע לך אחת כזאת, וזה הכל. בגלל זה צריך לחגוג." בדיוק כשסיימתי את הנאום שלי, המלצרית הגיעה עם הסופלה והזיקוק, וסוף סוף מתחילת הערב יכולתי לראות, ניצוץ גם בשפתיו של נדב, ראיתי איזה הבזק של חיוך, והגיע הזמן לשאול את השאלה שרציתי לשאול כל הערב: "אבל למה התקשרת אליי? למה לא התקשרת לאחד מהחברים הגברים שלך?"
נדב הביט בי: "כי חשבתי שאת תגיבי אחרת, את הבת היחידה שאני סומך עליה שלא תנסה להתחיל איתי כמו איזה נשר שעט על הפגר, אבל מצד שני גם חשבתי שתהיי עדינה איתי, אבל אמרת בדיוק את מה שהם היו אומרים."
חייכתי: "אז אתה מתחרט שהתקשרת אליי?"
הוא הניד בראשו: "לא. את צודקת, כולכם צודקים. אני אידיוט מושלם, שכנראה קיבל את מה שמגיע לו." הנחתי את ידי על ידו: "אתה לא אידיוט, אתה פשוט אדם טוב שנוטה להאמין לאנשים שיגידו לך הכל בפנים, ואתה צריך להבין שלא כל האנשים כאלו, ויותר מזה, מה שבטוח לא קיבלת מה שמגיע לך. לא מגיע לך דבר כזה. אם כבר היה מגיע לה שאתה תבגוד בה ולא היא בך. אבל תסתכל על זה כך, אם לא היית תופס אותה, היא הייתה ממשיכה להיות איתך כאילו כלום לא קרה והיא לא הייתה אפילו אומרת חצי מילה על מה שהיא עשתה, ואתה היית ממשיך לחיות תחת הטלפיים שלה, עד שבאמת היית תופס אותה על חם וזה היה יותר קשה ככל שהזמן עובר, אז עדיף עכשיו מאשר אף פעם לא. וחוץ מזה לפחות יש לנו את התרופה הכי טובה במצבים כאלו."
נדב הניד את ראשו בתהייה: "מה זה?"
הרמתי מזלג עמוס בסופלה נוטף שוקולד חם, והגשתי לו לפה: "זה! אין דבר יותר טוב בפרידות כואבות מאשר שוקולד, ועדיף כמה שיותר." חייכתי אליו, והוא חייך אליי מנסה להסתיר את השוקולד שמסתובב לו בפה. לאחר שבלע אמר: את רואה ידעתי שעדיף להתקשר אלייך מאשר אל מישהו מהחברים 'הגברים' שלי."
בלעתי את חתיכת הסופלה שלעסתי: "למה?"
והוא ענה לי בעיניים טובות: "כי החברים שלי בוודאי היו לוקחים אותי לבירה ואיזה מועדון חשפנות, והדבר האחרון שאני צריך עכשיו זה לראות איזה אישה מתפשטת."
צחקתי: "אין שום דבר רע באישה מתפשטת, רק היא צריכה לדעת לעשות את זה בזמן ובמקום הנכון, ולוודא שזה לא יפגע באף אחד. וזה ההבדל בין אישה טובה לזונה!" עברו כמה שניות של שתיקה ולעיסת סופלה, והייתי סקרנית מידי: "תגיד אז מה עשית להם, כשתפסת אותם?"
נדב לגם מהקפה: "למי?" "לזונה ולג'יגולו." הוא צחק ואז הרצין: "שום דבר."
הייתי בשוק: "מה שום דבר? לא הרבצת לו, או לפחות לה?"
הוא הניד בראשו
"אני לא מאמינה, אם אני הייתי תופסת חבר שלי על חם, הם לא היו שוכחים אותי לעולם."
נדב לקח חתיכה מהסופלה: "זה לא היה עוזר לי או משפר את הרגשתי, אז בשביל מה?"
הסתכלתי עליו לשנייה: "תאמין לי שזה היה משפר את הרגשתך, לפחות קצת."
הוא חייך חיוך רך: "אולי למספר דקות, אבל הסכין עדיין הייתה נעוצה בגבי וליבי, כמו שעכשיו. אז בסופו של דבר הייתי מגיע למסקנה שזה לא נתן לי כלום ולא עזר לי בכלום."
זה הדהים אותי, הטוב לב שלו, משכתי בכתפי ולא המשכתי, הוא לא היה צריך את זה, את מה הוא היה צריך או היה כדאי לו לעשות, ולי לא היה כוח להמשיך לדבר על זה. אלו החיים שלו ושיעשה בהם מה שהוא רוצה, אני רק יכולה להכין את רשת הביטחון שייפול לתוכה. שינינו נושא והתחלנו לדבר על הכל. סיפרתי לו על החברים הרציניים הקודמים שלי, ירון ואוהד, את הכאבים שהם עשו או שאני עשיתי להם, הוא סיפר לי על אהבות קודמות שלו. דיברנו על הילדות שלנו. ורק אחרי ששמנו לב שהמלצרית מנסה לרמוז לנו כמה זמן אנחנו יושבים שם ואם אנחנו לא רוצים כבר ללכת, גם שמנו לב לכל מה שהזמנו, מאז הסופלה והקפה הספקנו כל אחד מאתנו להזמין עוד כמה משקאות. הוא של בירה אני של טקילה. יצאנו עם נזק כספי כמעט של 400 שקל. התלבטנו אם להיכנס למכונית או להזמין מונית, בסופו של דבר נכנסנו למכונית ונסענו אליי, כל הדרך הוא נהג על 30 קמ"ש בכדי להצליח לשים לב לכביש. כשהגענו לדירה שלי, לא רציתי שהוא ינהג לבד הביתה, והצעתי לו שיקרוס על הספה אצלי, בהתחלה הוא סירב אבל לא הייתי צריכה הרבה בשביל לשכנע אותו להישאר, גם לו זה היה נראה הרבה יותר הגיוני ובטוח. עלינו אליי, הוא נחת על הספה, ואני הלכתי לשירותים, כשחזרתי הוא כבר היה עמוק בחלומות, הורדתי לו את נעליים והגרביים, התלבטתי אם להוריד לו גם את הבגדים ולהשאיר אותו עם תחתונים, שיהיה לו יותר נוח לישון, בסוף החלטתי שכן, הבאתי שמיכה, כיסיתי אותו, עשיתי מקלחת קצרה ונכנסתי גם אני למיטה.
בבוקר קמתי עם כאב ראש לא נורמלי, אבל לא היה לי ברירה אלא ללכת לעבודה. קמתי והדלקתי את הקומקום, והלכתי למקלחת להתחיל להסתדר. נדב התעורר מהרעש של הקומקום. לקח לו כמה שניות להבין איפה הוא. הוא הביט ימינה וראה את הבגדים שלו על הכורסא לידו. הוא הביט אל מתחת לשמיכה וראה שהוא רק עם תחתונים, לקח לו עוד כמה דקות להגיב. ואני בדיוק יצאתי מהשירותים לכבות את הקומקום, כששמתי לב שהוא התעורר. "בוקר טוב ישנוני. אתה צריך לקום, יש לך שיעור עוד מעט, לא?"
הוא הנהן בראשו: "אבל לא נראה לי שאני אלך. אין לי את הכוח או את הרצון, לא יקרה כלום אם אני אחסיר יום אחד."
משכתי בכתפי והלכתי למטבח כשאני זורקת לעברו: "אתה רוצה קפה?"
"כן, תודה." הוא שתק לרגע והמשיך: "תגידי מירב, אני מצטער שאני שואל אבל…"
בדיוק חזרתי מהמטבח: "אבל מה? איך אתה שותה את הקפה?"
נדב: "חזק, עם 3 סוכר." חייכתי והלכתי חזרה למטבח.
הוא התיישב משפשף את פניו עם ידיו מנסה להתעורר: "תגידי, קרה בנינו משהו בלילה?"
הוצאתי את ראשי מהמטבח: "מה אתה רוצה להגיד לי שאתה לא זוכר את מה שעשינו על הספה הזאת?" פניו ממש הקשיחו, והוא לא ידע איך להגיב. נהניתי מהמשחק בו: "אתה רוצה להגיד שלא שמת לב מהשקע בספה, זה מהלילה, ממה שעשית לי. לא ידעתי שאתה יכול להיות כזאת חיה רעה." הגעתי אליו עם הקפה, עמדתי מולו,
"את רצינית…, כלומר, את ואני…, בלילה" הוא החל לגמגם מילים.
התחלתי לצחוק: "תירגע!" הושטתי לו את הקפה, והמשכתי: "לא קרה כלום, אני סתם משחקת בך, נרדמת לפני שהספקתי להגיד ג'ק רובינסון."
הוא שלף אנחת רווחה ולקח את הקפה.
"עכשיו העלבת אותי, אתה רוצה להגיד לי שסקס איתי גורם לך לכזה לחץ? מה, זה כזה מזוויע לחשוב על סקס איתי?"
נדב: "אולי תפסיקי להגיד 'סקס איתך'? ואת יודעת שלא, רק שהחיים שלי מספיק מסובכים כרגע, ואני לא צריך לעשות שום דבר להוסיף לזה במיוחד לא משהו שיכול לגרום לזה שאני אאבד אותך, את נהיית יותר מידי חשובה לי מכדי שאני אסכן את זה, במיוחד אחרי איך שעזרת לי אתמול."
צחקתי: "תירגע אני ממשיכה לשחק בך, וחוץ מזה אתה לא תעמוד בסקס איתי, אתה לא ברמה שלי." וחייכתי אליו חיוך רחב.
"מה את אומרת? 'שמעת על מים שקטים חודרים עמוק'…" הנהנתי בראשי והוא המשיך "…אז במקרה הזה הוא באמת חודר עמוק." חייך אליי ושתק שנייה בשביל לראות תגובה והמשיך: "אז מה קרה לבגדים שלי?"
לגמתי מהקפה שלי: "רציתי שיהיה לך יותר נוח אז הפשטתי אותך, אני לא יכולה להגיד שלא נהניתי. אבל אל תדאג מותק, לא ניצלתי אותך מינית בזמן שישנת. אני לא צריכה לעשות את זה. בקרוב אתה תבוא אליי לבד לבקש."
"באמת? נראה מי יבוא קודם אל מי לבקש!"
צחקתי, "טוב אני חייבת ללכת להתלבש. בניגוד אליך, אני לא עצלנית ואין לי שום סיבה טובה שאני יכולה להסתלבט בגללה. אם אתה רוצה, אתה יכול להישאר כאן."
"את בטוחה שזה לא מפריע?"
"זה בסדר" הלכתי למזנון שנמצא ליד הכניסה לדירה, והוצאתי מתוך מגירה מפתח נוסף. והבאתי לו. "קח. אתה יכול להיות פה כמה שאתה רוצה, זה מפתח נוסף שיש לי במקרה כי היה מבצע בחנות ששכפלתי את המפתח בשביל אימא שלי, ועשו לי עוד אחד. אם אתה מחליט ללכת לפני שאני חוזרת, אז פשוט תנעל."
"תודה ממש לא בא לי ללכת לדירה ולהיתקל בסיוון. היא בטח תחכה לי או תנסה להשיג אותי בדירה במיוחד ומאחר ואני לא עונה לשיחות שלה. אני פשוט עדיין לא מוכן להתמודד איתה."
חייכתי אליו ולא עניתי, התחלתי ללכת לכיוון החדר, להתכונן לעבודה, "אה, ולא כדאי לך לנסות לרוקן לי את הדירה, אני יודעת איפה אתה גר."
הוא חייך, "מירב, שוב תודה, באמת, אין לך מושג כמה שאני מעריך את זה."
כשיצאתי מהחדר, מוכנה לצאת לעבודה, הגעתי לסלון, והוא בשנית, שקע בשינה עמוקה. נהניתי לדאוג לו, זה היה כמו לדאוג לאח גדול שבצרה. בהיתי בו במשך כמה שניות. התאפסתי ויצאתי לעבודה.

כל זה קרה לפני שנה וחצי, ומאז אותו יום כמעט ולא נפרדנו אבל בתור ידידים.כל דבר מרגש ומדהים, עצוב וטראגי, מפחיד ומבעית סיפרנו אחד לשנייה, כל החלטה מהקטנה ביותר כמו איזו בגד ללבוש לדייט, ועד להחלטה הרת גורל כמו פתיחת עסק עצמאי התייעצנו אחד בשנייה.
בהתחלה באמת התייחסתי אליו בתור ידיד, והרגשות לא היו כל כך מורגשים, אבל לאט, לאט כל הרגשות האלו התעצמו וגדלו, והיום הם יתפוצצו, אני לא מסוגלת.

תכננתי הכל, הכנתי לעצמי תסריט בראש, והטקסט שלי היה מוכן מראש. עכשיו רק נותר להתחיל בהצגה! התקשרתי אליו, לפני שהוא ענה עשיתי לעצמי כמה תרגילי נשימה, להרגיע את עצמי ולנסות לא להסגיר את עצמי ואת כוונותיי מראש. "הלו!" הוא ענה. בהתחלה לא עניתי "הלו, יש שם מישהו?" הוא שאלה בפעם השנייה.. לקח לי עוד שנייה ולפני שינתק מיהרתי להתאפס על עצמי ולענות: "היי, מה קורה?" "אה, זו את. למה לקח לך כל כך הרבה זמן לענות?" "לא כלום! הנשימות לא עזרו, הקול שלי היה חלש, כמעט כמו לחישה וגם רעד במקצת. והוא הבחין בזה. "מירב, הכל בסדר? את לא נשמעת 'מי יודע מה'"
"תגיד בא לך לעשות משהו הערב, לא בא לי להיות לבד". אומנם היה לי תסריט אחר לגמרי לשיחה הזאת, אבל לעזאזל, החיים לא מתנהלים עפ"י החזקת קלפים טובים, אלא עפ"י משחק טוב באלה שיש לך, ואם אלה הקלפים שניתנו לי אני צריכה להשתמש בהם לטובתי.
"אין בעיה, מה את רוצה לעשות?"
"לא ממש בא לי לצאת, משהו שקט."
"את רוצה אולי לבוא אליי?"
"אין לי כוח לגיא, לא בא לי איזה נודניק שינדנד."
"גיא לא פה היום, הוא נסע עם קטיה לסופשבוע. הוא לא יהיה פה עד יום ראשון." ידעתי את זה, גיא סיפר לי כשהייתי אצלם בדירה לפני כמה ימים, אבל החלטתי שלא כדאי שנדב ידע את זה: "אז מה דעתך שאני אביא איזה סרט או שניים, נעשה ערב סרטים?"
" אין בעיה מותק, מה שתרצי, את בטוחה שאת לא רוצה להגיד לי מה קרה?" כמה שהוא מתוק איך שהוא דואג לי,
"אולי בערב, עכשיו לא ממש בא לי לדבר."
"טוב נשמה, אז תבואי מתי שאת רוצה, אני אחכה לך."
"תודה נדב."
"אין בעד מה. בי."
"ביי."
טוב זה נגמר, ועכשיו התחיל החלק השני בתוכנית, להחליט מה ללבוש, ואיזה סרטים להביא. הרגשתי שאני יוצאת למבצע צבאי, אבל ידעתי שברגע שאני אספר לו את מה שאני מרגישה, ומה שאני רוצה שום דבר לא יחזור להיות כפי שהיה, וזה דבר שישנה את חיי שנינו זה בטוח, לא משנה מה יהיו התוצאות אשר יהיו.

קפצתי לחנות השכרת סרטים, חשבתי, ובחנתי אולי עשרות סרטים שכדאי לי להביא ושאולי יעזרו לי להעביר את המסר מבלי שאני אצטרך לדבר… לקחתי שני סרטים, האחד: "9.5 שבועות של שכרון חושים" והשני: "האמת שמתחת לפני השטח" האחד סרט סקסי לעורר חושים, והשני סרט מאין אימה ומתח בשביל לקרב את החושים. בדרך עצרתי בחנות משקאות וקניתי יין אדום חצי מתוק וכמה בקבוקי בירה. חזרתי הביתה, הכנסתי את בקבוק היין ובירה למקרר, והמשכתי אל ארון הבגדים, עמדתי מולו בערך רבע שעה עד שהחלטתי מה ללבוש. התלבטתי אם ללבוש בגדים מפתים או להפך ללבוש בגדים נוחים ונינוחים, לא להסגיר דברים על ההתחלה. בסוף החלטתי ללכת על האפשרות השנייה, בחרתי ג'ינס פשוט וגופייה לבנה עם מחשוף אך לא גדול מדי, זה היה ערב קיץ חם לכן לא תכננתי ללבוש משהו חם מידי, ואם במקרה יהיה לי קר תמיד אני יכולה לבקש ממנו לחבק אותי. לקחתי חזייה שמעצבת את החזה יפה, ותחתון נמוך. אומנם חשבתי לעצמי שאני מתעסקת בקטנות, וקרוב לוודאי שהוא לא יראה אותם, אבל אף פעם אי אפשר לדעת מה יהיה, תמיד אפשר לקוות וכדאי להיות מוכנים לכל תרחיש שעלול להתפתח. נכנסתי למקלחת, הורדתי שערות מכל מקום אפשרי בגוף מהרגליים והידיים, ועד לחלקים האינטימיים בגוף. יצאתי מהמקלחת, כמובן לא שכחתי קרם גוף, ובושם. נכנסתי לתחתון והג'ינס, אחר כך סגרתי את החזייה ועיצבתי לתוכה את החזה, לבשתי את הגופייה, ושמתי איפור עדין, ניסתי עיצוב של כמה תסרוקות: פזור עם סרט בשיער, פזור בלי כלום, אסוף קוקו מתוח, אסוף עם צמה. בסוף החלטתי פזור בלי כלום, פשוט, כמו הבגדים. להשלמה אחרונה נעלתי מגפיים חומות עם עקב לא גבוה. השעה הייתה כבר 9 בערב. הכנסתי לשקית את בקבוק היין והבירה, את שני הסרטים. הבטתי פעם אחרונה במראה, ויצאתי לקרב, אל נדב.

הגעתי לדירה של נדב בתשע וחצי וצלצלתי בפעמון, מבפנים נשמעה צעקה: "תכנסי, הדלת פתוחה." כשנכנסתי הוא הוסיף: "אני כבר בא. אני רק מסיים להתלבש."
"טוב" עניתי בחזרה ונכנסתי למטבח הוצאתי שקית של פופקורן והכנסתי למיקרוגל. לקחתי שתי כוסות ופותחן של בקבוק יין ושל בירות. לקחתי את הכל לסלון והנחתי על שולחן מול הטלביזיה את הכוסות הוצאתי מהשקית את הבקבוקים ואת הסרטים. פתחתי את בקבוק היין ומזגתי לשתי הכוסות. בדיוק המיקרו צפצף שהוא סיים, לקחתי כוס יין אחת איתי למטבח. הנחתי על את הכוס על השיש הוצאתי קערה, הוצאתי את הפופקורן מהמיקרו ושפכתי אותו לתוך הקערה ואת השקית זרקתי לפח. כל אותו הזמן שיננתי לעצמי תרחישים, שעלולים להתפתח ואיך עליי להגיב להם. הוא ירצה אותי ואז נעשה סקס מדהים על הספה, על הרצפה, במיטה בחדר שלו, או שאולי הוא לא ירצה ואז או שנגיד יפה שלום ובהצלחה בחיים, או שאולי נמשיך בפשטות מאותו מקום לחזור להיות ידידים, אבל אני יודעת שאני לא אהיה מסוגלת להיות ידידה שלו כשהוא יודע את האמת ולא רוצה להיות איתי. אלף מחשבות התרוצצו לי במוח.
לקחתי את הקערה ואת הכוס ויצאתי מהמטבח, בדיוק נדב יצא מן החדר, הוא לבש מכנס קצר שחור וטי שרט לבנה פשוטה שהחמיאה לשרירי היד שלו, השיער שלו היה קצת רטוב, וראו שהוא יצא מהמקלחת לא מזמן, רציתי להוציא את הלשון שלי ופשוט ללקק את כולו כמו שוקולד. ומבלי לשים לב פשוט בהיתי בו. "היי…" הוא הקיש באצבעותיו מול עיניי "…את פה?" ניערתי את הראש והתעוררתי מהחלום שלי, צחקתי מן הסתם: "כן הכל בסדר, מצטערת."
"תגידי מה קורה? רואים שאת לא עצמך היום."
"לא. אני בסדר, באמת. סתם, לא יודעת מה יש לי" שיקרתי והתחלתי להתקדם לסלון. "בוא נתחיל.. מה אתה רוצה לראות קודם? יש 9.5 שבועות של שיכרון חושים והאמת שמתחת לפני השטח."
"מה שתרצי, לא משנה לי" ענה לי כשהוא הולך אחרי לכיוון הסלון. "אנחנו חוגגים משהו?" שאל כשראה את בקבוקי הבירה ואת היין.
"לא סתם התחשק לי להתפנק, ולשכוח קצת מהכל."
"לשכוח מה?" הוא ניסה לדובב אותי, הוא ידע שמשהו לא בסדר, אבל הוא חשב פשוט שקרה לי משהו.
"לא משנה, אולי אחר כך, כמו שאמרתי אני רוצה לשכוח, לא לדבר, לא על זה לפחות." באמת לא רציתי לדבר, רציתי לתת לדברים לקרות מעצמם לפחות לתת לזה צ'אנס לקרות מעצמו אומנם נתתי לזה עזרה בעזרת אלכוהול, אבל כמו שאומרים נכנס יין יוצא סוד. וה' יודע שהייתי צריכה את כל העזרה שבעולם.
הוא התבונן בסרטים ואז אמר: "טוב אני בעד שנתחיל עם האמת שמתחת לפני השטח." הנהנתי בראשי. אני התמקמתי על הספה, הוא הכניס את הסרט למכשיר, עמעמם את האורות, נעלם לחדר וחזר לאחר 3 שניות עם שמיכת פליז, חייכתי. הוא כנראה מכיר אותי מספיק שאני רואה סרטים עם שמיכה, הוא התמקם על הספה לידי וכיסה את שנינו, לקח את הפופקורן, מהשולחן והניח על רגליי שנינו, באמצע, לקח את שתי כוסות היין, והושיט לי אחת, עינינו נפגשו וחייכנו אחד לשנייה, והתחלנו בסרט.
ניסיתי לתת לעצמי להירגע, לשקוע בסרט, לנסות קצת לשכוח מזה, בשביל לקבל פרופורציה ולהחזיר לעצמי קצת ביטחון ושיקול דעת. ודי הצלחתי, מדי פעם חזרה לעצמי המודעות למה באתי לכאן הערב אבל, הבטתי בו בחצי עין מבלי שירגיש. כשסיימנו את הפופקורן, הוא הניח אותו על שולחן וחזר עם גבו אחורה תוך כדי שהוא כורך את ידו סביבי ומצמיד אותי אליו, בשבילי זה היה נעים, והרגשתי בעננים אבל ידעתי שבשבילו זה פשוט ערב נעים עם ידידה שהיא כמו אחות בשבילו ונעים לו להתכרבל איתה בשמיכה מול סרט טוב. חלצתי את המגפיים, והנחתי אותם על הרצפה בצד הספה, והרמתי את הרגליים על הספה לאחור, ואת ראשי הנחתי על כתפו.
נגמר הסרט הראשון, ועל השולחן עמדו קערת פופקורן ריקה כוסות של יין ריקות ושלושה בקבוקי בירה ריקים, אחד שלי, שניים שלו. "זה היה סרט טוב." ניסיתי קצת לפתח שיחה.
"כן, סרט טוב." הוא ענה ולא הרחיב.
"הכל בסדר?" שאלתי
"כן, זה פשוט קצת הזכיר לי את סיוון…"
פי נפתח לרווחה בהלם: "איך?" הייתי בשוק שדווקא הערב הוא היה צריך להזכיר אותה, ידעתי שלמרות הכל, ואחרי כל מה שהיא עשתה הוא לו עדיין רגשות חבויים אליה.
"כי בסרט, היא הייתה איתו שנים על שנים… ומעולם לא חשדה ולא ידעה מכלום, כמו אצלי ואצל סיוון, אומנם היא לא רצחה אף אחד, ובטח לא ניסתה לרצוח אותי, היא רק בגדה בי, אבל עדיין בשינוי סדרי גדלי פרופורציה זה בערך אותו דבר."
חייכתי ונשקתי לו על לחיו: "טוב מה דעתך שנעבור לסרט השני?"
הוא ניער את ראשו בשביל לחזור למציאות: "אין בעיה אני רק צריך רגע לשירותים."
הנהנתי בראשי, ושנינו קמנו, הדלקתי את האור, הוא בינתיים הלך לשירותים ואני התחלתי קצת לסדר, זרקתי את בקבוקי הבירה הריקים, והנחתי את הקערה בכיור. חזרתי לסלון ומזגתי עוד יין לשתי הכוסות. הוא יצא מהשירותים. "אם אתה רוצה עוד פופקורן, אני גם צריכה רגע לשירותים."
"לי לא ממש מתחשק, אם את רוצה אני אכין."
"לא זה בסדר, לא בא לי." חייכתי והלכתי לשירותים, נכנסתי לשם, והבטתי ארוכות במראה, הסתכלתי לעצמי בעיניים, בחנתי אותם, ניסיתי לראות אם רואים בעיניים שלי את מה שאני חושבת, את מה שאני מרגישה, את מה שאני רוצה. הורדתי את המכנס והתחתונים והתיישבתי על האסלה. העברתי את ידיי על שערי. סיימתי את צרכיי, וחזרתי למראה, בזמן ששטפתי את ידיי המשכתי להסתכל על עצמי, חשבתי לעצמי שוב אם אני באמת רוצה להיכנס לתוך כל זה, אבל הבנתי שאני נראית כך, ומרגישה כל כך מתוסכלת ושבורה בגלל כל זה, בגלל שאני קרועה בגלל המחשבה מה יכול להיות והייתי חייבת לשחרר את עצמי מהלופ הזה שנכנסתי לתוכו, תהייה התוצאה אשר תהייה זה ישחרר אותי כי אני אפסיק לדמיין, לבנות בניינים עם מה שאולי יכול להיות, אני אדע ואני אתמודד עם מה שלא יהיה אבל אני כבר לא יכולה להתמודד עם "מה אם". הרטבתי מעט את פניי, ניגבתי בעדינות ובדקתי אם הכל במקום, הריח, השיער, האיפור ויצאתי חזרה לסלון, חזרה לקרב.
נדב כבר ישב על הספה: "החלפתי את הסרטים, מוכנה לעוד אחד?" איפסתי את עצמי והכרחתי את עצמי לחייך. התקרבתי אליו לקחתי את שתי הכוסות והגשתי לו אחת, הוא לקח את הכוס והוסיף: "את יודעת לא שמתי לב לזה עד עכשיו, אבל את נראית ממש טוב הערב."
"זאת אומרת שבדרך כלל אני לא נראית טוב?" מה איכפת לי לסחוט עוד כמה מחמאות בשביל להרגיש יותר טוב.
"לא, זה לא זה, את יודעת שאני חושב שאת יפיפייה, אבל לא יודע למה הערב את נראית יפיפייה בצורה יוצאת דופן."
"את מגזים. זה בסך הכל ג'ינס וגופייה." כבר ראיתי אותי בלבושים הרבה יותר מרשימים.
"אולי בגלל זה. מתאים לך להיות פשוטה, זה מקרין את היופי שלך."
"בכל אופן תודה רבה, ודי אתה כבר גורם לי להסמיק. סחטתי ממך מספיק מחמאות לערב אחד." חייכתי והוא חייך אליי. "טוב, קדימה, בואי נמשיך." והוא טפח על הספה לידו כסימן להתיישב לידו על הספה . התיישבתי לידו והוא החזיר את ידו למקומה כשהייתה כשראינו את הסרט הקודם, כמחבקת אותי. וחשבתי אם הסרט הזה ואחרי כל האלכוהול שום דבר לא יקרה, לא יקרה כבר שום דבר לעולם. התחלנו לראות הסרט, בזמן הסצנה המינית השנייה, הסתכלתי עליו בחצי עין וראיתי איך הוא לוגם את כל היין שנשאר לו בכוס בלגימה אחת, היה כמעט רבע כוס. אני לא יודעת אם הוא שם לב או לא או אם הוא זכר שזו אני יושבת לידו, אבל ידו התחילה להתחכך בצורה מלטפת על כתפי. אחרי שהסצנה נגמרה הוא פתאום העביר רגל שלו על השנייה, כאילו מנסה להסתיר משהו, חייכתי קלות מבלי שירגיש, משום שתיארתי לעצמי מה הוא רוצה להסתיר, הוא גם הסמיק מעט, ואני לא יודעת אם זה בגלל היין שלגם בלגימה אחת או בגלל המבוכה שהשתלטה עליו. הסתכלתי עליו, והוא הסתכל עליי, חייכנו אבל חזרנו להביט בסרט ולא הוצאנו מילה. כשהחלה הסצנה המינית השלישית, הצמיד את רגליו יותר חזק, ובאמצע הסרט הבחנתי בקצה העין שהוא מסתכל עליי, הסתכלתי עליו בחזרה. ואני לא יודעת איך זה קרה אפילו, אבל פתאום התחלנו להתנשק.

[ המשך…. ]