you will never see me cry

הדמעות שמופיעות על גב תווי פני זולגות להן
על לחיי שמאדימות האויר חסר
הוא מסרב להשאף לתוך עצמותי
הדקיקות, הקושי להסתכל על עצמי
אבל אני מסתכלת….
אני לא רוצה לראות את הדמות
המעוותת המופיע במסגרת החומה
שמחזירה לי עוד דמעה ועוד דמעה
כמו אותה ילדה..
קושי לנשום,
להבין,
להסתכל,
זאת ההרגשה של הוויתור…
שכבר "להתאמץ" זאת
מילה מיותרת.
את מנסה לקום את רואה שמחה
ואת מלאת חמה
כלפי אנשים
שמונעים ממך את שמחתך
הם מורידים אותך למטה
כשאת בעצם….כבר למטה…
למטה באדמה קבורה
שקופה…
את מחייכת אבל מבפנים בוכה.
את כבר לא רוצה לבכות את מרימה את ראשך
על פנייך ניראה הזעם והכעס.
פנייך האדומות מורמות עט עט
מהכרית הרטובה
את קמה, פותחת חלון, וצועקת
"This is the day!!!! This is the day I promise to myself
World!!
You never and ever see me cry again"