לילה חורפי פרק 3

3 ימים לפני הטיול:
"אמא, אין לי בגדים יפים!" אמרתי לאמא שלי "אז מה תלבשי לטיול?" שאלה אמא "תני לי כסף ואני אלך לעשות שופינג!!" התלהבתי "טוב, אבל אל תחזרי מאוחר!" הזהירה אמא "ואני אתן לך 200 שקל לקניות"
"טוב" ויתרתי והתקשרתי לליאן, למור ומרינה: היי, בא לכם לעשות שופינג?" שאלתי בהתלהבות "כן" נשמעו קולותיהן "אני לא בטוחה שאמא שלי תרשה לי!" אמרה ליאן "לכי תשאלי אותה!" אמרה מרינה "ותגידי לה שזה לטיול' אולי ככה היא תשתכנע!" "טוב חכו" והמשכנו לדבר ומור זימזמה "וואי וואי וואי שמש זורחת מעלי לי לי, כמו דג במים אני חי…" ואמרה "אה, נזכרתי! מה שרציתי להגיד זה שאתם לא מאמינות איזה שמלה יפה קניתי בקניון!! וגם קניתי ביקיני!" "חלאאסססס…." צעקתי "סליחה, אבל תמיד רציתי לעשות את זה:…" "חזרתי, ואמא שלי לא הסכימה! סתם… אמא שלי באמת בהתחלה לא הסכימה ואחרי זה חפרתי לה שאין לי מה ללבוש לטיול אז היא השתכנעה"ליאן "יופי, תתארגנו, תתקשרו לנו ונקבע איפה להיפגש…" אמרתי וכולם אמרו "ביי" וניתקנו. טוב אני אלבש גינס וחולצה יפה…" אמרתי לעצמי "הנה…" ומיהרתי להתקשר אבל מור התקשרה לפני "כולם מוכנות?" שאלה מור "לא" אמרה מרינה "הנה עכשיו אני כן" יופי אז איפה ניפגש?" שאלתי "אצלי!" אמרה ליאן "לא" אמרתי "בתחנה שלידך' טוב?" שאלתי את כולם "סבבה" אמרו כולן ויצאנו לדרך.
הספקתי כבר קצת להכיר את העיר אשדוד (למי שלא יודע אני עכשיו גרה בעיר אשדוד מקודם גרתי בראשון לציון) הגעתי שלישית רק מרינה לא הגיעה "יופי מאיה הגיעה רק מרינה נשארה" אמרה ליאן "היי" קול נשמע מרחוק "זאת מרינה" קראה מור "כולן פה?" "את רואה שכן" אמרה ליאן "לא צריך גם ככה ללכת לאינשהו" הסברתי "צריך לחכות לאוטובוס" ישבנו וחיכינו עוד ועוד עבר איש ברחוב ושאלתי אותו "סליחה אתה יודע מתי האוטובוס בא?" "לא" עוד איש עבר הפעם מור שאלה "סליחה, אתה יודע מתי האוטובוס עובר פה" האיש הזה דווקא ידע "עוד עשר דקות" והלך "עוד עשר דקות אין מצב!" התעצלה ליאן "אולי האוטובוס יחזור יותר מוקדם" מרינה ניסתה לעודד אותנו "אני מקווה" קיוויתי אחרי 10 דקות האוטובוס סוף סוף בא "הנה הוא" אמרה מור "הנה האוטובוס" ישר קמנו הוא עצר לנו לי היה כרטיס השאר היו צריכות לשלם… התיישבנו ביחד כלומר אני ומרינה ישבנו ביחד וליאן ומור מאחוריינו אני ומרינה הסתובבבנו לאחור ודיבנו עם ליאן ומור "עוד כמה זמן נגיע?" שאלתי "לא יודעת" ענתה מרינה "נראה לי עוד עשרים דקות" "נראה לי עוד 15 דקות" אמרה מור "בקיצקץ אף אחד לא יודע?" "לא" ענו כולן "תראו איזה חתיך" לחשה לנו מור, אני ומרינה הסתובבנו לקדימה ליאן כבר ראתה "לא כל כך חתיך" לחשתי להן "הוא מאוד!!" אמרה ליאן "כן" הסכימה מרינה "בשבילי לא!" סגרתי את הנושא. כבר 10 דקות עברו ושתקנו מיד אחרי שסיימתי את הנושא הן היו עסוקות בלהסתכל עליו אני לא "לטעמי הוא לא חמוד וחתיך וחוץ מזה יש לי חבר את מאור!" חשבתי לעצמי, (שכחתי להגיד שהיום יום ראשון אבל נתנו לנו חופש כדי להתארגן) פתאום לוחשות לי מרינה,ליאן ומור "את לא רואה הוא מסתכל עלייך!" "מי זה "הוא"? שאלתי "נו החתיך שאמרנו ואת אמרת שהוא לא" הסבירה ליאן "אה הוא… טוב מה את רוצה שאני יעשה זה לא אשמתי!" אמרתי "תגידי לו שלא יסתכל עלייך!" דרשה מור "טוב," אמרתי "אבל זה רק בגלל שאתן חברות שלי!" אמרתי לו "אתה יכול לא להסתכל עליי זה מפריע לי!" התחצפתי הוא מיד הסתובב "יופי, מרוצות?" שאלתי "מאוד.." ענתה מרינה ובדיוק הגענו לקניון…